בימי רבן גמליאל רבו האפקורסים בישראל והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחרת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפקורסים וקבע אותה תפילה כדי שתהיה ערוכה בפי הכל. נמצא כל הברכות שבתפילה י"ט ברכות. ועי' בכ"מ בנוסחת תפילה זאת ובסדר תפילה לרמב"ם עיי"ש ודייק רבינו בלשונו והיה מצירים ומסיתין וכו' דלא יקשה ממאי דאיתא בפ"ק דברכות יתמו חטאים ולא חוטאים וביקש והתפלל שיחזרו בתשובה וכיו"ב במסכת תענית. ועיין במהרש"א בח"א במסכת ברכות שם ובשו"ת מעיל צדקה סי' ז' דלא שייך תפילה רק במי שנתעורר לפרקים לתשובה עיי"ש. ונראה כי על כל אלה המסיתים אשר כל באיה לא ישובו לא מהני תפילה ולא כן היה הני דר' מאיר במסכת ברכות ודאבא חלקיה במסכת תענית ולכן על כי עומדים להשחית הטובים ועל הרהור תשובה מהם אין לקווה ורק על אלה נתקן תפילה זאת ועל השאר תפילת השיבנו וכו': ולהעיר ע"ז היטב כתב רבינו שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם וכו' והם מצירים לישראל ומסיתין אותן וכו' והיה בכלל הבא להרגך וכו' עלינו להתפלל שכל אויביך ה' יאבדו יתמו חטאים וכו' ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' אחרי כלות אלה המסיתים והמונעים רבים מלעבוד את ה' אחרי כלותם נאמר ברכי נפשי את ה' בלי משטין ועומד לנגדינו מלמנוע אותנו מלהסתפח בנחלת ה'. ובמסכת מגילה י"ז ע"ב על סמיכות תפילה הזאת להשיבה שופטינו וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם שנאמר ושבר וכו' וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וכו' עיי"ש. ושם מפורש כמ"ש. ועיין בהל' ממרים פ"ג ה"ג עיי"ש ובהביננו והתועים על דעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידך כמ"ש בהל' ג' מבואר כמו כן "עמד ר"ג ובי"ד וכו'" עיין מ"ש לעיל בפ"א ה"ו עיי"ש ועיין בלח"מ:

ונמצאו כל הברכות שבתפילה תשע עשרה ברכות. במסכת ברכות כ"ט ע"א תמני סרי תיקן תשסרי לא תיקן ה"נ שבע תיקן תמני לא תיקן. ועיין בתוספות בד"ה מפני שם ובמסכת מגילה י"ח ע"א מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של מקום כלומר להוסיף ברכות על אלו. ועיין ברש"י מגילה שם ועיין ביצה י"ז ע"א יו"ט שחל בשבת לבית שמאי שמונה ולבית הלל שבע עיי"ש שנראה שלא רצו ב"ה להוסיף:

בכל תפילה שבכל יום מתפלל אדם י"ט ברכות אלו על הסדר וכו'. במסכת ברכות כ"ח ע"ב בתלמידי רבינו יונה הסדיר י"ח ברכות על הסדר ביבנה שמתחילה לא היה מתפללים אותה על הסדר אלא כל אחד ואחד הברכה שהיתה צריכה לו. ובא שמעון הפקולי לסדור אותם על הסדר ולמד הסדר מכח הפסוקים כדאיתא במסכת מגילה י"ז עכ"ל. ונראה מאי דאי' מגילה י"ח וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפילה על הסדר שמעון הפקולי מה הסדיר שכחום וחזר ויסדם וסדרם ולא ששכחו התפילות רק הסידור שכחו. (ועיין בתוספות מגילה י"ז ע"ב בד"ה הסדיר נפק"מ לדינא בהסדר בטעה עיי"ש). ונראה דמקודם לזה לא הקפידו על הסדר עד שבא הוא ודרש טעם על הסידור כדאיתא שם דף י"ז ע"ב מאי טעם וכו' עיי"ש. דבלעדי זאת יקשה האיך שייך שכחה בדבר הנוהג בכל יום ועי' בתוספות ברכות כ"ד ע"ב בד"ה ונחזי עיי"ש. ומ"ש ברמב"ם דלא שייך שכחה בהלכה למשה מסיני עיי"ש. אבל בסידור י"ל שלא הקפידו בזה מקודם וברכת המינים דאמרינן במסכת ברכות כ"ח ע"ב לשנה אחרת שכחה שהיה זמן קטן ונראה שלא נתפשט ולא נקבעה אז רק לפרקים נאמרה וכנראה בחשאי שלא רצו להתגרות בפרהסיא עמהם ולכן שייך שכחה ומאז ביבנה תיקנוה לקבע:

יתפלל שלש ראשונות וכו' ושלש אחרונות וכו'. כבר כתבתי לעיל פ"א ה"ב ממעלות השבח והודאה על תפילת הבקשה ואף למ"ש לעיל דבקשה נכלל שבח והודאה עם כל זה בהרבות התפילה אין מוסיף בזה כי במעט בקשה יודיע כ"כ בטחונו בה' וכי הכל מאתו יצא אבל בשבח והודאה יותר שיאריך ירום לבבו בקרבו:

וזו הברכה שתיקנו מעין כל האמצעיות הביננו וכו' והתועים בדעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידך וכו'. ועי' בכ"מ מ"ש בשם רש"י ורבינו יונה עיי"ש ובמ"ש בה"א ודברים מסכימים עם מ"ש שם:

ובשבתות וביו"ט מתפלל שבע ברכות וכו' בשבתות חותמין בברכה אמצעית מקדש השבת וברגלים חותם בה מקדש ישראל והזמנים. ואם היה שבת ויו"ט וכו'. בר"ה וכו' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון. מקדש ישראל והזמנים. ישראל מהאומות והיום מהימים. כמ"ש במקו"א במה שהשיב ר' עקיבא לטרנסרפוס הרשע שאמר מה יום מיומים והשיב לו מה גבר בגוברין כי אף כל הימים יהיה קדושים לה' בחר ה' היודע רוחות כל בשר כי אין ברוח כל איש לעמוד תמיד לפני ה' ולכן בחר יום מימים אשר בהם יתעורר האדם ביותר והמאורע בהיום יעירו להרימו ולהקדישו וישאר בו הרגשה קדושה לשאר ימים וכן נבחר איש מאיש כפי אשר ירים לבבו לה' לתורה ולעבודה והוא ימשול ברוחו להיות למורה לנו כאשר מעולם אנשי השם פעלו גדולות ברוח העם ויום מיומים וגבר מגוברין פעל בלי חקר בנו מעולם עד הנה ועדי עד ובהברכה מקדש ישראל והזמנים נכלל שניהם יום מיומים וגבר מגוברין וביום הזכרון וביו"כ בהל' ז' לא נאמר והזמנים רק בפרט ויום הזכרון ויו"כ. כי ביו"ט הזכרון בהעבר בהגדולות הנעשה בימים האלה. ולא כן בר"ה ויו"כ כי המה על ההוה בר"ה המלך על כל העולם יושב בכל שנה ושנה על כסא המשפט. וביו"כ עצומו של יום מכפר בכל שנה ושנה לכן החתימה בפרט ולא כללהו בהזמנים. וכ"כ בר"ח בה"י שג"כ חידוש החודש בכל עת הגורם הברכה:

בד"א וכו' אבל בתפילת המוספים של ר"ה וכו' ראשונה מן האמצעית ענינה מלכיות. שנייה זכרונות. שלישי שופרות וכו. ועיין בספר העקרים מאמר א' פ' ד' שענינים ג' העקרים מציאת ה' והשגחה פרטית ותורה מהשמים עיי"ש:

ביו"כ וכו' מלך על כל הארץ וכו'. בר"ה מלך על כל הארץ אשר במשפט דן כל עולמו וביו"כ מלך על כל הארץ אשר בידו לסלוח על כל עון ופשע אשר אין ביד המושלים הדנים לפי חוקי המשפט רק למלך למחול עון ולכן בר"ה וביו"כ חותם מלך על כל הארץ וכו'. ועי' במס' סופרים פי"ט ופסחים קי"ז ע"ב בנוסחת הברכה עיי"ש:

בד"א וכו' אבל ביום צום של שנת היובל מתפלל תפלת המוספין תשע ברכות כמו שהתפלל במוסף ר"ה והם אותן הברכות עצמן בלא פחות ולא יותר ואין מתפללין אותן אלא בזמן שיובל נוהג. בזמן שילוח עבדים בעת כי נקיים עבדי הם ולא עבדים לעבדים בעת החירות יעלה על לבבינו ג' העיקרים בראש כי לה' המלוכה ולו הממשלה וע"י התורה נקנה החירות האמתי כמ"ש ז"ל אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. ובעת כי נאמר כי לי כל הארץ שוה לר"ה אשר בו יראה המלך על כל הארץ. ובמסכת ר"ה כ"ו שוה יובל לר"ה לתקיעות ולברכות ועיין בירושלמי שם. ובשביל הלשון שוה וכו' נראה שדייק רבינו בלא פחות ולא יותר כי בר"ה ה' יתעלה נראה לנו במלכותו עלינו ביותר וביובל אנחנו במעשינו מראים מלכותו כי לי כל הארץ ולו אנחנו עבדים לכן אין לפחות מזה ולהוסיף ע"ז ושניהם יהיה שוים לנו כי למאמינים בני מאמינים נראה ה' יושב במשפט על הארץ בלבבינו. וביובל אנחנו נפרסם ככה במעשינו בהשבת הקרקעות ושילוח העבדים ועלינו להשוותם ולא להפחית ולא להוקיר יותר זה מזה כי גדול היום בר"ה כמו ביובל בשוה ומזה נדע כמה גדולים מעשי בני אדם בכבוד ה' אשר יצא מאתנו וישמח ה' בנו עד כי גדול העלוי לו יתעלה מאתנו כמו אשר בשמים ובארץ כבודו בכסא המשפט ביום הדין וגדולות אמרו רז"ל לנו בזה ורבינו ז"ל הער ביותר בזה במ"ש ולא פחות וכו'":

בכל תפילה וכו' וכשהוא חותם וכו' ואחר כך צועד לאחוריו. בכ"מ לא כתב כאן מקומו ועיין בב"י בסי' קכ"ג והוא מגמ' יומא דף נ"ג ע"ב המתפלל צריך שיפסע שלש פסיעות אחריו ואח"כ יתן שלום עיי"ש ולהלן פ"ה ה"י וי"א ובכ"מ שם הערה מקורו עיי"ש:

בר"ח וכו' במוסף בחולו של מועד ובר"ח מתפלל שבע ברכות וכו'. עיין בתוספות במסכת ברכות כ"א ע"ב בד"ה עד דבירושלמי נראה שהיו מתפללין י"ח במוסף דר"ח וחוה"מ ובתוספתא כמנהגינו בשבע וכתבו שי"ל דט"ס בירושלמי עיי"ש ובהגהות מיימוני כאן:

יו"ט שחל להיות בא' בשבת וכו' ותודיענו משפטי צדקך וכו'. עיין באבודרהם סוף סדר תפילות סוכות ובס' מעשה רוקח עיי"ש:

בימי התענית וכו' מוסיף בשומע תפילה ענינו וכו'. עי' בטור שו"ע או"ח סי' תקס"ה ביחיד למנחה והטעם בזה:

בת"ב מוסיפין בבונה ירושלים רחם ה' וכו'. ובב"י בשם הירושלמי עיי"ש והוא בירושלמי תענית פ"ב ה"ב ושם אי' רחם וכו' כמ"ש רבינו ובכ"מ נחם כמנהגינו. ועיין בסי' תקס"ה ובסי' תק"ס ועיין בס' מעשה רוקח עיי"ש. ועיין בירושלמי תענית שם דכל דבר שלעבר מתפללין אותו בהודאה ושל להבא בעבודה עיי"ש ומובא בכ"מ לכן נחם ויעלה ויבוא בעבודה ועל הניסים בהודאה. והטעם מובן: ובנוסח התפילות והברכות שלא נמצאו בגמ' ובמשנה כמו תפילת י"ח וכיו"ב עיין ברמב"ם בפי' משניות במס' מנחות פ' התכלת (מנחות דף מ"ב ע"ב) וז"ל ודיני הציצית והתפילין וענין מלאכתן והברכות שחייבין לברך עלי' וכו' והמשנה לא דברה על אלה המצות דבר מיוחד לכלול דיניהן עד שיהיה חייב לפרש אותו וסיבת זה בעיני לפי שהיו הדברים האלו מפורסמים בזמן חיבור המשנה והיה ענינם ידועים ונהוגים ביד כל העם פרט וכלל ואין ענין נפלא משום אדם וע"כ לא ראה לדבר בהן כמו שלא הסדיר התפילה ר"ל נוסחה ואיך יתנהג שכ"כ לפי שהיה מפורסם ולא חברו בזה סדור אבל חברו ספר גמרא וביאורו עכ"ל. ועיין במסכת שבת קט"ו ע"ב הברכות וכו' שנראה שהיה להם סידור התפילות נכתבים מכאן אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה עיי"ש וברש"י:

כל ימות (השנה) [הגשמים] אומר בברכה שניה מוריד הגשם וכו' מאימתי אומר מוריד הגשם מתפילת המוספין של יו"ט האחרון של חג וכו'. ובכ"מ בשם הירושלמי א"כ יזכיר מערב ומשני לית כל עמא תמן כלומר ונמצא זה מזכיר טל וזה גשם עיי"ש. ובמסכת תענית דף ג' ע"א תנא בטל וברוחות לא חייבו החכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר ודף ב' ע"ב בגשם לר' אליעזר לפיכך אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר עיי"ש. ובב"י או"ח בסי' קי"ד עיי"ש. ונראה דזה שגזרו על שנוי מטבע למען כל ישראל יתפללו בנוסחא אחת ולא יתערב דבר אחר בהם. ונראה דוקא בתפילת חובה הקפידו שיהיה בשוה לכל ישראל כי כולמו יחד יתפללו על דבר ודרך אחת כאיש אחד וכל התפילות עבור הכלל כולו יצאו כמ"ש רז"ל לעולם לשתוף אדם נפשיה בציבורא אבל בתפילת רשות והוי כתפילה על צרכי הפרטי שהמה לפי צורך כל איש ואיש ובזה אשר יש לחלק בין האי דנאמר לבין מ"ש בירושלמי ואם יוכל להוסיף בתפילתו ולחדש דבר דאיתא בגמרא נראה ג"כ בכה"ג וצ"ע בזה האחרון שכתבתי. ועיין במג"א בסי' קי"ד ס"ק א' שכתב בפי' הירושלמי משום שלא יהיה אגודות אגודות עיי"ש. ובב"י שם מובא במג"א ס"ק ב' אפי' המתפלל בביתו והדר במקום שאין ביהכ"נ לא יזכיר עד שיזכירו בכ"מ ושייך מ"ש לעיל:

יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה הראשונה זכרינו לחיים וכו'. עיין מ"ש לעיל בס"ד בפ"ו ה"ג עיי"ש: