Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Foundations of the Torah Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה מן התורה, שהרי הוא אומר בעכו"ם ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלוקיכם. בהל' אח"ז כתב כל המוחק אפי' אות אחת וכו'. והוא לשון הספרי פ' ראה, כי המאבד וכו' לא שנא במוחק ו"ה מהשם ידו"ד שנשאר עוד השם י"ה, ו"ה אינו שם בפ"ע אבל הוא בכלל מוחק אות אחת מן השם ולוקה, אבל גם מוחק אות וכו' בכלל מאבד שם מן השמות וכו' דעכ"פ במוחק ו"ה מידו"ד מאבד שם ידו"ד ומוחק אות וכו' מטעם מאבד שהלאו לא תעשון נאמר באבד וכו' ומפרש בזה הנאמר כל המאבד והביא מקרא ואבדתם וכו' לא תעשון את המוחק אות וכו' שכתב בהל' ב' אח"ז. ובהגהות מיימוני שם בסי' א', כתב הר"א ממיץ ואם כתב אותיות של שם ולא נתכוין לקדש בכתיבתן אין בהן קדושה כדתניא בהבונה ובמנחות הרי שהיה צריך לכתוב את השם וכו' עד וחכמים אומרים אין השם מן המובחר אלמא דבעינן כונה עיי"ש בספרי עכ"ל, ובסי' ב' שם במכות ובספרי ובה"ג אבל דיו שנטפה על גבי הכתב מותר למחקן שלא היה כונתו אלא לתקן עכ"ל, הנה מדמה מה דפסול לס"ת מותר למחקו ולכאורה היה נראה לחלק דבס"ת בעינן שיהיה נכתב בכונת קדושת ס"ת וגם זה לא מהני דצריך לקדושת השם, ולענין מחיקה אפי' שלא במקומו אסור, ואפי' בשנכתב בלי כונה עכ"פ היה נראה דהוי עם כל זה בכלל לא תעשון וכו' ונראה דס"ל דבעינן בקדושת השם דומיא דאבד וכו' בע"ז דהוי בהנעשה לשם הע"ז וכן לא תעשון וכו' בהנעשה לשם הקדושה, והנה במס' סופרים פ"ה (מ"ג) [ה"ד] ובירושלמי פ' הבונה מפורש כמ"ש בהגהות מיימוני וז"ל היה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה לא כתב בו ד' מוחקו וכותב ה' וכו' עיי"ש, ועי' בס' יראים ובסמ"ג ובשו"ע יו"ד סי' רע"ו, ועי' בר"ן נדרים דף י"ז ע"ב בד"ה ה"ג עיי"ש, ובש"ך בסי' רע"ו ס"ק י"ב שדא ביה נרגא דוקא לצורך תיקון מותר כן עיי"ש, ונראה דעתו שבא לפרש דהאיך נדמה מה שפסול לס"ת לענין איסור מחיקה, ולכן הוסיף דצריך שיהיה לצורך תיקון ולצורך תיקון לא מקרי מאבד ומקלקל כמו בשבת וכיו"ב דהוא כן ולא שייך לא תעשון וכו' בכה"ג, ולכן כשכתב שלא לשם קדושה ומוחק ע"מ להוסיף בו קדושה לא מקרי איבוד ולא תעשון וכו' אבל שלא לצורך תיקון לא כגון שהיה מעיקרא בקדושה רק שאינו במקומו בס"ת או בשם הנכתב בחק תוכות עי' בנוב"י בשם הרמ"ע בסי' ע"ח שאסור למחקו, והנה זה דלצורך תיקון וכו' כתב בהגהות מיימוני הנ"ל בסי' ב' והש"ך צרפם יחד וב' דינים אלו נאמרים במס' סופרים פ"ה (ה"ג וה' זל') [ה"ד וה"ט] ועי' בשלטי גבורים ס"פ שבועת העדות במוחק ע"מ לתקן ומ"ש עוד שם. וראיתי בס' סדר משנה שהביא ראיה להתיר למחוק לשם שנכתב שלא בכונה ממ"ש הרמב"ם בה"ח והשיג על הפר"ח שלא כ"כ וכתב דאין להקשות על הש"ך שהצריך צורך תיקון שגם בשריפה בשכתבו מין הוי תיקון עיי"ש, והנה למ"ש בפי' צריך תיקון דאז בע"מ לתקן לא הוי מאבד ולא שייך לא תעשון וכו' נראה דוקא באם הוי תיקון בהשם עצמו ולא בדבר אחר, ונ"ל דעיין בשלטי גבורים בס"פ שבועת העדות הנ"ל שכתב מטעם אינו מתכוין במחיקה בכה"ג דהגהות מיימוני הנ"ל עיי"ש שאין להתיר מטעם זה שהרי לא התירו רק בע"מ לתקן אותו השם ולא דבר אחר, והנה בלא"ה שאינו מכוין לא שייך בכה"ג דודאי מכוין למחוק ושא"צ לגופה לא שייך ל"ש רק בשבת בלבד ולא בשאר איסורין כמ"ש הרא"ש במס' שבת, וזה שאינו מכוין על האיסור לא מקרי אינו מכוין בשום מקום רק בשאין מכוין על המעשה ודברי השלטי גבורים צריכין פירוש, אבל בזה מבואר מדבריו דע"מ לתקן לדבר אחר אינו בכלל דברי הגהות מיימוני וש"ך הנ"ל ועיין מ"ש בס"ד להלן בזה הנראה לענ"ד. אחר שכתבתי ראיתי בס' יד המלך שהקשה למה באיסור נתיצת מזבח ועצי הקדש כתב הרמב"ם דרך השחתה דנכלל בו שלא יהיה ע"מ לתקן ובמחיקת ה' סתם כל המאבד שנראה אף ע"מ לתקן אסור עיי"ש, אבל לענ"ד דלכן נקיט המאבד ולא המוחק משום דבכלל איבוד ומאבד אינו בדרך ע"מ לתקן ועל כרחך בנתיצת המזבח ועצי הקדש דבלשון אחד נאמר אבד וכו' לא תעשון וכו' וכמו משם נלמד דבכלל איבוד אינו ע"מ לתקן וכמו כן בזה וסרה תמיהתו מ"ש זה מזה דשניהם ממקרא אחד נלמד דכמ"ש בשניהם נלמד מלשון אבד וכו' דלא שייך בכה"ג ולכן בחר הרמב"ם לשון כל המאבד וכו', ולכן לא עלה ע"ד השו"ע ופוסקים להביא דעת הרמב"ם לאסור בע"מ לתקן.
וז' שמות הם, השם הנכתב יו"ד ה"א וי"ו ה"א, והוא השם המפורש או הנכתב אדני ואל אלוד ואלדים ואלדי ושדי וצבאות, כל המוחק אפי' אות אחת מז' שמות אלו לוקה. עי' בכ"מ בנוסחאות שונות בזה, וכתב דאיצטריך לאשמעינן אלד משום שהוא סמוך לעולם יהיה ככם באלדיכם וכנו באלדינו עיי"ש והנה באמת יקשה להבין מ"ש ה"י באלדי מנו וכם באלדינו ואלדיכם וראיתי בס' מעשה רוקח שיש מקשים על הכ"מ דגם אלדי מצינו בלי שהוא נסמך בירמיה כ"ג האלדי מקריב אני נאום ה' ולא אלדי מרחוק, וכתב ע"ז דמשו"ה כתב בכ"מ תיבת לעולם דלרוב פעמים נסמך עיי"ש, וא"כ נראה דכיון שמצינו בלתי נסמך מובן שהוא משם עצמו ואצטריך לאשמעינן משום דלרוב פעמים בסמיכות שלא נטעה, וע"ע בכ"מ הנ"ל שכתב דאלדי שאני דמצינו באלדים ה"י שהוא מעצם השם, והנה ההבדל באלדים לאלדיכם דאלדים הוא מעצם השם שמורה בעל כוחות כולם כמ"ש ז"ל משא"כ כם שאינו מורה על עצם ה' כלל, ועי' בטו"ז יו"ד סי' רע"ו ס"ק ה' בשם אלדי עיי"ש. והנה העיר בכ"מ כי כתב ז' שמות ובמספר שמונה המה, כי ידו"ד ואדני אחד הוא, ובפר"ח כתב דלכן כתב ידו"ד או הנכתב אדני וכו' עיי"ש דאו מורה ע"ז שהוא שם אחר, והנה להלן בהל' ע"ז פ"ב ה"ז מביא יש מי שמחלקים במגדף בין שמות אלה, והוא חולק ע"ז ועי' שציינו (על שם) [שם על] כל המוחק וכו' כ"כ בזה בה"א.
כל הנטפל לשם מלפניו מותר למחקו כגון ל' מלד, וב' מבאלדים וכיו"ב אינן כקדושת השם, וכל הנטפל לשם מאחריו כגון כ' של אלדיך וכ"ם של אלדיכם וכיו"ב אינן נמחקים והרי הם כשאר אותיות של שם שהשם מקדשם, ואע"פ שנתקדשו ואסור למחקם המוחק אלו האותיות הנטפלות אינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות. הנה דעתו ז"ל שהנטפלות מאחריו מדרבנן בלבד אין נמחקין, ועי' בנוב"י מהדו"ק חלק יו"ד סי' ע"ו עיי"ש דלענין לקלוף יותר התירא בשם עצמו מבהנטפלים משום דשם נשאר השם בפ"ע בקדושתו ובנטפלים כשנקלפו הוסרו מקדושתם להיות נצרפים ונטפלים להשם עיי"ש ועי' בעבודת הגרשוני בשו"ת סי' צ"ה בענין מחיקת הנטפלים, ועי' שהביא בשם שו"ת הרמ"ע סי' ל"ו דבאותיות אין רשאי לגרור אף שאין מקלקל האות רק מפחית העובי אף שמייפהו עי"ז, דעתו נראה משום שמוריד זה שמגרר מקדושתו ולא יהיה גרוע מהנטפל להשם ומכ"ש דהוי קודם הגירור בקדושת השם בעצמו, אבל אם הוי מדאורייתא ואם בכלל מלקות צ"ע וברמב"ם הנ"ל ובמס' סופרים וירושלמי איתא המוחק אות אחת וכו'.
כתב אל מאלדים יה מידו"ד אינו נמחק ואצ"ל יה שהוא שם בפ"ע מפני שזה השם מקצת שם המפורש הוא, אבל הכותב ש"ד משדי צ"ב מצבאות הרי זה נמחק. ובראב"ד א"א אין זה כלום שלא אמרו אלא בא"ל מאלדים וי"ה מהשם אבל ש' וד' משדי וצ"ב מצבאות הרי אלו נמחקים. והכל מקשים שדבריו כרמב"ם ועי' במרכבת המשנה שכתב דראב"ד הבין מדכתב הרמב"ם מפני שזה השם מקצת השם המפורש וכו' שדעתו כר"ח המובא בתוס' במס' שבועות דא"ד מאדני ג"כ בלתי נמחק משום דהוא מקצת השם המפורש וע"ז כתב דלא אמרו וכו' עיי"ש, ונראה מאד, ובדעת הרמב"ם יש לעיין מה דעתו בא"ד שהרי להלן בפ"ב מהל' ע"ז כתב דאדני כ"ה עיי"ש, ומדלא הביא א"ד צ"ע אם כללו בזה שכתב דהוא מקצת השם המפורש וכו', ואם הוא גורס במס' שבועות כר"ח היה לו להביא גם א"ד כמו א"ל וי"ה, ואם אינו גורס מנ"ל מסברא לחלק במחיקת מקצת השם שנכתב בין השם המפורש לשם אחר, ובכ"מ פי' ואין צריך לומר יה וכו' משום הכי לא נמנה בין השמות שאינן נמחקין השבעה משום שהוא שם המפורש א"צ למנות דיש לו ב' מעלות שהוא שם בפ"ע ומקצתו משם המפורש עיי"ש, וגם זה יקשה דנראה ג"כ דמצד מקצתו של השם המפורש אינו נמחק לפ"ז בא"ד ג"כ נאמר כן, ונראה דהנה איתא בגמ' וכן ברמב"ם אל מאלוקים יה מידו"ד ולמה לא אמרו אל ויה אינן נמחקין משום שהן שמות בפ"ע ואינן קיצור השם מאלדי' וידו"ד, ונראה דאפי' היה בדעתו לכתוב אלדים וידו"ד וכתב אל ויה וזה פי' אל מאלדי' ויה מידו"ד לא נאמר דהוי שלא בכונה לשמות אלו ולא נגמר השם שכיון לכתבו אפ"ה אמרינן כיון דהוי שם בפ"ע אינו נמחק וי"ל אם דהוי ככונה או דאפי' בלא כונה אינו נמחק, ולכן כתב ואצ"ל וכו' שמסתברא כיון דהוי שם בפ"ע ומקצתו של השם המפורש הוי ככותב עכ"פ משם המפורש ג"כ ולא אמרינן מדלא גמר כולה לא הוי כלל מהשם דכיון דהוי בפ"ע ג"כ שם ממילא שייך לומר דהוי מקצת השם וזה נוכל לומר רק באל וביה ולא בצב וכו' משום דלא הוי שם בפ"ע וא"כ בלא גמר לא הוי כלל כמענין השם, וא"כ שייך מכ"ש כיון שהוא מקצתו של שם המפורש שחל עליו האיסור מחיקה בכפילא, ושטחת לשונו כך הוא ואצ"ל שזה השם בפ"ע וכו' שלאו מפני שהוא בפ"ע בלבד רק ע"י שהוא בפ"ע הוא ג"כ מקצתו של שם המפורש משא"כ בא"ד שאינו בפ"ע ואינו מקצתו של השם, וא"כ לפ"ז הוי ככותב בכונה ג"כ אף שלא גמר כולה. והנה ראיתי בפר"ח שמגיה ועוד מפני וכו' וזה לפי דעת הכ"מ ופי' הנ"ל, ובירושלמי במס' מגילה פ"ק ה"ט בגמ' דף ז' ע"א כתב א"ד מהשם א"ה מאהיה ש"ד משדי צ"ב מצבאות הרי אלו נמחקין עיי"ש, והוא כגירסתינו בבבלי שלפנינו.
שאר הכנוין שמשבחין בהן את הקב"ה כגון חנון ורחום הגדול הגיבור והנורא הנאמן קנא וחזק וכיו"ב הרי הן כשאר כתבי הקודש ומותר למחקן. והנה בה"ח כתב כתבי הקודש וכו' אסור לשרפם או לאבדם והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות, וראיתי בפי' מהרב דוד עראמה ז"ל שכתב לחלק בין שריפה ומחיקה עיי"ש ולכאורה לא נראה כן דמחיקה בכלל איבוד הוי, ויותר נראה שסמך על מ"ש בה"ח דאסור מדרבנן.
כלי שהיה שם כתוב עליו קוצץ את מקום השם וגונזו ואפי' היה השם חקוק בכלי מתכות או בכלי זכוכית והתיך הכלי הרי זה לוקה אלא חותך את מקומו וגונזו, וכן אם היה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת, נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי וטובל ואם לא מצא גמי מסבב בבגדיו ולא יהדק כדי שלא יחוץ שלא אמרו לכרוך עליו אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם כשהוא ערום. הנה במ"ש ואפי' וכו' תרתי אשמעינן דחקיקה ככתיבה וע"ז שייך לשון אפי' אבל שנית שכתב בכלי מתכות וזכוכית והתיך וכו' בזה בלתי מובן דמאי שנא כלי מתכות וכו' ומאי שנא התיך וכו' משריפה בשל עץ, ובכ"מ לא העיר על מקורו רק במגדל עוז כתב שהוא לשון הבה"ג, ואנכי לא מצאתיו. ועי' בענין חקיקה במג"א סי' ל"ב ס"ק נ"ז ובסי' ש"מ ס"ק י', ובטו"ז סי' רע"א ס"ק ח', ובאה"ע סי' קכ"ה ובב"ש ס"ק ג' ובס' גט פשוט ס"ק מ"ו בענין חקיקה ודפוס לענין מחיקת ס"ת כ"ש, ומדברי הרמב"ם הנ"ל מפורש דחקיקה ככתיבה לענין מחיקת ס"ת. ובמ"ש בכלי מתכות והתיך וכו' י"ל דבמוחק שאני דמתכוין למחוק השם ולא הכלי, אבל בהתיך הכלי ואינו מתכוין על השם רק על הכלי אפ"ה בכה"ג לוקה משום דאין דומה לשאינו מתכוין רק לשא"צ לגופה דלא שייך בשאר איסורין רק בשבת כמ"ש וא"צ לומר מטעם דהוי פסיק רישא, ונלמד משם כתוב על בשרו לא ירחץ וכו' שג"כ אינו מתכוין (לכבוי) [למחיקת] השם. והנה בגמ' תליא רחיצה בגרם כבוי עיי"ש במס' שבת ק"כ המובא בכ"מ וגורם מותר משום דכתיב לא תעשון וכו' עשיה דאסור הא גרמא שרי רק בשבת דבהול על ממונו אתי לכבוי ולרבנן דר"י משום דאסור לעמוד בפני השם ערום וכדאי' שם. והנה שם במס' שבת בשם כתוב על בשרו דהוי שלא במקומו, ואף [שלא] במקום השם אסור במחיקה כמ"ש ברש"י במס' ערכין ו' ועי' בשלטי גבורים ס"פ שבועת העדות וכמו דמוכח במס' שבת הנ"ל, מ"מ נראה לענ"ד דיש מקום לומר לחלק בגרם מחיקה בין גורם מחיקה בס"ת בשם הנכתב בקדושת ספר לשם שלא במקומו בס"ת בטעות, דהנה לחלק בין גורם לעושה נראה דהוי בהדבר שהאיסור מצד העשיה ולא מצד המעשה בעצמה ועי' בס' מחנה אפרים הל' שלוחין בחילוק בין המעשה ועושה ובתוס' במס' תמורה בסוגיא דלא מהני מ"ש בלא תאכל כל תועבה בצורם אוזן בכור עיי"ש, ומסתבר דוקא בדבר שאינו רק מצד העושה שלא יעשה אותו שייך לומר דגורם אינו בכלל עושה, אבל בדבר שאין רצון התורה בהנעשה מאי שנא דהוי גורם מ"מ מעשה נעשה נגד רצון התורה, וא"כ י"ל דבלא מקומו הוי רק האיסור מצד העושה וגורם אינו בכלל האיסור אבל בס"ת בשם בלי טעות שרצון התורה שלא למחוק השם כי חפץ התורה שיהיה השם על מקומו ואם אף בגורם עכ"פ נעשה מעשה נגד רצון התורה וגרם כבוי בשבת הוי ג"כ מצד העושה בלבד דאין מעשיה קודש רק שלא יעשה אותם, וצ"ע במס' ב"מ צ' ע"א באמירה לנכרי בחסימה די"ל דעכ"פ גורם הוי ובחסימה הנעשה אסור. ובמ"א כתבתי בחסימה כסירוס בהעשיה האיסור עיי"ש. ועי' עוד בסמ"ג ל"ת ג' דבמקומו בס"ת אפי' נכתב בטעות קודש כל הגיליון ועי' בביאורי מהרש"ל ומהר"א שטיין שם. ועיין מ"ש בלח"מ מסתירה בענין טבילה בזמנו מצוה ועי' בשעה"מ ובס' מרכבת המשנה עיי"ש. ועי' ברשב"א במס' שבת שם שהקשה מאי שנא רחיצה משפשוף דברחיצה ג"כ תכבה בודאי ותירץ דאפשר שלא תכבה עיי"ש, וא"כ לפ"ז היכא דודאי יכבה השם לא הוי בכלל גורם וכמו התיך כלי מתכות דלוקה, ולכאורה נראה דמשו"ה יכסה בבגדו אבל בגמ' משמע רק שלא יהיה ערום יעשה כן ולא שלא יכבה בודאי, ולמ"ש דיש לחלק בגורם בין שלא במקומו למקומו בס"ת מובן מאי שנא התיך בכלי מתכות דלוקה לרחיצה דאינו רק גורם ומותר מהתורה, אבל למ"ש י"ל ברחיצה של מצוה מקרי שאינו מכוון אף דהוי פסיק רישא מ"מ לא מקרי דרך השחתה דאסור בלא תעשון וכו' ואף דנראה וכמ"ש בשלטי גבורים ס"פ שבועת העדות דוקא ע"מ לתקן באותו דבר ולא לדבר אחר עיי"ש, וכמ"ש לעיל דטעמא בע"מ לתקן לא מקרי קלקול ובלדבר אחר עכ"פ לאותו הדבר הוי קלקול כ"ז בשם במקומו בס"ת דאיסור מחיקה על הדבר ולא על העושה וא"כ עכ"פ באותו השם נעשה השחתה ואבוד נגד רצון התורה אבל בשלא מקומו דהוי לענין זה כמו בטעות שאין האיסור רק מצד העושה שלא יעשה דרך השחתה ולשם מצוה דודאי אינו דרך השחתה ולא הוי השחתה מצד הדבר מצ"ע ג"כ שאינו במקומה בכה"ג לא שייך לא תעשון וכו', אלא דלפ"ז ברחיצה שאינה של מצוה יהיה מהתורה וכנראה דהוי דרבנן צ"ל דג"כ כיון דאי אפשר לאדם בלי רחיצה הוי בודאי אינו מכוין ושייך לומר כנ"ל משא"כ בהתכה דכלי מתכות דאפשר בקיומו הוי פסיק רישא. וראיתי בס' סדר משנה שעמד ע"ז מאי שנא (התזת) [התכת] כלי מתכות מרחיצת גופו עיי"ש, וכמ"ש לעיל י"ל היכא דניכר לכל דעושה משום דאי אפשר לו בלי רחיצה לא מקרי דרך בזיון והשחתה משא"כ בכלי מתכות, והאי דמקשינן במס' שבת מיורד וטובל לגרם כבוי בשבת זה בס"ד אבל כדמשני גרמא מותר, ומתוך שאדם בהול וכו' עיי"ש, י"ל כנ"ל וכמ"ש לחלק בין שלא במקומו למקומו, גם עי' בה"ח שנראה מחלק בין העושה ביד עיי"ש ומ"ש, ובכ"מ טלטול מהצד לא שמיה טלטול רק דרך יד וזולתו גורם מקרי ומיושב במה שעמד בסדר המשנה הנ"ל.
הסותר אפי' אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה לוקה שנאמר בעכו"ם כי את מזבחותם תתוצון וכתיב לא תעשון כן לה' אלוקיכם, וכן השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה שנאמר ואשריהם תשרפון באש וכתיב לא תעשון כן לה' אלוקיכם. בס' מוצל מאש סי' נ"א מסופק בשיעור שורף עצי הקדש דלא שייך כזית רק במידי דאכילה ונראה לומר כשיעור מעילתו בשוה פרוטה אבל מתוס' מכות כ"ב שהקשו שם בעצי הקדש לילקי משום מעילתו ג"כ ותירצו בפחות משו"פ והניח הדבר בצ"ע עיי"ש, וכמו כן במחיקת השם מסופק שם בשעורו אם בנמחק לגמרי שלא יהי' ניכר או אפי' בהעברת קולמוס על האותיות בלבד עיי"ש, ועי' מ"ש לעיל ה"ג בשם הרמ"ע עיי"ש אבל שם נאמר לענין איסורא, ולא למלקות, אמנם הנראה לענ"ד בדבר דאיסורו דרך השחתה ואבוד לית ביה שיעור כלל דכל מאי דעושה כן הוי בכלל לא תעשון וכו' וגם באבד וכו' צריך שישרש ולא ישאר כלום, דהרי בע"מ לתקן לא שייך איסורא כמ"ש ז"ל וא"כ אין הדבר האיסור רק הכונה והדרך ובהדרך הוי הכל דרך השחתה במעט כבהרבה וצ"ע. עי' בפסיקתא רבתי דר"כ פרשה ז' סי' א' ובמפרש שם במה שהקשה שנראה משם ומפ' י"ז מכבש חדש שעשו מלא תעשון עיי"ש, ולמ"ש לעיל בע"מ לתקן לא שייך השחתה יש ליישבו.
כתבי קודש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשרפם או לאבדם ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכות מרדות, במד"א בכתבי הקודש שכתבם ישראל בקדושה אבל אפיקורס ישראל שכתב ס"ת שורפין אותו עם האזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם ומצוה לשרפו, כדי שלא להניח שם לאפקורסים ולא למעשיהם, אבל גוי שכתב את השם גונזין אותו, וכן כתבי קודש שבלו, או שכתבן גוי יגנזו. הנה כפל מאבדן ביד וכו' כמ"ש לעיל דכל מעשה בלעדי היד מקרי טלטול מצד ולא הוי רק בגדר גורם ומשו"ה רוחץ בשם על בשרו מקרי גורם ומתיז כלי מתכות מקרי עושה בהל' הקודמת שהוא ביד, ולכאורה ודאי איסורא דרבנן בגורם בכתבי הקודש כמו כן וצ"ל מכות מרדות אינו בגורם כמו בדאו' במלקות דאורייתא ולכן צריך שיהיה ביד לחייבו במכות מרדות.
מפני שאינו מאמין ולא כתבו לשמו וכו'. עי' בס' מחנה אפרים בחידושיו לטור יו"ד הל' ס"ת ובפר"ח בחידושיו להמור"ם בנכתב שלא לקדושת השם אם אסור במחיקה, והנה מדיוק הלשון הנ"ל, י"ל לפמ"ש בכסף משנה מק"ו דר' ישמעאל ממחיקת השם דסוטה נראה דאף דהוי בכלל מחיקת השם רק לעשות שלום לאבינו שבשמים מצוה למחקו, ומ"ש ברמב"ם לא נתקדש השם וכו' רק לפרש דרכי האפקורסים ומשו"ה יש לאבד מעשיהם כי אף השם יתעלה אין קדוש בעיניהם וע"כ נראה שאין זה מהטעם דעומד לשריפה דמ"ש גוי שגונזין ועי' בפ"א מהל' תפילין הי"ג במומר ומסור כן עיי"ש וגוי ודאי ג"כ אין כותב לקדושת השם ועי' במס' גיטין מ"ה ע"ב דסתם גוי לע"ז לא אמרינן ובמין סתמו לע"ז עיי"ש ברש"י אבל דעת הרמב"ם לאו משום מחשבתו לע"ז רק שלא לתת כח למעשיהם וכנראה מק"ו דר"י ור"ט שמובא בכס"מ הנ"ל ועי' עוד מ"ש שם כגון זה מירושלמי במס' מגילה ודבריו ע"ז, ועי' בשו"ת תשב"ץ ח"ר סי' ב' שהאריך בזה ובסי' קכ"ז שם ועי' בח"ב סי' ע"ג.
אבל אפיקורס ישראל וכו' שורפין וכו'. יש לעיין בס"ת שכתבו מין לדעת רש"י דמחשבתו לע"ז אם הוי מדאורייתא בשריפה או כמו כל מילי דע"ז, ולכאורא בדרבנן ל"ש שריפה ולמ"ש ברמב"ם משום שלא ליתן כח וזכר למעשיהם אם נאמר דשלא בכונה איסור מחיקה ג"כ כמו כן מילפותא דר' ישמעאל ממחיקת השם בסוטה, והנה בע"ז צ"ל דהוי בכלל משמשי ע"ז או בכלל תקרובת שנעשה לכבודה, והנה מצד ע"ז לדעת הסוברים דבעי מחשבה בדיבור הוי בכל פעם ספק שלא דיבר רק חושב בלבד וא"כ בנמצא בידו כהאי דמס' גיטין מ"ה ע"ב יהיה ס"ס שמא לא כתבו ושמא לא גילה מחשבתו בדיבורא וצ"ע.
כל השמות האמורות באברהם קודש אף זה שנאמר אדני אם נא מצאתי חן הרי הוא קודש, כל השמות האמורות בלוט חול חוץ מזה אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן כל השמות האמורות בגבעת בנימין קודש, כל השמות האמורות במיכה חול, כל השמות האמורות בנבות קודש, כל שלמה האמור בשיה"ש קודש והרי הוא כשאר הכנוין חוץ מזה האלף לך שלמה כל מלכייא האמור בדניאל חול חוץ מזה אנת מלכא מלך מלכייא והרי הוא כשאר הכנוין. הנה בשמות באברהם מחלוקת בגמ' אם הוא קודש והיה נראה לכאורה דתליא בכונה אם לשם קודש נכתב וזה כדעת הסוברים דשם שלא נכתב בקדושת השם אינו באיסור מחיקה, והרי דעת הש"ס דוקא ע"מ לתקן וכן נראה דעת המחנה אפרים הנ"ל עיי"ש מ"ש בפי' הירושלמי שהביא שם, והיה נראה לחלק בין שם אדני לשם ידוד וכיו"ב שאין מצד אותיותיו רק בשם לקדושה וסתמא לשמו וי"ל משום הכי במין וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל דסתמא שלא לשמו, ולכן אף בשמות על הכלים אף שאינם לקדושת השם בכונה מפורש מ"מ סתמא לשמו, גם י"ל בשאר שמות כמו אדני באמת בלתי מוכרע מענינו לדבר אחר סתמא לשמו דהוא אדון לכל דאל"כ למאי כיון ולכן פליגי בשמות באברהם אבל בשם אדני רק הכונה משוי בקדושת השם דאותיות שוות כמו לקודש כן לחול, והנה כנראה מרמב"ם וכמ"ש בכ"מ דשאר הדברים שכתב שהם קודש רק לענין שבועת העדות נאמרו, אבל בשם אדנ"י נראה דלענין שאין נמחק ג"כ נאמר והרי הן כשאר כנוין מסברא דלא קאי על שם הקודש שהוא לדעת הרמב"ם שם המפורש ולפ"ז כמ"ש כנראה דבכונה תליא בזה לכו"ע ואם לפי ענין נראה שהוא קודש הוי כמ"ש סתמו לשמו והשתא דקיי"ל שהוא קודש וכותבין לשם קודש לכו"ע הוי קודש מצד מחשבתינו וגם שייך לומר סתמו לשמו, אמנם בטעה הסופר וכותב שם אדני היכא שהוא חול לשם קודש בזה יש לעיין ונראה שאין למחוק וצ"ע, ועי' בש"ך סי' רע"ו ס"ק י"ב שכתב דמותר למחקו עיי"ש ועי' בהרדב"ז בלשונותיו על הרמב"ם ח"א סי' ס"ז במיכה וכיו"ב בשמות הוי"ה הוי שם חול או רק בשמות המשותפין עיי"ש. ועי' עוד שם מ"ז מ"ש על דברי הרמב"ם הנ"ל בשם כתב על בשרו עיי"ש. עי' בשו"ת שבות יעקב פ"ב סי' צ"א במחיקת שם חול שנכתב לקדושה דהוי שרי כמקדיש מומין למזבח עיי"ש. ועי' עוד בענין מחיקת השם בירושלמי סוטה פ"ג ה"ג בגמ' נגנזות תחת צירי וכו' עיי"ש וצ"ע ומובא בתוס' סוטה כ' ע"א בד"ה מגלתה.