Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 17
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
היאך מתירין מבוי סתום עושה לו ברוח רביעית לחי אחד או שעושה עליו קורה ודי ותחשב אותה קורה או אותו לחי כאלו סתם רוח רביעית ויעשה רה"י ויהיה מותר לטלטל בכולו שדין תורה בג' מחיצות בלבד מותר לטלטל ומדברי סופרים היא ברוח הרביעית ולפיכך די לה בלחי או בקורה. ובהמ"מ כאן ולהלן בהל' ט' מברר דעת רבינו דבג' מחיצות הוי כרמלית ומותר בטלטול מהתורה גם עם הקורה אין יוצא מגדר זה עד שעושה לחי דהוי משום מחיצה והביא ראיה מסוגיא דעירובין צ"ד ע"א דנראה כדעת הזה ועי' במרכבת המשנה בפי"ד ה"א ולמ"ש רבינו יש ליישב קושית התוס' במס' עירובין ע"ב בד"ה והאמר וא"ת וכיון דיש לו ב' מחיצות ושלישית ננעלת הוי ג' מחיצות וכו' עיי"ש: אמנם בלשון רבינו יש להבין לפ"ז מ"ש ותחשב אותה קורה או אותו לחי וכו' ויהיה מותר לטלטלו וכו' צירף לחי לקורה להתר טלטול דמאי מדמה לחי דמותר מתורת רה"י גמורה וקורה רק לכרמלית לטלטול בלבד ולא לחייב גם מ"ש ומדברי סופרים וכו' ולפיכך די לה בלחי או קורה הרי בלחי הוי מדאורייתא רה"י למ"ש לעיל: וי"ל דכתב דהוי מדברי סופרים ומשו"ה די באלו דאם היה איסור כרמלית מדאורייתא לא היה מספיק בקורה וביותר לא בלחי דלחי לא הוי כל כך היכרא דלדידן אלא משום מחיצה ודי בכל שהוא לרחבו ולא הוי הכר גמור לכרמלית ולרבנן להחמיר שלא לבוא לטעות להתיר בעלמא בלתי די להנצל מאיסור דאורייתא ועי' בתוס' עירובין ה' ע"ב בד"ה ארבע שכתבו דאפי' למאן דאמר לחי משום מחיצה מ"מ היכר קצת בעינן ואע"ג כשהעמידו לשם לחי מועיל אף דאין היכרא מ"מ י"ל כשהעמיד לשם לחי יש קול ואיכא היכרא עיי"ש ומכל זה נראה בהיכר קצת דהוי בלחי די וכ"ז כמ"ש רבינו להקדים משום דהוי כרמלית מד"ס: והנה למ"ש רבינו רבא דס"ל לחי משום היכרא לא ימצא בלחי שיהיה בתורת רה"י בלחי וקורה וצ"ל כמו לדידן בקורה דהוי להתיר בטלטול בכרמלית בלבד כ"כ לרבא בלחי ג"כ ורמ"ך מובא בכ"מ לעיל בפי"ד ה"א הקשה לדעת רבינו ממס' עירובין דף י"ב ע"ב דלרבא שם דמקשינן על דס"ל לחי משום היכרא מהזורק למבוי יש לו לחי חייב אין לו לחי פטור ומשני ה"ק א"צ אלא לחי הזורק לתוכו חייב לחי ודבר אחר הזורק לתוכו פטור עיי"ש ולרש"י דמפרשו במבוי מפולש אבל אם גם נפרשו במבוי סתום מ"מ נראה בג' מחיצות הוי רה"י מדאורייתא והנה אח"ז מקשינן מר' יהודה דאמר יתר ע"כ וכו' ומשני דר"י דס"ל ב' מחיצות דאורייתא עיי"ש וי"ל דודאי לרבא אי אפשר לפרש אלא דנאמר בג' מחיצות דאורייתא דאל"כ לא נוכל לפרש הברייתא אבל אח"ז דמקשינן מר"י דאמר יתר ע"כ וכו' ומשני דס"ל ב' מחיצות מדאורייתא וע"כ י"ל ג"כ דמרא דברייתא ר"י הוי ולא יקשה לרבא ויש לומר גם לרבא למסקנא דד' מחיצות לחייב בלבד כנראה מסוגיא צ"ד הנ"ל ועי' מ"ש לעיל בהל' כ"ב עיי"ש:
מבוי שהוא שוה מתוכו ומדרון לרה"ר או שוה לרה"ר ומדרון לתוכו א"צ לא לחי ולא קורה שהרי הוא מובדל מרה"ר. ועיין בראב"ד שהקשה מתוספתא דבעי י' מתוך ד' ועיין בהמ"מ והנה בגמ' איתא שם בתל המתלקט י' מתוך ד' ומובא שם עם דין זה אלא בתל המתלקט איתא מפורש י' מתוך ד' ובזה בסתמא ונראה לרבינו משלא פי' י' מתוך ד' בזה כמו בתל וכו' לומר דאפי' באין בי' מתוך ד' ושאר הראשונים ז"ל שהביאו התוספתא כתבו שדרכו דהגמ' לקצר פעמים לישנא דתוספתא ובמרכבת המשנה כתב דגם דעת רבינו דבעי י' מתוך ד' אף שלא פירש כן בדבריו דסמך על מ"ש בזולת זה עיי"ש: והנה התוספתא בפרק הזורק מבוי ששוה לרה"י ועשוי מדרון לרה"ר אם יש גבוה י' טפחים בתוך ד' אמות א"צ לחי וקורה רה"ר השופע לרה"י הרי הוא כרה"י שוה לרה"ר ועשוי מדרון לרה"י אם יש גבוה י' טפחים בתוך ד' א"צ לחי וקורה רה"י ששופע לרה"ר הרי היא כרה"ר שוה לכאן ולכאן וגבוה מן האמצע אם יש גבוה י' בתוך ד' א"צ לחי וקורה רה"י לרה"י הרי הוא כרה"י לרה"ר הרי הוא כרשות הרבים תל ברשות הרבים וכו' יש גבוה י' טפחים מתוך ד' וכו' עכ"ל: ואולי יש לומר בדעת רבינו דנקיט כסוגית הגמרא דלא נזכר י' מתוך ד' בהאי דמדרון דמשו"ה קיצרו דיש לחלק בהאי דתוספתא דמיירי לענין שיהיה בגדר רשות בפ"ע מדאורייתא ובשופע לרה"י רה"י ולרה"ר רה"ר כדאיתא שם וא"כ צריך י' מתוך ד' שיהיה תורת מחיצה גמורה וכמ"ש ברש"י שם שבת ק' ע"א בד"ה תל וכו' ודוקא נקיט ד' דמתוך ה' הרי הוא כשאר רה"ר דניחא תשמישו להילוך עכ"ל. וכל זה לענין רשות אבל בלענין דלחי וקורה מהני לטלטול במבוי י"ל דאפילו יותר מתוך ד' מ"מ לא גרע מקורה דמשום היכרא וכמ"ש לעיל בלחי דהוי היכרא קצת וא"כ במדרון כיו"ב בכל גוונא יהני. וכן מורין לישנא דרבינו שכתב שהרי הוא מובדל מרה"ר. ולמה לא כתב דהוי כמחיצה כמ"ש לעיל לענין רה"י בתל המתלקט דהוי מהאי טעמא רה"י ומכ"ש דהוי מחיצה ונראה שרוצה לומר בזה דמובדל מרה"ר הוי בזה בכ"ג שיהיה במדרון עשרה ומשום היכרא כמו לחי וקורה. ולענין זה הוי כמחיצה העומדת מאליה שכשירה אף כמ"ש משום היכרא דהרי בלחי כמ"ש לעיל גם משום היכרא ג"כ ואפ"ה מאליה כשירה והנה לא כתב רבינו מ"ש בתוספתא בשופע לרה"ר הוי רה"ר וכו' ואפשר דפשוט בעיניו מלפרשו בפ"ע וכמ"ש דכאן לא מיירי לענין רשות דאורייתא כלל דלרשות דאורייתא צריך י' מתוך ד' שכבר פי' רבינו בפרק הקודם בתל לענין רשות ורבינו כלישנא דגמרא נקיט כאן אפילו ביותר מתוך ד' יהני לענין מבוי אף דלא הוי מחיצה לענין שיהיה רשות בפ"ע והנה מצאתי סומך לדברי ממ"ש בשו"ת מהרי"ט ח"א בסימן צ"ד לומר דבים אפילו בלי גידוד י' מהני משום היכרא במבוי עיי"ש. וע"ע בירושלמי במסכת עירובין דף ב' וצ"ע:
מבוי שצידו אחד כלה לים וצידו אחד כלה לאשפה של רבים א"צ כלום שאשפה של רבים אין עשויה להתפנות ואין חוששין שמא יעלה הים שירטון. ברש"י במסכת עירובין ח' ע"א בצידו אחת ים ואחת אשפה וראשו סתום עיי"ש ונראה דמוקי במבוי סתום ורבינו מפרשו במבוי מפולש וברש"י שם אשפה גבוהה עשרה. וים שפתו גבוה עשרה ועל ויעלה הים שירטון כתב של חול ואבנים אצל שפתו כי כן דרכו ומתקצר רוחב הים ונעשה קרקע כרוחב פרסה או יותר עכ"ל ואח"ז בד"ה שמא יעלה שירטון ומטלטלין במבואות כדמעיקרא עכ"ל. ועיין במהרי"ט ח"א בסימן צ"ד שכתב דלרש"י שכתב דצריך גבוה עשרה וא"כ למה כתב שיתקצר רוחב הים ונעשה קרקע וכו' כונתו שיש לחוש לביטול מחיצה וגם שיתרחק וכו' ויטלטל ממבוי לתוכו ובהמ"מ שכתב שמא יעלה הים שירטון וכו' ואין לחוש שאין הים וכו' ואין לחוש שמא יעלה שירטון כלומר שיתרחק הים ממקומו וישאר אותו מקום רפש וטיט ויטלטלו מן המבוי לו עיי"ש. ועיין בערוך ערך אזל ובמהרי"ט הנ"ל מפרש דעתו דים הוי סתימה דמעיקרא וכמ"ש המ"מ שאין הים בת טלטול עם המבוי. וא"כ הוי היכרא טפי מקורה כיון דמגניא ע"י וא"כ התר דים לאו משום מחיצה ומשו"ה צריך לפרש החשש שמא יעלה שירטון ויבוא לטלטל למקום הנתיבש מהמבוי ועיין במג"א בסימן שס"ג ס"ק ל"א ובספר יד דוד במסכת עירובין שם ועיין במהרי"ט שמחלק להמ"מ בין מבוי לחצר דבחצר בעי מחיצה ובמבוי די להיכרא וים דלאו בת טלטול הוי להיכרא טובא ע"ש ועכ"פ באי' בגבוה י' טפחים לא הוי ע"י הים רה"י אלא להתר טלטול במבוי בלבד: ועיין עוד בענין ים בטו"ז שם ס"ק ב' מ"ש שם ובשו"ת שב יעקב סימן ט"ז ובספר אבן העוזר שם:
חצר וכו' כגון שלא היה בו אלא בית אחד וכו'. ועי' בהמגיד משנה ובקובץ על יד כתב דבירושלמי עירובין כ' ע"א אין פחות מב' בתים וכו' עיי"ש ועיין בירושלמי שם דף ב' ובשיורי קרבן ובשנוי הגירסות מדף כ' לדף ב' עיי"ש:
ב' כותלים ברה"ר וכו'. עיין בכ"מ בשם הרשב"א דבפ"א מעירובין כתב רבינו שיש לה דלתות וננעלות בלילה עיי"ש. ועיין לעיל פי"ד ה"א שכתב ג"כ אם הוקף לדירה וכו' שדלתותיה ננעלות בלילה וכו' עיי"ש. ובמוקפת חומה על כרחך ממ"ש ננעלות לאו דוקא אלא ראוי לנעול כמ"ש כאן:
בכל עושין לחיים אפילו וכו' ואפילו באיסורי הנאה עכו"ם עצמה או אשירה שעשה אותה לחי כשר שהלחי עוביו כל שהוא וכו'. ועי' בב"י שכתב בסי' שס"ג משום דלאחר שנשרף ג"כ ראוי לדבקו לעשות בו לחי וא"כ לא שייך כתותי מכתת שעורא ועיין בתוספות במסכת עירובין דף פ' ע"ב בד"ה אבל בשם הר' אברהם כן ובטו"ז שם ס"ק ה' הקשה ע"ז דבע"ז אפרן אסור. ובספר מעשה רוקח כתב ע"ז דאף דאסור בהנאה מ"מ כתותי וכו' לא שייך דלא נאמר אלא בעומד לשריפה והאי אף אחר שנשרף ראוי כמ"ש בתוספות הנ"ל. וכיו"ב בספר ישועות יעקב כתב ע"ז דאף דאפרן אסור מ"מ מותר להשהותן ולא שייך כתותי וכו' עיי"ש: אמנם בט"ז כתב דהרי אסור בהנאה וא"כ צריך לפזרן והוי האפר כמו העצים עצמן עכ"ל. וראיתי בספר תוספות שבת שם שכתב דהאי דצריך פיזור מדרבנן שלא יבוא ליהנות ממנו וע"ז לא אמרינן כל העומד לפזור כפזור דמי עיי"ש ועיין בהל' ע"ז בפ"ח ה"ו ובמל"מ שם מ"ש בשם תוספות שם עיי"ש: והנה בעשה ממנו לחי אם מהני נמצא פשר דבר בדברי הגאונים שהביא בספר מעשה רוקח בתחילת ספרו ושם בשם המאירי שכתב דלדעת הראב"ד הפי' כתותי מכתת שעורא דהוי כמו שאינו כלל בעולם ולרבינו הפי' כתותי וכו' והוי כעפר והיכא דעפר מהני לא שייך כתותי וכו' עיי"ש ולכאורה אם כתותי וכו' משום דעומד לשרוף מ"מ לא יהיה מטעם זה יותר ממה כשיהיה עפר. ונראה לפ"ז להראב"ד כתותי וכו' לאו משום דעומד לשרוף אלא כיון דצריך איבוד ושריפה מטעם אבוד וכל העומד לאיבוד כאבוד דמי והנשרף כאבוד דמי כיון דנתקיים מצות איבוד ע"י שריפה והוי מטעם זה כאינו בעולם כלל וא"כ למ"ש לדעת רבינו דלא הוי אלא כנשרף וכן נראה דעת התוספות הנ"ל ולפי זה י"ל דוקא בעומד לשרוף כשרוף דמי וא"כ הוי השתא משום כל העומד וכו' כאפר וכנשרף כבר משא"כ משום שעומד לזרקו לרוח או לים המלח משו"ה לא שייך דהוי כמו שאינו אפר ג"כ שהרי תואר זה לא יאבד גם כשעושה לרוח או יפלו לים וכל זמן שלא הפילו וזרקו לרוח ראוי למחיצה. אלא כל זה כשעשהו כבר שיהני אבל כנראה דמותר לכתחילה יקשה דמ"מ נהנה באיסור הנאה בהטלטול ע"י ומ"ש מהאי דלהלן ע"ח בסולמות וראיתי בספר ישועות יעקב שם שעמד ע"ז עיי"ש אף דבלשון רבינו יש לשונות סותרות בזה שכתב בכל עושין וכו' נראה לכתחילה ואח"ז כתב שעשה אותה כשירה וכו' דנראה בדיעבד מ"מ יותר נוטה דדעתו להתיר לכתחילה ג"כ: והנה כיו"ב מצינו לענין גט באיסורי הנאה עיין באהע"ז בסימן קכ"ד סעיף א' בב"ש שם דלדעת התוספות במסכת גיטין אסור לכתחילה ולדעת הרמב"ם והטור מותר לכתחילה לכתוב על איסורי הנאה ובמ"א כתבתי ליישב עם מה שכתב בטורי אבן במסכת ר"ה לומר דהיכא דאפשר לו לעשותו בדבר אחר כגון שם בשופר של איסורי הנאה שיש לפניו שופר אחר לא מקרי הנאה והביא ראיה ממסכת סוכה גבי אין ממעטין וכו' דאית ליה הושענא אחריתי ואף שמדחה סברה זאת עיי"ש אנכי לענ"ד בסוגיא דמצות לאו ליהנות ניתנו מצאתי סמוכים וקיום לסברה זאת מכמה מקומות עיי"ש. וא"כ י"ל בגט דאפילו בעלה של זית כשר דכמ"ש שם דלא בעי נתינה דשיהיה שוה דבר מה ואם כן כיון דאפשר בקל בשאר דבר לא מקרי הנאה כלל וכיו"ב י"ל בכה"ג דלחי דאפשר בכל דבר כמוזכר להלן ושיעור אין לו לא מקרי הנאה בעשהו באיסורי הנאה. וא"כ כמ"ש דלא שייך כתותי וכו' וא"כ בכה"ג דלחי להתירו לכתחילה לדעת רבינו כמו שלדעתו בגט באיסורי הנאה ועיין בב"ש בסימן קכ"ד בענין כל העומד וכו' ובפר"ח האריך שם ודעתו שלא כדעת הב"ש והב"ח בדעת רבינו לענין גט באיסורי הנאה לכתחילה עיי"ש גם כתב שם דלא קיי"ל כר"ש ממ"ש רבינו כאן דלחי בע"ז מעמידין משום דא"צ שיעור עיי"ש ולמ"ש המאירי אינה ראיה מזה גם למ"ש בב"י ובתוספות הנ"ל אין ראיה מכאן וראיתי בספר בית מאיר שעמד על ראיתו ורמז על דברי התוספות עירובין הנ"ל: ועל מ"ש בהמ"מ לחלק בין השיעור דרוחב ואורך דיקשה ג"כ ברוחב אין שיעור כמה יהיה אפילו דק בלי שיעור הנתפס במחשבה בלבד כמו באורך ע"ז כתב במרכבת המשנה משום דעכ"פ צריכה שתהיה הקורה בריאה לקבל אריח ואם כן יש לה מזה שיעור מה עכ"פ עיי"ש ועיין ברש"י עירובין פ' ע"ב בד"ה אבל שכתב בזה:
בכל עושין קורה אבל לא באשירה לפי שיש לרוחב הקורה שיעור וכל השיעורין אסורים מן האשירה והוא שתהיה בריאה וכו'. עי' בספר תוספות שבת בסימן שס"ג ס"ק ל"ב שהעיר דרש"י פי' הטעם דכיון דבעינן רוחב טפח ובריאה לקבל אריח והרי כתותי וכו' עכ"ל נראה דגם מטעם בריאה שצריך שתהיה פסול משום דכתותי וכו' אבל רבינו לא כתב אלא מטעם ששיעורה טפח משמע משום בריאות לית לן בה דאכתי ראוי לקבל אריח. ונפק"מ אם הניח ב' קורות זה על גבי זה והתחתון כשירה ורוחב טפח אלא שאין בריאה ועליון של אשירה ואין מקבל אריח אם לא בצירוף העליונה לרש"י פסול ולרבינו כשר עיי"ש מ"ש עוד בזה:
מבוי שהיה גבוה וכו' ועובי הקורה וכו'. עי' המגיד משנה ובירושלמי עירובין ב' ע"ב עיי"ש:
נפרץ וכו' שחצר שרבים בוקעין בה ונכנסין בזו ויוצאין בזו הרי היא רה"י גמורה. עיין בס' דורש לציון דרוש י"ג דף ע"ג ע"א שכתב לומר דאם אף בלי בקיעת רבים המקום כרמלית אז ע"י בקיעת הרבים נעשה רה"ר גמור אתי רבים ומבטלי מחיצה אבל אם בלי בקיעת רבים מחשב המקום רה"י אז אף שהרבים בקעו בו לא מבטלו רה"י ומביא ראיה לדבריו שיש לחלק בין כרמלית לרה"י בענין ביטול ע"י כי רבים בקעו בו מעמוד ט' ורחב ד' שהוא כרמלית וע"י כיתוף דרבים נעשה רה"י ואם הוא גבוה י' לא מהני כיתוף דרבים והוי רה"י ומתרץ בזה קושית התוס' במס' עירובין דף כ"ב ע"ב בד"ה דילמא דארץ ישראל יהיה רה"י ובבל ותירצו דמחיצה ע"י שמים ואינו ע"י אדם אמרינן אתי רבים ומבטלי מחיצה עיי"ש ורבינו שלא הביא חילוק זה וע"פ מה שכתב אמר לתרץ דרשות גמור לא נפקע ע"י רבים בקעו ועמד על דברי החכם צבי בסי' ה' עיי"ש ועיין לעיל בפי"ד ה"ח:
לחי הבולט מדופנו של מבוי כשר וכו'. עיין בהמ"מ שדעת רבינו דרב אשי דאמר אפי' תימא שמונה ממ"נ אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ואי פרוץ נפיש נידון משום לחי מאי אמרת כהדדי נינהו ספק דבריהן לקולא וכתב דלרבינו לאו דוקא בח' ה"ה ביותר וסיים להקשות דא"כ הו"ל לומר אפי' יותר מד' אמות עיי"ש. ובמרכבת המשנה כתב דלרבינו הסוגיא אזלא למאן דאמר לחי משום היכרא ואנן ס"ל משום מחיצה עיי"ש: והנה ברש"י שם דף ה' ע"ב כתב אף דלחי העומד מאליו כשר שאני שם דלא הוי בתורת מבוי משא"כ ברחב ד' דהוי כמבוי ובמחשבה לא משוי ללחי עיי"ש ובת"ח כתב לדעת רבינו מיירי הסוגיא במשוי לשם לחי ע"ש ועיין בב"ח בסי' שס"ג בדעת רבינו עיי"ש: ובתוס' שם בד"ה ארבע הקשו למ"ד משום מחיצה וכתבו דמ"מ צריך היכר קצת גם בלחי בלא העמידו מתחילה לכך דבהעמידו מתחילה אית ליה קול עיי"ש. ולכאורה מסתברא דאף בלחי משום מחיצה מ"מ להוציאו מחשש שחשו בכרמלית גם בלחי יהיה צריך היכר ג"כ כמ"ש בתוס' כמו בקורה דהוי להיכרא בלבד מהאי טעמא גם בלחי אף דהוי כמחיצה מ"מ היכרא גם כן ליבעי: ונראה לומר דהנה זה דלא הוי בכה"ג בבולט מדופנו וכו' הנ"ל היכרא דלא שייך אלא במבוי הסתום דבמבוי מפולש דצריך צורת הפתח מצד האחר דהוי לחי מכאן ומכאן וקורה עליה וא"כ צוה"פ מוכחת על הלחי הבולט דמצד אחר והוי להיכרא ג"כ אלא במבוי סתום דמבוי עקום כמפולש תורתו ובסתום בלבד דהוי ג' מחיצות י"ל לרבינו דעם הלחי משוי לרה"י וי"ל דא"צ היכרא כלל דדוקא בכרמלית משום דלא הוי רשות כלל מדאורייתא ויהיה מותר לטלטל מרה"י ומרה"ר ושייך טעות לרה"ר משו"ה גזרו רז"ל ומש"ה צריך היכרא להציל מהטעות משא"כ ברה"י דאסור מהתורה בטלטול מרשות לרשות לא שייך טעות כלל רק בקרפף יותר מסאתים שחששו שדומה לרה"ר בלא הוקף לדירה ואין לומר דצריך היכרא שלא יאמרו דכרמלית היא דהוי גזירה לגזירה ורק בכרמלית ממש הצריכו היכרא ולפ"ז לא שייך היכרא לדעת רבינו אלא בקורה על ג' מחיצות דהוי עוד כרמלית לדעתו אבל בלחי לא שייך כלל חיוב היכרא ולפ"ז י"ל אם גם לא נאמר דצוה"פ מצד אחר מוכחת על לחי הבולט וכו' מ"מ כיון דהצוה"פ מוציא מידי פירצה ומשוי למבוי סתום וע"י הלחי מצד אחר לרה"י גמורה דל"צ היכרא וא"כ מובן היטב לדעת רבינו דבלחי לא צריכין להיכרא כלל וי"ל כמ"ש במרכבת המשנה הנ"ל דסוגיא למאן דס"ל משום היכרא: ונראה ממ"ש הוכחה לדעת רבינו דג' מחיצות כרמלית ובלחי הוי רה"י דאל"כ יקשה למה לא חייבו בלחי היכרא בשום מקום דכנראה לא הוי אלא משום מחיצה אבל כמ"ש א"צ להיכרא משום דלא ימצא בכרמלית וברה"י א"צ ובכה"ג דבולט וכו' הוי לענין דאורייתא רה"י עכ"פ: ולכאורה יש לעיין לרב אשי דאמר ממ"נ וכו' ואם כהדדי ספיקא דרבנן וכו' וכמ"ש בתוס' משום היכרא לדון בבולט וכו' הרי אף דלדידן משום אי אפשר לצמצם ספיקא הוי לדינא מ"מ כו"ע לא ידונו מספיקא לעומד מרובה על הפרוץ וא"כ ליכא היכרא עוד למאן דס"ל עומד כפרוץ אסור ועי' בירושלמי במס' עירובין ב' ע"ב דכתבו בחלל לא יהני משום מראית עין עיי"ש ומכ"ש בכה"ג דמחצה על מחצה אף דבענין זה לא קיי"ל כירושלמי מ"מ במחצה על מחצה מטעם היכרא דטעמא רבה בדבר יקשה לכאורה עיי"ש וצ"ע:
האצבע שמשערין בה בכל מקום היא רוחב וכו'. עיין בהל' ס"ת פ"ט ה"ט בזה: