כל בית דירה וכו' והוא שיהיה בית דירה ד' אמות על ד' אמות או יותר. עי' בהל' תפילין פ"ו ה"א ובהמ"מ שם כדעת רבינו בד' על ד' עיי"ש:

אין סומכין אלא על מדת אדם מומחה שהוא יודע מדת הקרקע היו לנו תחומי שבת מוחזקין ובא מומחה ומדד ריבה בתחום מהן ומיעט בתחום שומעין לו בתחום שריבה וכן אם באו שנים מומחין ומדדו התחום אחד ריבה ואחד מיעט שומעין למרבה ובלבד שלא ירבה יתר ממדת אלכסונה של עיר.

כיצד בעת שירבה זה נאמר שמא הראשון מקרן וכו' ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביותר על זה וכו'. אין סומכין וכו' אדם מומחה וכו'. נראה שצריכין לידע שהוא מומחה ומאי שנא משחיטה וכיו"ב איסורי דאורייתא בליכא לפנינו לברורי סומכין על רוב המצוין מומחין הן והנה למ"ש בהמ"מ בפ"א מאישות בדרבנן לא שייך חזקת כשרות עיי"ש והנה יקשה האיך נסמוך על איסורי דרבנן בשאין מכירין ועל כרחך דהוי עכ"פ ספק מחצה על מחצה הזהירין דכמ"ש בהמ"מ דלא וכו"ע זהירין וא"כ מאי שנא עירובין דלא נסמוך אלא בידוע שהוא מומחה ומ"ש מכל ספק דרבנן ועי' בתוס' מנחות מ"ב ע"ב בד"ה ואין עיי"ש והנה אח"ז כתב רבינו היו לנו תחומי שבת מוחזקין וכו' נראה דסמכין על המוחזק לעירוב כמ"ש ברא"ש ריש הל' מקואות בשם תוספתא שחזקת מקואות כשירות עיי"ש והיינו מטעם רוב וכמו כן לפ"ז בעירובין ג"כ דסמכין על רוב ומ"ש באם אין מכירו שהוא מומחה והנה צריכין לפרש דלכתחילה צריכין לידע שהוא מומחה ולשון אין סומכין אין נראה כן ולפרש שאין סומכין על שאינו בקי הנודע לנו לכאורה מלתא דפשיטא אשר נראה מהאי טעמא כמובא בהגהות מיימוני ובתוס' שם בשם ר"ת פי' אחר בהאי דאין סומכין אלא מן המומחה עיי"ש. ועם כל זה צריכין דעת רבינו באם מכירין שאינו מומחה ואשמעינן דצריך בקיאות לזה ובשאין מכירין וליכא לברורי סמכינן על רובא ומידי ספיקא לא נפקא דלקולא בדרבנן:

נאמר שמא הראשון מקרן וכו'. הנה בזה דאמרינן שלא נאמר הכחשה לפרש דבריו בטעות לאחד מצינו בב' עדים ג"כ בחו"מ בסי' כ"ט סעיף א' שיש לתרץ העדים עיי"ש. ויש לעיין היכא דלא שייך טעות דהוי עד א' בהכחשה באיסור דרבנן אם הוי ספק דרבנן ולקולא אי אמרינן סלק עדותן ונשאר כבראשונה ועי' בש"ך (חו"מ) בסי' פ"ז ס"ק ט"ו שחולק על תה"ד וכתב דאמרינן בעד נגד עד סלק עדותן ועיין בספר שב שמעתא בזה עיי"ש. ושם נשאר על חזקתו הראשונה. ואם נאמר דהוי ספק יש לעיין במ"ש המל"מ בהל' בכורות. ובשעה"מ בהל' מקואות כלל א' בספק הינוח בעירוב ובמ"ש בטור בסי' שצ"ד עיי"ש:

אפי' עבד אפי' שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת ונאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן וסומכין על עדותו בדבר זה דלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל מפני ששיעור אלפים מדבריהם. ועי' בתוספות מ"ש בזה ובתורת הבית לרשב"א דף ח' ע"ב שער א' וז"ל וא"ת עוד והתנן אפי' עבד ואפי' שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל לפי שתחומין דרבנן דאלמא כל בדאורייתא לא מהמני. לא היא התם היינו טעמא לפי שמדידת תחומין צריך בקיאות לדקדק בקידור וריבוע והבלע ואלו הוי תחומין דאורייתא לא הוי מהמני דילמא אף הן מדדו וטעו או שראו מודד מי שאינו בקי וטעה הא בעלמא אפי' בדאורייתא מהמני וכו' עכ"ל ובבדק הבית להרא"ה שם בשם הרמב"ן וז"ל ומורי רבינו משה ז"ל לא כך אמר אלא האי בהכחשה הוא ובהכחשת עד אחד מרבה וע"א ממעט שומעין למרבה ואע"ג דהוא ע"א בהכחשה ועלה קתני אפי' עבד ואפי' שפחה נאמנין לומר ע"כ תחום שבת פי' ואע"פ שמרבים בתחום בהכחשת ע"א כשר שממעט שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל דבתחומין הקלו משא"כ בשאר איסורין ואפי' של דבריהן עכ"ל ויש להבין מה הקלו בזה ביותר מבשאר איסורים כיון דמפרשינן דברים שאינן מכחישין וזה כמ"ש לעיל וכדאיתא בשו"ע הנ"ל וכנראה לאו דוקא בב' עדים המכחישים אלא אפי' בעד נגד עד אמרינן לפרש דבריהם לומר שאחד טעה עי' פסחים דף צ"א ע"ב אחד אומר בשנים ואחד אומר בג' עדותן קיימת שזה יודע וכו' עיי"ש. והנה לומר שזה הקולא דאפי' אשה ועבד נגד ע"א כשר אמרינן להשות אותם שלא יהיה הכחשה ולומר שע"א טעה ג"כ יקשה למה לא נאמר כן בכ"מ וכמ"ש אפי' בשאר דרבנן לא נאמר כן ואפשר משום דאיתא במסכת יבמות קי"ז ע"ב ואב"א כל היכא דאתא ע"א כשר מעיקרא אפי' מאה נשים כע"א דמיין עיי"ש ועיין בשו"ע אהע"ז בסי' י"ז סעיף ל"ז עיי"ש: