דיעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר, יש אדם שהוא בעל חמה וכועס תמיד, יש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל ואם יכעס יכעס כעס מעט בכמה שנים, יש אדם שהוא גבה לב ביותר, יש שהוא שפל רוח ביותר, יש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה, יש שהוא לב טהור ולא יתאוה אפי' לדברים מעטים שהגוף צריך להן, יש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון שבעולם כענין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף, ויש מקצר נפשו שדיו אפי' דבר מעט שלא יספק לו ולא ירדוף להשיג כל צרכו, ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול, ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו לדעתו, ועל דרכים אלו שאר כל הדיעות כגון מהולל ואונן וכילי ושוע ואכזרי ורחמן ורך לבב ואמיץ לב וכיוצא בהן. קרא לתכונת בני אדם האלה דיעות אף כי בהם הכועס שקורא בעל חמה, כנמצא במקרא קודש נחום א' ב' שהוא בתכונת גופו של אדם כמ"ש רז"ל (ומרה) [כבד] כועס עם כל זה הוא מתכונת הנפש אשר הגוף ותכונתו פועל בנפש האדם כנודע ולכן נקרא בעל חמה, וכ"כ אח"ז בעל תאוה שג"כ בתכונת הגוף ופועל בהנפש והרגשות אלו יעלו בנפש ויעלו בדעתו ודעה נאמרה על הרגשה כמו על השכלה על עניני הרגשה שיעוררו להסכים השכל עם הרגשות ותאות נפשו, ומצינו ידע תאוה גופנית ואדם ידע וכו' ועל אהבה כי ידעתיו, הראשונה תבוא מגוף לנפש והשניה יליד הנפש, ולשון בעל חמה ובעל תאוה על כי האדם בעליה וממנו יצאו משא"כ הגאוה תכונת הנפש בלבד תקרא גבה לב כבמקרא משלי ט"ז ה'.

יש שהוא לב טהור וכו'. טהרת הלב כי כפי הרגשות אם טובות או רעות אשר יעלו בלב האדם ממנו הדיעות וטהרות הלב הנקי מהרגשות רעות ובתפילה וטהר לבנו וכו'.

שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינה דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו וכו'.

הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודיעה מכל הדיעות שיש לו לאדם והיא הדיעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שוה ואין קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך צוו החכמים הראשונים שיהיה אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם בדרך אמצעית כדי שיהיה שלם בגופו וכו'. לפיכך וכו' כל השם וכו'. במס' מועד קטן דף ה' ע"א ובמס' סוטה ה' ע"ב אמר ריב"ל כל השם אורחותיו בעוה"ז זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה שנאמר "ושם דרך אראנו בישע אלוקים" תהילים נ' אל תיקרי ושם אלא ושם דרך עיי"ש. מסכים עם מ"ש רבינו להלן בויהי דוד משכיל וכו' כי אחרי כי יעשה האדם אשר בידו לעשות עליו לקוות על ישועות ה' אבל בלעדיו כל מעשינו לשוא ובירושלמי במס' חגיגה פ"ב מ"א בגמ' שם התורה הזו דומה לשני שבילים אחד של אור ואחד של שלג היטה בזה מת באור היטה בזה מת בשלג מה יעשה יהלך באמצע עכ"ל ובאבות דר"נ סוף פ' כ"ח ר' יהודה בן אילעי אומר כל העושה ד"ת עיקר ודרך ארץ טפל עושין אותו עיקר בעולם הזה דרך ארץ עיקר וד"ת טפל עושין אותו טפל בעוה"ז, משלו משל למה הדבר דומה לאיסטרטיא שהיא עוברת בין שני דרכים אחת של אור ואחת של שלג אם מהלך כנגד האור הרי נכווה באור ואם מהלך נגד שלג הרי הוא לוקה בצינה, כיצד יעשה ילך בינתים ויזהר בעצמו שלא יכווה באור ושלא ילקה בצינה עכ"ל. והנה הדרך האמצעי אשר בחרו החכמים חכמי התורה ודרך הקודש יקרא לו, אבל בדבר גשמי אשר לפני עינינו לא ידע האדם האמצעי האמתי כנודע, ומה גם בדברים אשר לא יראו בעין בשר רק בשכל צח ובהיר כאשר המה תכונות הנפש ודרכי האיש ומי ידע להגביל לאמר פה האמצעי פה תעמוד ולא תסוב לא לימין ולא לשמאל, וכן מצאתי בעיקרים מאמר ג' פ' ד' עיי"ש. גם יש לשאול באיזה דרך נמדד האמצעי, כי נוכל לומר בגדר האמצעי אם אינו כועס רק בעת הראוי לכעוס, אבל בעת הראוי לכעוס כגון להציל העשוק מעושקו או להציל נפשות כועס בכעס גדול כראוי לזה, וא"כ לא הלך בדרך האמצעי רק מצד אחד בהדבר אשר כעס עליו אבל מצד הכעס תפס בקצה לכעוס בכעס גדול, ואם נחליט כי כל דבר טוב רק כשהוא בדרך האמצעי נמצא סתירה כזאת שכתבתי בגדר האמצעי. גם עוד לשאול דכמ"ש רבינו פה וביותר בפ"ה בח' פרקים המעשים הטובים השוים הממוצעים בין שתי הקצוות ששתיהן רע האחד מהן תוספות והשנית חסרון וכו' עיי"ש, וזה נגד רבותינו ז"ל כי כל תכונות הנפשות טובות מעצמותן כי ממקור עליון מקום קדוש יחצבון ולאדם להקדישן ולהרימם וגם להוריד מטה המדה היקרה כמ"ש בטור או"ח סי' א' וברבינו יונה במס' ברכות ונמצא כן הרבה בגמ' ומדרשים מסכים לזה, ואין רע בטבע וביותר מזה בנשמת אדם רוח עליון, וכן גם הקצוות מונחות בכח הנפש כח כביר ומרום. ועל שאלה הראשונה נאמר, כי מצינו לשון תוך ואמצע שאינו אמצעי ממש עי' אונקלוס ובמזרחי בראשית פרשה א' בתוך המים, ובמהרי"ט שו"ת חלק אה"ע סי' ח' ובמל"מ בפ"ג מהל' אישות הי"ד עיי"ש, גם לשון שוה הכונה מזה הנכונה וראוי ולא שוה בשוה ממש, ורק ענינו לבחור הגדר האמצעי לפי יכלתינו ומה אשר אין ביכולת האדם לבחון ע"ז נאמר "התורה הזו וכו'" כי התורה תערוך לפנינו הדרך האמצעי אשר נלך בו "אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע" ובשכלו יבקר אשר נסיונו יגיד לו וישמר נפשו "ויזהר בעצמו שלא יכווה באור ושלא ילקה בצינה" כנאמר באבות דר' נתן הנ"ל. ועל השאלה השניה ושלישית נאמר, כי הקצוות רעות כשאינם משתמשים לבוא לאמצעי אבל אם הקצה יבוא להאמצעי אז גם הקצה דרך קודש לו כי אין רע יורד מלמעלה וכעס גדול להורג. נפש כמ"ש רז"ל על נקמה בעידנא גדולה היא, גם להורג נפש הכעס בקצה האחרון לדונו ביסורין קשין להרוג בניו וכיו"ב רע הוא כמ"ש רז"ל ברור לו מיתה יפה.

כדי שיהיה שלם בגופו. בלתי מובן למה בחר רבינו לומר שלם בגופו ולא שלם בנפשו והנראה כי נשא למשל אחר זה שלא יהיה בעל חמה נוח לכעוס וכו' ולא כמת וכו' וכן לא יתאוה וכו' וכן לא יהיה עמל וכו' ולא יקפוץ וכו' ולא יפזר וכו' ולא יהיה מהולל וכו' כלומר מעשי הגוף ותכונתו כי מתכונות הגוף ומעשיו תשלם הנפש ותכונותיה, ושלמות תכונות הגוף המביאה לשלימות הנפש ותכונתה והעמיק להעיר בזה על תכלית מצות המעשיות.

ודרך זו היא דרך החכמים כל אדם שדיעותיו דעות בינונית ממוצעות נקרא חכם. עי' במס' אבות בברטנורא שכתב לפרש שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם על הדרך האמצעי עיי"ש.

ומי שהוא מדקדק על עצמו ביותר ויתרחק מדעה בינונית מעט לצד זה או לצד זה נקרא חסיד וכו'. נראה כסתירה ממ"ש לעיל דרק דרך האמצעי הטוב, ועי' בלח"מ, והנראה שכתב "דעות בינונית ממוצעות" ולא כתב אמצעות כמ"ש כי הדרך האמצעי אין ביד האדם לידעו רק שיהיה ממוצע בין הקצוות כפי האפשר ואם ימצא האדם ויהיה בכחו למצוא האמצע המוחלט לא היה לו לבחור רק בו אבל על כי אין בכחו רק למצוא הדרך הממוצע אשר יבחרו בהם החכמים והחסידים היראים פן מקוצר ראות עין האדם יפליגו לקצה האחרון ביותר בחרו לנטות מעט למדה הנבחרת לטוב לרוב פעמים ולברוח ביותר במדה אשר רק לפעמים עליו נאמר בעידנא טובה היא.

כך למדו בפי' מצוה זו מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הוא וכו' ועל דרך זה קראו הנביאים לאל בכל אותן הכנוין ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גיבור וחזק וכיו"ב, להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב האדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי כחו. העיר רבינו ז"ל אשר הקשו וז"ל לפי מאמרם ז"ל במס' ברכות בחד דאמר האל וכו' האדיר וכו' סיימתינהו כולה שבחיה דמארי וכו' ועי' במו"נ ח"א פ' נ"ט בזה, ולמה נמצא בתורה ובתפילה האל הגדול וכו' ונכבדות מדובר בזה בפני יהושע במס' ברכות דף ל"ג ע"ב עיי"ש, ולדברי רבינו הנביאים תיארו לה' יתעלה תוארים אשר עלינו לדמות אליו יתעלה ובזה לא נתנו חלילה גבול אליו יתעלה רק לנו במה שנוכל לדמות לו יתעלה.

וכיצד ירגיל אדם עצמו בדיעות אלו עד שיקבעו בו, יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה ע"פ הדיעות האמצעות ויחזור בהם תמיד עד שיהיו מעשיהם קלים עליו ולא יהיו טורח עליו ויקבעו הדיעות בנפשו וכו'. במס' יומא דף ל"ח ע"ב אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן וכו' דבי ר' שילא אמרי כיון שבאה לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו חוטא שוב אינו חוטא שנאמר "רגלי חסידיו ישמור", ובירושלמי פאה פ"א ר' ירמיה אמר ר' שמואל בר רב יצחק שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך הקב"ה משמרו מ"ט הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ורבינו בחר כלשון הירושלמי וישלש.

ולפי שהשמות האלו נקרא בהן היוצר והם הדרך הבינונית שאנו חייבין ללכת בה, נקראת דרך זו דרך ה' והוא שלמד אברהם אבינו לבניו וכו'. כמ"ש לעיל כי יתעלה היודע לכוין האמצע בוחר בו ובתורתו רק ענינו בהנמסר לנו לנטות לקצה מעט בדרכי החסידים וכנאמר למעלה.