Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תפילת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום. וכ"כ בפי' המשניות עד סוף שעה רביעית הזמניות והוא שליש היום עיי"ש ומובא במג"א בסי' פ"ט ועיין בפנ"י ח"ד בקונטרס אחרון למס' ברכות מ"ש אם לכל מילי אמרינן כן ומחלק בין עדות לתפילה וכיו"ב עיי"ש:
ואם עבר וטעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יוצא ידי חובת תפילה. אבל לא יצא יד"ח תפילה בזמנה. שכשם שתפילה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתיקנו לנו חכמים ונביאים. ועי' ברא"ש שכתב טעה ורבינו כתב עבר וטעה ועי' בפר"ח בסי' פ"ט. ועי' בכ"מ ובב"י בסי' פ"ט בשם הרשב"א דוקא עד חצות ותו לא ועי' בטו"ז ובמג"א שם בזה: והנה כנראה מלשון רבינו דמשו"ה אמרינן אף דשכר תפילה בזמנה לית ליה שכר תפילה אית ליה. פי' לדעתו דתפילה דאורייתא וא"כ מדאורייתא דהוי כל היום וידי דאורייתא יצא רק בעונתה דהוי מדרבנן לא יצא. ולרמב"ן דס"ל תפילה דרבנן צ"ל משום דאמרינן הלואי שיתפלל כל היום וא"כ אית ליה שכר תפילת רשות ולא של מצוה ועי' ברא"ש בשם הגאון בביטל התפילה דאינה בהשלמה מ"מ שכר תפילה אית ליה עיי"ש: וכנראה אין דעת רבינו מסכמת עם מ"ש בתוס' במס' סוכה דף ג' ע"א בד"ה דאמר דאם לא קיים הדאורייתא כתיקון הרבנן גם ידי דאורייתא לא יצא עיי"ש ועי' מ"ש לעיל בה"ח עיי"ש. אמנם כמ"ש לעיל בפ"א ה"א דקרא ק"ש בברכותיה קיים תפילה דאורייתא וכנראה מיירי בקרא ק"ש כתיקונו רק עבר להתפלל וא"כ האיך נפרש יצא ידי חובת תפילה וצ"ע: ועי' במג"א סי' פ"ט ס"ק ה' שכתב לתרץ למה רק עד חצות ולא עד שש ומחצה וכונתו דמדינא מתחיל זמן מנחה מיד אחר חצות וא"כ אין לו להתפלל שחרית בזמן מנחה דקודמת ואף דמשום שלא נדע מחמירין עד שש ומחצה מ"מ לענין תפילה של שחרית זמן מנחה הוי עיי"ש ובמבארי דבריו: ויש לעיין בזה לפמ"ש בתוס' במס' ברכות דף כ"ח ע"א בד"ה הלכה דלא שייך קודם במנחה למוספי' רק במתפלל שניהם ביחד ולא באינו רוצה להתפלל כעת שניהם עיי"ש וכמו"כ לענין שחרית כן. וגם כיון משום חסרון בקיאין אין מתפללין מנחה מדינא עד שש ומחצה א"כ ודאי מסתברא דלא שייך מנחה קודמת. ועי' עוד בראב"ד ה"י ובמל"מ ה"ט ובלשון רבינו שם עיי"ש ובכ"מ שם:
כבר אמרנו שתפילת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תיקנו זמנה. ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בט' שעות ומחצה וכו' הנקראת מנחה קטנה. ולפי שבערב פסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה. אמרו שהמתפלל מאחר שש ומחצה יצא. ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו הנקראת מנחה גדולה. נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה. וכן הדין נותן מפני שהיא תדיר בכל היום. ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות. ועי' בב"י בסי' רל"ג שהחליט מדברי רבינו דרק בדיעבד יוצא במנחה גדולה וכיו"ב בהגהות מיימוני כאן באות ג' ועי' בטו"ז ומג"א שם בסעיף א'. ועי' בפנ"י במס' שבת ט' ע"ב שהקשה על קושית הגמ' שם אילימא סמוך למנחה גדולה אמאי לא הא איכא שעות טובא דאם איכא שעות טובא מאי הוי הא קיי"ל בכל התורה זריזין מקדימין למצוה אף בדבר שזמנו כל היום וכדאיתא בפ"ק דמס' פסחים ותירץ משום דעיקר זמנו בזמן מנחה קטנה עיי"ש: והנה עיין במג"א בסי' כ"ה ס"ק ב' שכתב דכל שיהוי מצוה לא משהינן אע"פ שי"ל שיעשה אח"כ המצוה מהמובחר ביותר כדמוכח במס' יבמות ל"ט עיי"ש ובשו"ת ח"צ סי' ק"ו ובמל"מ הל' מגילה פ"א הי"א עיי"ש. ויש להבין למה כאן לא נאמר כן וצריך לחלק בין מהמובחר בין שעיקרו מתחילה נתקן מאוחר. ובלא"ה יש לומר דשאני במס' יבמות דמצוה על הגדול אבל לא כי המצוה מצ"ע מובחר ע"י הגדול רק עליו חל המצוה וזוכה בה יותר משאר כל האחים. אבל היכא דמצוה בעצמה מהמובחר לא נדע לכאורה משם. וא"כ יש לחלק מה"ט להאי דקידוש לבנה בסי' תכ"ו עיי"ש וצ"ע בזה:
הא למדת שזמן מנחה גדולה וכו' וזמן מנחה קטנה וכו'. ובכ"מ. ברא"ש בשם הגאון דמאן דמקדים ומצלי ערבית תו לא מצי לצלוי מנחה דאין לעשות פעם אחת כר' יהודה ופעם אחת כרבנן עיי"ש. ובלח"מ ובשו"ע סי' רל"ג. ועי' בשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' א' שהביא מזה ראיה שאין להתיר בספק דמותר מהתורה בתרתי דסתרי עיי"ש. ולכאורה מטעם תרתי דסתרי י"ל בין בפעם אחת או בזה אח"ז ולמ"ש בתוס' ב"ק בפ"ק בשליא נראה אפי' בזה אחר זה ג"כ לא שרי בתרתי דסתרי עיי"ש. וביותר למ"ש לעיל בפ"א מהל' ק"ש דעביד כמר עביד אינו מטעם ספק וכנראה כן מלשון התוס' רק מטעם הכרעה יוכל אחד לסמוך על ר' יהודה או על הרבנן ומטעם ודאי לדעתו ולא מטעם ספק וא"כ אין ראיה מזה לתרתי דסתרי בעלמא. ועי' בב"י שהרא"ש והמרדכי משו"ה מקילין אף בתרתי דסתרי עכשיו דבתפילה הקילו עיי"ש דנראה דמטעם ספק א"כ י"ל דתרתי דסתרי גופיה דלא עבדינן מדרבנן כמ"ש בתוס' בכמה דוכתי בב' שבילין דהוי מדרבנן ותפילה דרבנן ובהתפלל שחרית גם להרמב"ם הוי מדרבנן וא"כ הוי שניהם דרבנן אבל למ"ש דעביד כמר וכו' לא הוי מטעם ספיקא יקשה להקל. ועי' במרדכי במס' מו"ק המובא במג"א בסי' רס"ז ס"ק א' עיי"ש:
המתפלל תפילה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל. ואם התפלל תפילת שחרית בשעת הדחק אחר שיעלה עמוד השחר יצא. ועי' בתוס' ברכות ל' ע"א בד"ה אבוה דלרש"י בשעת הדחק אפי' קודם עמוד השחר מתפלל והשיגו עליו וכתבו כרבינו ועי' בפנ"י שברש"י שלפנינו בלתי מכריע אם דעתו כן ועי' מ"ש ליישב לפי מ"ש בתוס' בשמו. וכדי שלא נפרש קודם עמוד השחר פי' רבינו כן. והנה בשעת הדחק לאחר העלות השחר מחלוקת בהראשונים להלכה ולשון רבינו שכתב ואם התפללו בשעת הדחק יצא היה נראה בדיעבד בלבד יצא ולא כן נראה בכ"מ וכיו"ב לדעתו ועי' בס' מעשה רוקח שהקשה למה פסק כאבוה דשמואל ולא כרב אשי ורבני קשישאי עיי"ש. ונראה דע"כ כונתו לכתחילה דבדיעבד אפי' שלא בשעת הדחק יצא לאחר עמוד השחר כמ"ש ברא"ש ריש תפילת השחר ובסי' פ"ט סעיף א' עיי"ש. וי"ל משו"ה כתב רבינו לשון יצא ולא בשעת הדחק קורין לאחר העמוד השחר דהיה נראה דלא הוי מהמובחר להתפלל בזמן שלא כראוי ממש עבור צרכיו בדרך ואבוה דשמואל מסתמא היה לצרכי מצוה ובגמ' לא הזכירו משום דאף לצרכיו יוכל לעשות כן לכתחילה אבל כיון שאין לעשות כן על צורך קטן לכן כתב לשון יצא המורה ע"ז:
ויש לו להתפלל תפילת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה וכן תפילת של מוצאי שבת בשבת לפי שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה ובלבד שיקרא ק"ש בזמנה אחר צאה"כ. ועי' בראב"ד ובכ"מ ולח"מ. ובמג"א בסי' רס"ז ס"ק א' בשם בה"ג בשבת משום הוספת חול על הקודש ועי' ברבינו יונה. ובמג"א שם כתב וז"ל ונ"ל לתת טוב טעם דהא תפילת ערבית נתקנה כנגד אברים ופדרים שמתאכלין בלילה. ובשבת אסור ליתנן דאמרינן ולא עולת חול בשבת כדאי' בשבת דף ק"ד וכיו"ב בב"י בסי' רל"ו בשם הכל בו וכו' עכ"ל. וצריך לפרש דא"כ לא יתפלל כלל בליל שבת רק קודם לזה. ונראה כונתו דאף בלילה הוי התפילה עכ"פ נגד האברים והפדרים שהמה על המזבח רק דעדיף שיהיה התפילה בזמן שראוי אף ליתנם על המזבח דהוי בזמן הקרבה ממש: והנה לפמ"ש במג"א יהיה דומה למ"ש רבינו במנחה גדולה בהלכה ב' כיון דבערב פסח שחל בערב שבת היו שוחטין וכו' יוצא כל השנה בעת ההיא וכמו"כ מכ"ש בערב שבת דכל השבוע דיהיה יוצא של ערבית מקודם. וי"ל אף למאן דס"ל דהוי כתרתי דסתרי מ"מ בדיעבד יצא וצ"ע בזה וגם י"ל דשאני מבמנחה גדולה דאין דנין רק עליה בלבד אבל בזה עכ"פ לא יוכל להתפלל מנחה אז למאן דס"ל דהוי באמת זמן ערבית. והנה לדעת רבינו דס"ל תוספת שבת דרבנן וי"ל משו"ה כתב כיון שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה דאם הוי חובה מדרבנן לא ניפוק מזמנה עבור דרבנן וכמ"ש לעיל לדייק בלשון רבינו שכתב שלאחר עמוד השחר יצא וכאן כתב ויש לו להתפלל של לילי שבת בערב שבת דנראה מהמובחר כן ולא כמ"ש ז"ל וכן בהגהות מיימוני דבהיה להם טרדא של מצוה היו עושין כן. ונראה דעת רבינו כבה"ג משום תוספת שבת וכמ"ש ומשו"ה השיג עליו הראב"ד דס"ל דוקא לצורך השעה ועי' בכ"מ בשם הרבינו מנוח ג"כ כראב"ד לדעת רבינו ולענ"ד נראה כמ"ש:
כל מי שעבר עליו זמן תפילה ולא התפלל במזיד אין לו תקנה ואינו משלים. בשוגג או שהיה אנוס או טרוד משלים אותה תפילה בזמן תפילה הסמוכה לה ומקדים תפילה שבזמנה ואחריה מתפלל את התשלומין. הנה מסידור הלשון אם לא זו אף זו או זו ואצ"ל זו בכ"מ ורבינו כתב בשוגג והו"ל לאח"ז או טרוד ואח"ז אנוס בלשון אצ"ל זו. ונראה דאנוס וטרוד בגדר אחד אף דטרוד קרוב למזיד כדאי' בשו"ע בסי' ק"ח סעיף ח' מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבוא לידי הפסד וע"י כך הפסיד מלהתפלל וכן מי שהיה שכור ולא התפלל כולם חשובים אנוסים ויש להם תשלומין מיהו לכתחילה לא יעבור זמן תפילה משום הפסד ממון עכ"ל ועי' בטו"ז שם ס"ק ז'. ועי' בב"י בשם נמוק"י במס' ב"ק וסיים בב"י שם דלא מקרי מזיד אלא כשמבטל בשאט נפש בלי שום טרדא עיי"ש כי שיכור חשוב אונס עי' בב"י בסי' צ"ט ראיה לזה ובפר"ח שם עיי"ש. וכנראה דב' תקנות דרבנן היו מנין התפילות וגם זמנם. ואם ביטל הזמן באחד עכ"פ ישלימו בהזמן השני. ועי' בפ' אין עומדין עיי"ש ובפנ"י ריש פ' תפילת השחר: והנה בעוסקים במצוה שפטורים מתפילה בא"א לקיים שניהם לכו"ע אם חייבין להשלים ועי' במל"מ בה"ט אם שייך השלמה בק"ש וא"כ בחתן וכיו"ב יהיה שייך השלמה ופשר דבר נמצא בטו"ז בסי' ק"ח ס"ק א' עיי"ש. ונראה דתליא לדעת הסוברים באפשר לקיים שניהם חייב בעוסק במצוה א"כ אף באי אפשר שייך השלמה ולמאן דס"ל בכל גוונא פטור אז לא שייך השלמה:
טעה ולא התפלל לא תפילה זו ולא תפילה הסמוכה לה אינו משלים וכו'. מלשון התוס' ברכות כ"ו ע"א בד"ה טעה שכתבו ולאחר שתי תפילות לא מצינו שתיקנו חכמים לחזור ולהתפלל אם שכח ואפי' תפילה אחת אם בטל במזיד לא יוכל לתקן ובסמוך קרי ליה מעוות לא יוכל לתקן עכ"ל. הנה כמ"ש בהל' הקודמת מחמת טרדא ושכרות מקרי אונס וכמ"ש בב"י הנ"ל רק במזיד בשאט נפש עיי"ש. וא"כ כנראה בשכח בשתי תפילות הוי כמזיד ואולי יש לדמותו להאי סמיא במס' ביצה. אבל כ"ז שייך בשכח אבל באנוס בשני תפילות היכא דלא שייך לומר דהוי כמזיד א"כ מאי שנא שתים או אחת וחפשתי ומצאתי בפנ"י שם שכתב כל זה שכתבתי עיי"ש. ונראה הלשון לא מצינו שתיקנו וכו' דדעת התוס' דלא שכיח לבוא לידי עכוב בשתי תפילות ובלא שכיח לא תיקנו ולא ימצא רק במזיד ובמזיד ודאי לא תיקנו. אבל באמת לשון שתיקנו וכו' שכתבו בתוס' צריך פי' דמאי תקנה מחודשת הוי בזה. נאמר דלא גזרו וקנסו באונס בין דשכיח ולא שכיח. וצ"ל דס"ל דהשלמה הוי תקנה מחודשת וצ"ע דהאיך מצינו כן. ועי' בטור בסי' ק"ח דדעת הבה"ג אינו כן ודעתו דמהני השלמה אף בכמה תפילות והנה באמת השלמה בתפילה בין אם אבות תיקנו היא בזמנים מיוחדים ובין נגד הקרבנות לא מצינו בקרבן של שחר השלמה בשל ערבים. וזה שהביא לתוס' לומר שהיא תקנה מחודשת ההשלמה:
היו לפניו שתי תפילות של מנחה ושל מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל מוספין. ויש מי שמורה שאין עושין בציבור כן כדי שלא יטעו. במס' ברכות כ"ח ע"א להת"ק מתפלל של מנחה תחילה שתדירה ולר' יהודה של מוסף שהי' מצוה עוברת וברש"י מתפלל של מנחה מאחר שהגיע זמנה כדי להקדימה בתחילת זמנה שלא יקרא פושע גם עליה. ואח"כ של מוספין הואיל וזמנה אינו עובר דהא אמרי רבנן ושל מוספין כל היום שזו מצוה עוברת ר' יהודה לטעמיה דאמר עד ז' שעות ותו לא עכ"ל: והנה בגמ' איתא משום תדיר ולמה פי' ברש"י משום כדי להקדימה ושלא יקרא פושע וכו' ונראה דכמ"ש בתוס' בד"ה הלכה דמשו"ה ביו"כ א"צ להקדים מנחה משום דוקא באין שהות וצריך להתפלל שניהם ביחד שייך תדיר אבל אם בלא"ה אינו מתפלל השתא מנחה לא שייך תדיר עיי"ש. ולכן כתב ברש"י כדי להקדימה משום שיהוי מצוה ושלא יהיה נקרא פושע וא"כ זמנו עתה וממילא שייך תדיר. ועי' ברא"ש בשם הירושלמי לחלק בין יש שעות לא כבבלי וגם מה שיש מחלקים בין מנחה גדולה וקטנה עיי"ש. והנה ר' יוחנן אמר מנחה קודמת והוא האומר שלאחר ז' נקרא פושע וי"ל משו"ה כתב רש"י שיקדים שלא יקרא פושע ורבינו שכתב ויש מי שהורה וכו' וכמ"ש בכ"מ ביוה"כ דמצוי כן עיי"ש. וא"כ נראה שאינו סובר כדעת תוס' הנ"ל. אמנם מ"ש ברש"י כדי להקדימה וכו' לכאורה כמ"ש לעיל דיש קדימה למנחה קטנה לגדולה ולא שייך שיהוי מצוה בזה וא"כ יהיו דברי רש"י נאמרים רק במנחה קטנה. ואולי בכה"ג דיו"כ עבור כי מתפללים כל היום שייך אתי למפשע שיעבור זמן המנחה והוי כמו סעודה גדולה וכיו"ב וצ"ע: