יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתות המצאו. (ועיין בכ"מ ובהקדמת ר"ש אבן תיבון ז"ל למורה נבוכים בפי' לשון שם עיי"ש ובמס' שבת ק"ג ע"א במשנה בין משם וכו'). נראה דעתו ז"ל בהנאמר, כי בלעדי זאת כי ידיעת ה' ואחדותו תכלית כל הידיעות וחכמות כולמו, וכי אלה אשר לא ידעו כי ה' אחד לא ידעו מוסר השכל ואהבה יסוד המוסר וחוק הכולל לה, כמ"ש במקום אחר כי העע"ז לא אהבו אליליהם ולא היה אהבה לחוק תורתם וכמ"ש במקו"א בטעם בזה. גם היו רחוקים משלימות הנפש תכלית הידיעה כי לא הכירו מעלת הרוחני על הגשמי, כי הגשימו גם אליליהם כנודע, - ומעת כי שם ה' בין העמים מאתנו נתעלה חוקי מוסרם. גם חכמת הטבע וכיו"ב לא הגיעו לאבן פינתם עד כי דורשיה ידעו אחדותו יתעלה, כי יסודי חכמת הטבע הכרת חוקיה כמו כח הכובד והעצלות וכח המושך וכיו"ב הרבה אשר חכמי הטבע סיפרו חוקיה, נראה כי רק אחרי כי ידעו מדעת אחת מוחלטת ומוסכמת, מושלת בשוה בהטבע כולה, נשאו לבבם למצוא חוקים כללים נערכים בשוה בכל הטבע כאשר יהיה בדברים היוצאים ממצוה ופועל אחד, מה שלא היה ככה בעע"ז אשר לפי דעתם לכל כח מושל בפ"ע, לא חקרו כלל על אחדות הטבע וחוק כולל לא עלה על דעתם, כמו הנוסע ממדינה למדינה אם אין בדעתו כי מלך אחד על כולמו לא יעלה בלבבו כי חוקי מדינה האחת ומטבע ההולכת בה וכיו"ב תהיה במדינה אחרת ככה, עד כי יודע לו כי ממושל וממלך אחד יצאו כל פקודתם, ואף כי חכמת הטבע עלתה בימי היוונים עם לא ידעו ה' עובדי ע"ז, אבל חכמיהם בסתר האמינו באחדותו כנודע, ונודע כי אמונת האחדות מאתנו יצאה וחכמי לב בהם מאז הודו בה, ואף אם גם אלה אשר לא ידעו התורה נתנו חוקים להטבע, יסודתם היה לאפע לא על מה כי יסמכו להיות חוק שוה בכל הטבע רק התורה תודיע ככה וכמ"ש ומעת נודע ככה לעמים ביתר שאת נתנו לב לחקור בחוקיה ולמצוא חדשות אשר לא שערו הראשונים, - וכמ"ש האמונה באחדותו הביאה נצורות להחכמה ולמדה התאחדות הטבע בעולמות כולמו הנקרא בלשונם הארמניא, אשר נלאו חכמי העכו"ם למצוא כן לפי דעתם מחילוק אליליהם, ומה גם ליתן יסוד מוסד לזה, לכן כמו האמונה באחדותו יתעלה יסוד למוסרים אשר דרכיה שונים ונשגבים להמאמינים באחדותו לזולתם, כן הרבה האמונה הזאת הנבחרת להוסיף דעת ומזימה בחכמת הטבע וכיו"ב כמ"ש במקו"א בפי' מאמרם ז"ל אחות לנו קטנה וכו' זה אברהם שאיחה כל העולם וכו' עיי"ש, וכאשר מצאו לבבם למצוא כי יש אל אחד הכירו כמו כן כי העולם וכל הטבע אחת היא, - הן זה הנראה למצוא נכלל בלשון יסוד היסודות ועמוד החכמות וכו'.

וכל הנמצאים וכו' אלא מאמתות המצאו. הנה במציאות כח עובר וכח קיים, והכח העובר לפעמים סיבה לדברים גדולים ונפלאים, והמעשה קיימת והסיבה נעלמה נשכחה מלב ובלתי נמצאה עוד, הרעיון העולה בלבב האומן ראשונה אשר היא סיבה להביא לפועל כאשר היה במחשבתו, "סוף המעשה במחשבה תחילה" והנה הרעיון לפעמים כצל עובר נשכח מלב ובלתי מצוי, והפעולה על מקומה עומדת קיימה ושלימה, והן הרעיון איננו הכח בעצמו לאמר כי הכח עודנו בו ואם מלפנים גלוי עתה נעלם, כי הרעיון יליד הכח הנפש אשר לפעמים בהולדו יצא מאתה ולא תראנו עוד ונשכח לעולם, - ולפעמים אחרי כי יצא לפועל במעשה, וה' יתעלה הסיבה ראשונה הקיימת עדי עד וכמ"ש רז"ל בשר ודם מעשי ידיו מבלים אותו והקב"ה מבלה מעשי ידיו, והוא יתעלה סיבת הויה בראשונה וסיבת הקיום באשר נהיה, וקיום העולם על ידי המצאו תמיד. והנה ה' יתעלה הציור האמתי מהשלימות הבלתי בעל תכלית בלי גבול וערך, אבל ציור נמצא, ולא כאלה המכחישים במציאותו יתעלה בוחרים בציור כזה בלבד כנודע, אבל באמת הוא ציור בלתי בעל תכלית נמצא מאוד, כי בלעדי זאת כל הנמצאים לא יהיה להם מציאות כי הציור בלבד לא יעשה דבר בכוחו, כי הוא רק היועץ בלב המשכיל ולא הפועל, וזה הנאמר "וכל הנמצאים וכו' מאמתות המצאו" כי נמצא באמת, - (ועיין בס' ראש אמנה לאברבנאל פ"ז ובמ"נ ח"א פ' ס"ט).

ואם יעלה על דעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יוכל להמצאות. המשך להנאמר בהל' הקודמת עבור כי ה' יתעלה הבעל הרעיון והפועל, הציור השלם בלתי בעל תכלית ונמצא כמ"ש הכל תלוי בו יתעלה וכמ"ש.

ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצוים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכין לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם לפיכך אין אמתותו כאמתת אחד מהם.

הוא שהנביא אמר "וה' אלקים אמת" הוא לבדו אמת ואין לאחר אמת כאמתתו והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו. הנאמר בראשונה ואם יעלה וכו' אף לדעת (חלום) [חכם] יוני אחד בימי אלכסנדר אשר בעולתו חשב לאמר כי כל העולם ומלואה בכח הדמיון בלבד נמצאו, ואין דבר מצוי בהחלט כנודע, גם זה יודה במציאות ה' יתעלה כי מבלעדו מי יפעל ומי יעיר רוח הדמיון בנו. והיטב דיבר בס' יד המלך כי הנאמר אח"ז והוא שהנביא אמר וכו', שלקח מאמרו זה מתפילת עלינו "אמת מלכינו אפס זולתו ככתוב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא אלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" הכונה אין עוד אמת מלבדו עיי"ש. והנראה בכונת הרעיון הנאמר כי הנה אמר כאמיתות אחד מהם ולא אמר כמציאות אחד מהם (ועיין במפרש שם). ונאמר כי מגדר האמת דבר שהוא קיים לעד כמ"ש רז"ל קושטא קאי, וזה כי כמו שיש אמת במחשבה ובדיבור כן יש אמת ושקר במעשה, אמת במחשבה, רעיון שאין כנגדו הסותר אותו. אמת בדיבור, המסכים עם רעיון האמת אשר בלבבו. אמת במעשה, שאין מעשה הסותרת אותה כנגדה. וכאשר נשכיל בכל מפעלי הטבע ובכל הנבראים כולמו נמצא אותם עלולים להפסד, למות תוצאות לכלה ולבלות להרוג ולאבד, הנה נחליט כי יש בהם כח המקיימם לפי הזמן, וכנגדו המאבדו אחרי זה ועומד לסתור אותו, קיום ואבוד סותרים ועומדים זה נגד זה בכל הנמצאים, לכן כל ברואים המורכבים ונפסדים מהופכים במהותם ואין חותם האמת בהם, אבל הלא כל מפעלי הטבע מאת הבורא יתעלה יצאו וכל אשר מאתו תצא אמת הוא "פועל אמת שפעולתו אמת" ע"ז נמצא פשר דבר הן אמת פעלו "הצור תמים פעלו" אף כי כל מורכב יפרד הולך ומשנה פניו, אבל רק צורתו בלבד, סובב הולך ליסודו ומיסודו יעלה מחדש לצורה אחרת בזיווג שני, ועי' ברמב"ן בס' שער הגמול מופת על השארת הנפש כי לא תגרע מגופות בהעולם אשר אין דבר נאבד מכ"ז רוח עליון אשר יעלה למרום ושם משכנו לעולם עיי"ש, לכן גם פעולת הטבע אמת כי כמ"ש מגדר האמת כי הנעשה נשאר קיים והן פעולת הטבע עם כל שנוייה פועלת מה שתפעל והפעולה אשר יצא מאתה תכלית מציאתם אשר היא גדר הפעולה ועל שמה נקראים היא קיימת, והן כמ"ש ביסוד כל הדברים קיימים כי הולכים ליסודם ותכלית הנרצה מכל הנפעל קיים בכל מעשי ה' בכל עולמות וראשון והאחרון קיים לכן כל מפעליו אמת ותמים פעלו. אבל לא יעריך לאמיתותו יתעלה אשר אין שנוי לפניו, לכן כתב רבינו ז"ל אין אמיתתו כאמתת אחד מהם וכו' שאף גם בהם ברואי ה' אמת המקיימם אבל רחוק בלתי בעל תכלית מאמיתתם, אל אלקים חי אמת, וכן סיים מלבדו כמותו "וזה שביאר דבריו שכל הנמצאים צריכין לו וכו'" והוא משנה צורתם והוא אין צריך להם לכן אין אמיתתם וכו' וכמ"ש. במ"א כתבתי מהרכבת כל הדברים מהפכים אש ומים וכיו"ב וכח אלקי יאחדם וכשיצאו ממזג השוה יכלו ויפרדו, לכן השנויים הנופלים בהם וזה הנאמר שכל וכו' צריכין לו וכו' כי ע"פ רצונו ורוחו יאחדם לפי הזמן הנרצה לו ומשנה פניהם מעת לעת, ובמלאכי מעלה נאמר "עושה שלום במרומיו" גם המה נקראים על שם שליחתם כמ"ש רז"ל, - לכן אין אמיתתם כאמיתתו.

המצוי הזה הוא אלקי העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף. סדר הדברים נראה כך המה, בראשונה אמר יסוד היסודות וכו' על הנאמר אחר זה ביחוסי השם הנכבד שהוא יחיד ובלתי גשמי וכיו"ב, והתחיל בראשונה לחלק למצות שיש נמצא למצוה ליחדו בפ"ע ושאינו גוף בפ"ע וכתב וידיעת וכו' מ"ע על האמונה במציאות וכ"כ בפ"ע על האמונה באחדות. ועד הנה והנאמר בהל' זאת המצוי וכו' ביאור המצוה ראשונה באמונה במציאות יתעלה. ונראה כי במ"ש שהגלגל וכו' לא בא ליתן מופת על הנאמר, כי היה לו להרבות במופתים כמ"ש במורה נבוכים בזה, רק לבאר תוכן מ"ע שנדע באמונת המציאות, וכלל בזה, שהוא אלקי העולם, ושמנהיג הגלגל, ובלא יד וכו' ומנהיג בכח שאין לו קץ וכו' וי"ב.

אלקי העולם. שם אלוקים כמו שפי' ז"ל בעל כוחות כולם, ואלקי העולם כי הוציא מכוחו הבלתי בעל תכלית לפועל בהעולם אשר ברא ולכן הוא אדון כל הארץ.

המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית, בכח שאין לו הפסק. כח בני האדם קץ לכחו גבול עד פה יבוא ולא יעבור, וגם במקום התפשטות כוחו בתכלית ובמדה קטנה, יש לו הפסק כי לא לעולם לו חוסן וזמן כי יכלה כחם, אבל כח ה' יתעלה מתפשט בלי גבול ותכלית והוא לעולם עדי עד, והנראה בעולם כח תמידי ממנו הוא כי הוא המנהיג הגלגל וכו' שהגלגל סובב תמיד וכו' ממנו כוחו בפועל על כל העולם.

בלא יד ובלא גוף. כח הנפש הפשוט, לו ניחד שם אלקים ולא לגוף מורכב מדברים רבים וכל כח בפ"ע, ודבריו בזה כי בשם אלקי העולם, נכלל בעל כוחות כולם וכחו בפועל בהעולם ומלואה הנראה, ומבלי קץ ותכלה לבעל כוחות כולם אין גבול ומעצור וקץ, ובלי גוף כי בהרבה כוחות מורכבים מי הבעל כוחות כולם וכמ"ש כי כ"ז נכלל בשם אלקי העולם יתעלה שמו וזכרו.

וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר "אנכי ה' אלקיך" וכל המעלה על דעתו שיש אלקי אחר חוץ זה עובר על לא תעשה שנאמר "לא יהי' לך אלקים אחרים על פני" וכופר בעיקר שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו. אמר וידיעת דבר זה ולא אמר ואמונת דבר זה, כי האמונה השלימה ידיעה בהחלט בנפש הישראלי אשר לבבו אומר לו ונפשו בקרבו תגיד כי ה' הוא האלקים "ברכי נפשי את ה'" "חלקי ה' אמרה נפשי" כן הוא בכל נפש ישראל ההולך בתום לבבו "לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני" ישעי' מ"ה, וכ"כ במקו"א בהידיעה בהרגשה, כי אמונה בה' נשרש בנפש בלתי נשחתה כמו האהבה לאביו ולאמו, ואלה הקדושים אשר מסרו נפשם עבור ה' ודתו לא היו חוקרים, לרובם נשים ועמי הארצות לאלפים הטילו נפשם מנגד עבור כבוד ה' הן זה עדות על ידיעת ה' בהרגשת הלב ונפש, "אלקים עשה את האדם ישר וכו'" ועמ"ש במקו"א בזה - ואנכי ה' אלקיך נחקק בלבב כל ישראל הבלתי נשחת ולא דרך סטים לו, הולך בתום במעגלי התורה וכל באיה יראו אור בלבבם אור בהיר כחמה, לכן בחר רבינו הרמב"ם ז"ל לומר וידיעת דבר זה וכו'.

מצות עשה שנאמר אנכי ה' אלקיך וכו'. לא לחינם נראה ה' יתעלה לאבותינו בכבודו ובעצמו כי אם למען תהיה המראה הגדולה הזאת למשמרת עולם אשר ראו בעיניהם ולאבותינו היה ידיעה כנאמר "אתה הראת לדעת וכו'" ולנו מאבותינו ידיעה זאת בקבלה איש מפי איש מאבותינו שראו ושמעו כבודו יתעלה מדבר עמהם וא"כ כפלים לתושיה לנו ידיעה בנפש וידיעה בקבלה לכן בחר בצדק וידיעת דבר זה וכו' ומ"ע לידע ולא יסור מלבבינו. הנה אנכי ה' אלקיך, שמענו מסיני מפי ה', אנכי ה' וכו' אנחנו רואים בכל עת ורגע בהטבע המעידה על כל זאת, ואנכי וכו' כמ"ש נחקק בכל לב לא נשחת כמו כל הרגשות הנולדות עם האדם כמו אהבתו לאביו ולאמו ולמטיבים לו וכיו"ב, וכמו להאדם הטבע תצוה אותם לשמוע בקולה ולהנות ממנה ולהיות לעבד ולבן לה, ביתר שאת מכל זה לאדון העולם והטבע, ואשר בהתגלותו יתעלה זה אלפים שנים ע"י התורה והעולם ולא לחינם נראה הדר כבוד ה' ולכן אנכי וכו' מצות עשה וצווי על הידיעה בזה, ועי' מחלוקות הבה"ג ורמב"ן עם הרמב"ם בזה אם אנכי וכו' בכלל מצות עי' בעשין בס' המצות מצוה א' עיי"ש כתבו ז"ל שהוא עיקר ושורש ולא מצוה, אבל כנראה דעתו ז"ל אף שגם הוא שורש ועיקר כמ"ש שנקרא כופר בעיקר, אבל ע"י התגלות השכינה וכיו"ב שכתבתי שנקרא עבור הנאמר ידיעה הוא מ"ע, ובמ"א הרבתי מילין לבאר כי ההרגשה שורש כל הידיעות ופי' בזה "ועל לבם אכתבנה" אשר ממ"ש שם יאירו דברי הרמב"ם ז"ל לעינינו, ועי' בס' מצודות דוד לרדב"ז עיי"ש ומ"ש נראה לענ"ד. והנה ראיתי בספר סדר משנה שכתב דבן נח בלתי מצווה על אמונת מציאות ה' וכתב דלא מצינו רמז מקרא דילפינן ז' מצות להם על זה עיי"ש, ובמחילת כ"ת אינו עולה על דעת שיהיה הב"נ מצווה על עבודה זרה ולא שיהיה כופר בה' ובגמ' מספקינן במס' סנהדרין ע"ג אם הב"נ מחויב על קידוש ה', ובקרא ויצו ה' וכו' אשר משם מצאו רז"ל ז' מצות ב"נ הן בויצו ה' וכו' כמו אנכי וכו' שהיה בהגלות כבודו יתעלה וכמ"ש כל זה בידיעה אשר התורה והטבע תצוה ע"ז ועי' ברמב"ם בהל' מלכים בפ"ח הל' י"א כל המקבל ז' מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי או"ה, ויש לו חלק לעוה"ב, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי או"ה ולא מחכמיהם עכ"ל. הנה נראה דלא כדבריו ז"ל, ומה שסיים ולא מחכמיהם מסכים כמ"ש כי החכמה והכרה בהשתכלות הטבע תגיד כן וכמ"ש האדם מוכרח מהטבע לשמוע בקולה והחוטא נגד זה חוטא נגד הטבע וביתר מזה נגד אדון העולם יתעלה.

וכל המעלה וכו' חוץ מזה עובר בל"ת שנאמר לא יהיה לך אלקים אחרים על פני וכו'. ובמפרש שם על פני, כלומר בעוד שאני מצוי וכבודי מלא העולם כמו שאמר הנביא העם המכעיסים אותו על פני עכ"ל, ובמהרש"ל בביאור לסמ"ג מצות לא תעשה א' שפי' דעל פני נאמר על האיסור להעלות על דעתו שכתב הרמב"ם דבמחשבה שלא תעלה כן דהוי לפני הבוחן המחשבות לנגדו, - דבלא על פני היינו מפרשים שלא יהיה לו ע"ז בתוך ביתו, ועי' במכילתא שהביא בסמ"ג שם אבל לשון ואין מקרא יוצא מידי פשוטו שנראה דהוי לשון המכילתא כנראה מדבריו אח"ז, ובמכילתא שלפנינו לא נמצא כן, ועיין ברמב"ן בסה"מ ל"ת ה' שכתב דלא כהמכילתא דנראה דלא יהיה לך על קיום הע"ז רק על הקבלה הע"ז על עצמו עיי"ש וכמ"ש הסמ"ג אף המכילתא בדעת הזה, ונראה כי הרמב"ן לא היה בגירסתו כ"כ האי אין מקרא וכו' בהמכילתא.

הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאין מכירין אלא הגופות ודברה התורה כלשון בני אדם והכל כנוים הן וכו'. גם במורה נבוכים הביא האי דדיברה התורה וכו' אף כי בגמ' נאמר כן על כפילת הלשון בהתורה, הנה כי אין למעלה גשמיות נאמרו מאמרים רבים בגמ' ובמדרשות ומהם שהביא ז"ל פה בפירקין, רק איככה נפרש ע"פ רז"ל הלשונות הגשמיות הנמצאים בהתורה ובדבריהם ז"ל וע"ז נאמר כמו שארז"ל דברה התורה כלשון בני אדם לכפול לפעמים דבר אחד וכמו כן תדבר בלשון בני אדם לתאר במשל ובמליצה בדרכי הדיבור לבני האדם, וראיתי במי שטעה לפרש כונתו שארז"ל דיברה התורה וכו' על לשונות הגשמי הנמצאים בהתורה והקשה ע"ז כי בגמ' לא נאמרה על זה רק על כפילת לשון, אבל הכונה ברורה כמ"ש. ועי' במפרש שכתב ועל זה הענין ארז"ל דברה התורה וכו' כלומר דברה עמהן בלשון שיבינו אותו וכו' עיי"ש שנראה כאלו ארז"ל דברה וכו' על זה הנאמר אבל בגמ' רק כמ"ש. ומה שכתב בהל' י"ב ועל הכל אמרו החכמים דברה וכו' גם כן אין כונתו כי ע"ז בפרט אמרו כן רק כמו שאמרו שם על הנ"ל גם על הכל נאמר כן, ועי' בפי' המשנה להרמב"ם בפ"י מסנהדרין ביסוד ג' שם וז"ל וכל מה שבא וכו' בתארי הגופות וכו' הכל דרך השאלה וכן אמרו רז"ל דברה התורה וכו' עכ"ל לא אמר ועיי"ש שאמרו וכו' רק וכן אמרו רז"ל והכונה כמ"ש כמו שאמרו על דבריהם כן נאמר ע"ז. ועי' בראב"ע בפרשת בא ודברה התורה כלשון בני אדם לומר התעללתי וכו' עכ"ל וכיו"ב בחובת הלבבות ושאר הראשונים ז"ל הקודמין לו ז"ל שהביאו מאמר זה להסיר הגשמיות בהתורה ולא כדעת המתעקש ונבהל אשר בעדות נפשו לא הבין כל זאת ודיבר סרה.

וכך אמרו החכמים אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, ולא עורף ולא עיפוי. ובמס' חגיגה דף ט"ו ע"א איתא לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי. ובעין יעקב הנוסחא לא עמידה לא ישיבה ולא קנאה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, ובפי' משניות לרמב"ם במס' סנהדרין פ"י יסוד ג' הביא הנוסחא וז"ל שם ולכן שללו החכמים ז"ל החיבור והפירוד ואמרו אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עפוי, כלומר לא פירוד והוא עורף, ולא חיבור והוא עפוי מלשון ועפו בכתף פלישתים כלומר ידחפו אותם בכתף להתחברם בהם וכו' עכ"ל, וכונתו במ"ש לא פירוד והוא עורף, כי כל דבר אשר לו פירוד יש לו עורף אשר שם הפירוד והגבול, כי יש לו ב' צדדין הפנים נקרא מקום ההתחלה ועורף מקום הגבול וסופו, אבל היה לו לומר ג"כ שאין למעלה פנים כי הפנים בכל דבר שיש לו התחלה, ונראה כי פנים ההתחלה בדבר שיש לו עורף וסוף הגבול לו, ונאמר כי הפנים התחלה מקום אשר העין יפול בראשונה, ועורף הגבול סוף הסתכלות, אבל בדבר שאין גבול לו אין הפנים ההתחלה כי העורף מורה בכל פעם על הגבול אבל פנים על הדבר אשר משם יראה ביותר ולמעלה הכל פנים ולא עורף, "ויפנו משם המלאכים" הדא אמרה שאין עורף למלאכים עכ"ל בראשית רבה מ"ט פרשת וירא.