היוצא חוץ לתחום המדינה בשבת לוקה שנא' אל יצא איש ממקומו ביום השביעי מקום זה תחום העיר ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה אבל חכמים העתיקו שתחום זה הוא חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל וכך אמר להם משה לא תצאו חוץ למחנה ומד"ס שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה אבל חוץ לאלפים אמה אסור שאלפים אמה הוא מגרש העיר. ועיין בהמ"מ וכן מורין דברי הרי"ף ספ"ק דעירובין כירושלמי שם בפ"ג מ"ד די"ב מילין דאורייתא וכיו"ב נראה רי"ף בפ"ג דמס' ביצה כ"ח ע"ב בלהראות סכינא לחכם ביו"ט שכתב שמא ילך אצל החכם חוץ לתחום ובבעה"מ השיג עליו וברמב"ן שם ובמס' ביצה כתב לפרש דעת הרי"ף ג"כ דאפי' י"ב מילין מדרבנן עיי"ש ובחי' רמב"ן ג' שיטות בהשמטות למס' עירובין ועיין בתוס' במס' חגיגה דף י"ד ע"ב בד"ה דכתיב עיי"ש ולמ"ש בטורי אבן חגיגה שם דביו"ט לכו"ע תחומין דרבנן צ"ל כמ"ש ברמב"ן ביצה במראה סכינא לחכם דהוי חששא קרובה חיישינן אפי' בדרבנן עיי"ש ועי' בס' קרבן נתנאל בספ"ק דמס' עירובין ומ"ש בנודע ביהודה מהדו"ב חלק או"ח סי' מ"ז בהשואל להקשות מעתי אפי' בשבת וכן מ"ש בשעה"מ ראיה די"ב מילין דאורייתא ממס' עירובין נ"ה ע"ב מדובר מבכל זה בחי' ג' שיטות לרמב"ן במס' עירובין ספ"ק הנ"ל ומדחה הראיה של שעה"מ עיי"ש: והנה סוגית הגמ' דספ"ק דעירובין דתני ר' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה מתקיף וכו' לאו שניתן למיתות בי"ד אין לוקין עליו אמר ר' אשי מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב ועי' ברש"י ובתוס' בד"ה לאו שהקשו על רש"י דמפרש אל יצא וליכא הוצאת משא וגם למה ב' קראי להוצאה עיי"ש אבל לדעת רבינו דדעתו לעיל בפי"ב ה"ח דהוצאה מהלכה למשה מסיני וקרא אסמכתא וא"כ י"ל דמפרש אל יצא כתיב והוצאה מהלמ"מ ונשאר אל יצא לתחומין זה הנראה לפי פשטיה דסוגיא כירושלמי דיש תחומין דאורייתא בי"ב מילין עכ"פ ולתרץ קושית התוס' הנ"ל שם: ובהג"א שם ובפ' בכל מערבין חשבינן לה אין לו עיקר מן התורה מיהו י"ל כיון שאין כתובה בפירוש חשיב לה אין לו עיקר כדי שלא יחלוק תלמודינו על הירושלמי עכ"ל: ובנודע ביהודה מהדורה קמא אהע"ז סי' ב' כתב דלהג"א להירושלמי ליכא קרא לי"ב מילין ומשו"ה כתב לפרש האי שאין לו עיקר מהתורה אבל להרא"ש ולרבינו שכתב דמאל יצא ילפינן תחומין א"כ מפורש בתורה ולהג"א לירושלמי אין לוקין וא"כ לא יקשה דנאמר דידע לו בתחומין בי"ב מילין דלא הוי בלאו וי"ל כמ"ש בתוס' שם לענין עשה דשבתון עיי"ש ובמהדורה בתרא חלק או"ח סי' מ"ו ובס' יד דוד במס' שבת דף ס"ט עיי"ש והנה בס' ברכת אברהם מרבינו אברהם בנו של רבינו ז"ל בסי' י"ב כתב וז"ל ויראה מדברי אבא מארי זצ"ל בפירוש המשנה במס' סוטה דהאי דאמרינן בכל דוכתין בגמ' תחומין דרבנן שיעור תחומין דרבנן לפי שאינו בפירוש בתורה וכו' עיי"ש ובפי' המשנה שלפנינו בז"ל בפ' כשם במס' סוטה ר' עקיבא שאסור תחומין מדאורייתא ואמר שהם מפורשים בפסוק ור' אליעזר אמר תחומין מדרבנן רוצה לומר שאין להם גדר אלא שיעור תחום שבת דרבנן והלכה כר"א וכו' שאמר תחומין דרבנן עכ"ל ולפי לשונו שאין וכו' שיעור וכו' נראה דלא פליגי אם הוי מפורש או לא ועל כרחך צ"ל דנפק"מ בין מפורש לשאינו מפורש ולדעת רבינו בהל' שחיטה בדרוסה להחמיר בספיקא משום דמפורש בתורה וכמ"ש במ"א רק בספק בדינא כן ולא בספק במציאות ועכ"פ האי שאין כתובה בפירוש נובע מרבינו ז"ל אע"ג דס"ל דלוקין על תחומין דהלכה למשה מסיני מפרש המקרא וזה כמ"ש במ"א דודאי חמירא הלמ"מ כמפורש אלא בספיקא בלבד כמ"ש בטעמא בזה והנה להג"א משו"ה לא נקרא עיקר מדאורייתא ובנוב"י כתב לרבינו לא נוכל לומר כן וכמ"ש מדעת רבינו יצא להג"א כן: אמנם טעמא בעי בספיקא דמציאות כמ"ש הלמ"מ חמירי כמפורש וא"כ למה נקל לומר דלא הוי מטעם הלמ"מ עיקרו מדאורייתא להחמיר בספק דרבנן אבל בלא"ה דברי פי' המשנה שלפנינו בלתי מובן דהרי באלפים לכו"ע מדרבנן לדידן וכמ"ש רבינו ונראה בכונת רבינו אף דבי"ב מילין גם ר' אליעזר מודה אלא דלא הוי מפורש לדידיה ובאלפיים מדרבנן בלבד ולר' עקיבא אפי' באלפים מפורש ועי' בסה"מ ל"ת שכ"א וברמב"ן ובמג"א שם: ועי' במהרלב"ח בסי' כ"ח שכתב דאף למאן דס"ל י"ב מילין דאורייתא הוצאת בהמה וכלים מדרבנן עיי"ש. ועיין בשו"ת מהר"מ אלשקר בסי' מ"א וכמ"ש לעיל דעת הטורי אבן ביו"ט לכו"ע אפי' י"ב מילין מדרבנן עיי"ש. ועיין מג"א בסי' ת"ד ס"ק א' שכתב דמהר"מ אלשקר חולק על מהרלב"ח הנ"ל:

המהלך חוץ לתחום למעלה מי' טפחים כגון שקפץ ע"ג עמודים שגבוהין י' ואין בכל אחד מהן ד' על ד' טפחים הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מי' או אין תחומין למעלה מי' אבל אם הלך על מקום שיש בו ד' על ד' ה"ז כמהלך על הארץ ויש איסור תחומין שם. ובהמ"מ כתב רבינו הרי הדבר ספק ולא ביאר ספק זה אם הוא לקולא או לחומרא ובתשובה בירר שכל מי שיהיה מן התחומין מן התורה ספיקו להחמיר ומה שהוא מדבריהן ספיקו להקל כמ"ש ספיקא דרבנן לקולא וכו' ומכלל זה שההליכה בנהרות יש ספק אם הן למעלה מי' או לא מותרת לפי שהוא ספק של דבריהן עכ"ל עי' בשעה"מ בפ"י מהל' מקואות ה"ו כלל ה' שם דמדברי המ"מ נגד מ"ש במל"מ בפ"ד מהל' בכורות ובפ"ה מהל' שאר אבות הטומאות ה"ה דבס"ס בדרבנן להחמיר והרי כאן הוי תרי ספיקי להחמיר ספק אם הו"ל למעלה מי' ואם הן למעלה מי' שמא גם למעלה מי' יש איסור תחומין עיי"ש ובפ"ז ה"ב מהל' אישות עיי"ש: ובהמ"מ עוד שם ומ"מ כתב הרשב"א ז"ל שמי שהוא ביה"ש ביבשה לכתחילה אסור לצאת אפי' למעלה מי' לפי שיש לו חזקת ביתו זה דעתו ז"ל עכ"ל ועי' בשעה"מ בהל' מקואות הנ"ל שכתב מזה לראיה למ"ש במל"מ בפ"י ה"ו וז"ל ועוד דיש לחלק בין היכא דכבר בא הדבר לכלל ספק דהתם מורין לו דכך הוא הגזה"כ לטהר ספק זה אבל היכא דעדיין לא בא הדבר לכלל ספק פשיטא שאין מורין לו שיכניס לכלל ספק וחילוק זה מבואר עכ"ל. ועי' שכתב בספק דרבנן כמו כן לחלק כזה וכתב בשעה"מ דדברי הה"מ בשם הרשב"א מורין כהמל"מ דאף דהליכה בנהרות מדרבנן אפ"ה אין להכניס לבית הספק הזה עיי"ש: ועי' בענין י"ב מילין בנהרות בב"י או"ח בסי' רמ"ח ובענין י"ב מילין דאורייתא בספר באר יעקב בסי' ת"ד והרבה מה שכתב שם בשעה"מ ובחי' ג' שיטות לרמב"ן הנ"ל עיי"ש:

מי שיצא וכו'. עי' בראב"ד בהשגות וקאי על הל' י"ד כמ"ש במרכבת המשנה ועי' בהמ"מ: