מ"ע מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה. ובהמ"מ דמדברי רבינו נראה בביאור שסובר שהבדלה ג"כ דבר תורה עיי"ש ועי' בסה"מ עשה קנ"ה הוא שצונו וכו' אמרו זכרהו וכו' הבדלה שג"כ חלק מזכירת שבת ומתקנת מצותה וכו' עכ"ל ובפר"ח בלקוטיו לאו"ח בסי' רצ"ח כתב ראיה לדעת רבינו מהאי דאיתא במסכת נזיר דף ג' ע"ב מאי היא קדושה ואבדלתא הרי מושבע ועומד מהר סיני נראה דהבדלה ג"כ בכלל מושבע ועומד מסיני עיי"ש. וכדבריו בסמ"ג עשה כ"ט שהביא ג"כ הראיה ממסכת נזיר וכתב ג"כ ואני אומר כי שתי הזכירות היא זכור ואחת ביציאתו וזכרת שנכתב בפרשת שמור שאומר במדרש שנאמר על יציאת שבת עיי"ש. אמנם בשיטה מקובצת במס' נזיר שם בשם הרא"ש שכתב והאי דדריש וזכרהו על היין אסמכתא בעלמא היא ועוד אבדלתא מאי איכא למימר על כרחך לאו דאורייתא היא וכו' ונ"ל וכו' דלהך פי' ל"ג אלא אלא ה"ג כי הא דאמר רבא עיי"ש ובשטמ"ק במסכת ביצה דף ד' ע"ב כתב בשם הריטב"א דהבדלה ביו"ט מדאורייתא עיי"ש. והנה גם למ"ש בתוספות במסכת נזיר דף ד' ע"א בד"ה מאי לר"ת דגריס וכי מושבע וכו' דיין מדרבנן עיי"ש וא"כ י"ל ג"כ דהבדלה מדרבנן ויש להבין בסמ"ג שכתב שם דעל היין מדרבנן ומפרש קושית הגמרא כר"ת וכי וכו' וא"כ מאי ראיה משם דהבדלה דאורייתא ונראה וכן מוכיח שכתב בסמ"ג ממסכת נזיר לא קאי על וביציאתו הסמוך לדבריו אלא עמ"ש למעלה מ"ע מן התורה לקדש את יום השבת בדברים וכו' שרצה למעט דעל היין אינו מדאורייתא וכמ"ש אח"ז וע"ז כתב וכן מוכיח וכו' ממס' נזיר לפי גירסתו וכי וכו' דעל היין מדרבנן ודברי פר"ח צ"ע שגם הוא כתב להוכיח שם דעל יין מדרבנן וזה סותר ראיתו ובסמ"ג שם בשם הירושלמי וירא ויבדל וכו' בבה"ג מכאן שמבדילין בנורא מדאורייתא עיי"ש:

וזה נוסח הקידוש וכו' זכרון למעשה בראשית תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים וכו'. זכר ליצ"מ מובן עם מ"ש ברמב"ן בפרשת בא בד"ה ולטוטפות שכל המצות זכר ליצ"מ נגד כופרי השגחה וחידוש העולם וכמ"ש שם וז"ל כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוין בענינה כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו וגם בנבואה והאמין בכל פנות התורה לבד שהודה שחסד הבורא גדול יותר מאוד על עושי רצונו שהוציאנו וכו' לזכות אבותינו החפיצים ביראתו וכו' עכ"ל עיי"ש אמרות טהורות מזוקקים מנופת צופים ובספר החינוך בפרשת יתרו מצוה ל"ב שלא לעשות מלאכה בשבת כתב ומלבד זכירת חידוש העולם יש בו זכירת נס מצרים שהיינו עבדים שם ולא היינו יכולים לנוח בעת חפצינו במנוחה והאל הצילנו מידם וצונו לנוח בשביעי וע"כ זכר במשנה תורה זה השורש השני שיש לנו במנוחה ואמר שם במצוה הזאת וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וכו' ע"כ צוך וכו' עכ"ל:

עיקר הקידוש בלילה אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש והולך כל היום כולו וכו'. בטור בסי' רע"א בשם רב עמרם דוקא בשוגג ובב"ח שם דמדמהו לתפילה דבמזיד אין לה תשלומין וכתב דשאני תפילה דהוי משום תשלומין אבל קידוש שייך וזמנו כל היום אלא דמהמובחר להקדים בהכנס שבת ואם לא עשה כן יקדש בשאר היום דזמנו ובשם הרשב"ם הביא בטעם בלילה יקדש ביום קודם אכילה עיי"ש והנה מלישנא דגמ' פסחים ק"ו ע"א אין לי אלא ביום בלילה מנין וכו' אדרבה עיקר קידושא בלילה הוא קדש דכי קדש תחילת יומא בעי לקדושי וכו' צ"ל דמדרבנן כן ולשון עיקר יקשה לפרש כן וכמו ביציאתו דלרבינו בדאורייתא וא"כ נראה דצריך ביציאה וכמו כן בכניסה אלא גם ביציאתו מבדיל עד יום ג' וכמו כן בכניסתו וגם משום זריזין מקדימין וכמ"ש במ"א אם הוי מדאורייתא וא"כ מהתורה להקדים בלילה ועי' ברא"ש בפ' מי שמתו (ברכות דף י"ח ע"א) באונן במ"ש דלרבינו מאיר מבדיל למחר ולרא"ש שם מדמהו לחגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני עיי"ש ואם נאמר דהבדלה אח"ז אינו מטעם השלמה אין לדמותו לחגר ונתפשט וכו': ועיין בשו"ע יו"ד סי' שמ"א ושצ"ו ובטו"ז שם עיי"ש ונראה דדעת רבינו מסכמת לדעת רבינו מאיר ברא"ש הנ"ל. והנה הטור באו"ח בסי' רע"א כתב על דעת רבינו והכי מסתבר טפי ובסי' שמ"א ביו"ד הביא דעת הרא"ש הנ"ל ולמ"ש לדעת רבינו לא נוכל לומר כהרא"ש ועי' בהל' י"א שמצות זכירה לאמרה בשעת כניסתו וכו' צ"ל מדרבנן ומדאורייתא משום זריזות לא שייך לומר דא"כ קודם לזה זריזות ביותר ולא צריכין לומר דשרי. אמנם לכאורה נראה לחלק בין קידוש להבדלה דבקידוש י"ל זכרהו על כל היום וא"כ לא הוי מטעם השלמה דבשבת שייך זכירה כמו בלילה אבל הבדלה דעיקרה משום היציאה משבת לחול דבחול עצמו לא שייך הבדלה וא"כ על כרחך הכל תשלומין לתחילת היציאה משבת לחול וא"כ י"ל דאפי' בקידוש לא הוי משום תשלומין בהבדלה משום תשלומין ומיושב מ"ש על דברי הטור הנ"ל דאין סתירה בדבריו ועי' בהמ"מ בהי"ב בד"ה היה אוכל שם ק"ה מפסק וכו' שחיוב הבדלה אינו בשביל ההוה אלא בשביל זמן שעבר וכו' עכ"ל עיי"ש וכמ"ש לעיל דלאח"ז מטעם השלמה:

אין קידוש אלא במקום סעודה וכו'. ברא"ש שם שחולק על רבינו יונה וכתב דהוי ברכה לבטלה דאפי' ידי דאורייתא לא יצא עיי"ש וזה כמ"ש בתוס' במס' סוכה דף ג' ע"א בד"ה דאמר דאם עושה מצוה דאורייתא שלא כתיקון הרבנן אף ידי דאורייתא לא יצא וכיו"ב בפסקי תוס' בפ"ק דברכות דף י"א עיי"ש ועי' מ"ש לעיל הי"ג:

היה אוכל וכו' ולא יברך ויקדש על כוס אחד שאין עושין שתי מצות בכוס אחד שמצות קידוש ומצות בהמ"ז שתי מצות של תורה הן. כנראה ממה שדייק רבינו של תורה דבאחד מדרבנן לא אמרינן אין עושין חבילות חבילות והנה כמ"ש בתוספת סוטה דף ח' בד"ה והא דהוי מדרבנן י"ל דתרי דרבנן לא אמרינן אבל כ"ז בשניהם מדרבנן אבל באחד דאורייתא ואחד דרבנן לטעמא שכתבו בתוס' סוטה הנ"ל משום דמחזי כמשא ולמ"ש בתוס' במס' מ"ק דף ח' שיהיה לבו פנוי למצוה אחת ולא יפנה עצמו ממנה עיי"ש צ"ע לחלק בין אחד דאורייתא ואחד מדרבנן: ובמרכבת המשנה כתב לפרש מאי דאיתא בגמ' מהבדלה וקידוש חדא מלתא דקידוש ביו"ט דרבנן והבדלה דשבת דאורייתא עיי"ש ויהיה מיושב בזה במה שהקשה בס' ארעא דרבנן ע"ז מסוגיא הנ"ל דנראה דאם לא הוי קדושה אחת היה מצות חבילות חבילות הרי בלא"ה קידוש ביו"ט דרבנן ולפי' יהיה זה באמת תירוץ הגמ' חדא מלתא היא ולפ"ז לרש"י ורשב"ם שפי' קדושה אחת המה עיי"ש וא"כ על כרחך לא ס"ל דבדאורייתא ודרבנן לא הוי חבילות חבילות אם ס"ל הבדלה דאורייתא וקידוש ביו"ט דרבנן ועל כרחך באחד משלשתן פליגי ואף דלכאורה היה נראה כיון דיין מדרבנן ובהמ"ז הכוס ג"כ אינה מדאורייתא וזכירה בקידוש יוצא מדאורייתא דעל היין ובתפילה מדרבנן ונראה דעיקר הקידוש הברכה והוי על שניהם ביחד אבל מ"מ על בהמ"ז הוי גם הברכה מדרבנן וגם לא מסתברא כיון דמדאורייתא בזכירה יוצא למה ברכת אשר קדשנו וכו' לא יהיה די להיות יוצא מדאורייתא וצ"ל כמ"ש לעיל בשם תוס' דהיכא דעשה מצוה דאורייתא שלא כתיקון חכמים אף ידי דאורייתא לא יצא והמה תיקנו בתפילה ועל כוס וכה"ג דידן שלא הזכיר בתפלה וא"כ הוי ע"י כוס קיום הדאורייתא כשעושה עם הברכה ועל יין ולר"ת כשאין לו יין לא יקדש כלל: וסברת המ"מ בהלכה הקודמת בהבדלה ובהמ"ז דשניהם על לעבר לא שייך אין עושין מצות חבילות נראה דס"ל כדמסקינן קדושה אחת אמרינן כן בכל דברים מענין אחד כמו בהמ"ז והבדלה דשניהם הודאה אלא דוקא בהמ"ז וקידוש שמשונים שבהמ"ז על לעבר וקידוש על להבא או ההוה ואין מענין אחד משא"כ הבדלה ובהמ"ז שדומים גם בזה לזה שהמה שניהם גם לעבר וכמ"ש בתוס' הנ"ל מטעם שיהיה לבו פנוי לאחת בכה"ג ששניהם שוים מענין אחד הוי לבו פנוי אלא לפ"ז צ"ל שרבינו מפרש כרש"י ורשב"ם חדא היא קדושה אחת ולא כמ"ש בשם מרכבת המשנה וא"כ יקשה קושית הארעא דרבנן אם נאמר דאחד דרבנן ואחד דאורייתא לא שייך חבילות וכו' מאי מקשינן מהבדלה ובהמ"ז ולמה צריכין לומר באין לו הלא קידוש יו"ט מדרבנן להמ"מ להלן וצ"ע לפ"ז אם נאמר לרבינו קידוש ביו"ט מדרבנן ולכאורה י"ל חבילות וכו' משום דבמצוה שיש בה מעשה צריך מעשה מיוחדת לכל אחת ואחת וטעמים שכתבו בתוס' י"ל בהמ"ז וקידוש דלא הוי במעשה וכיו"ב דצ"ל מטעמים הנ"ל או בכה"ג בסוטה דהוי ב' מעשים בבת אחת וכיו"ב:

כשם וכו' ומבדילין במוצאי יו"ט וכו'. ובהמ"מ ודע שאין קידוש יו"ט דבר תורה עכ"ל. ובש"מ במס' ביצה דף ד' הנ"ל דגם הבדלה ביו"ט מדאורייתא עיי"ש ועי' מ"ש לעיל בהי"ג עיי"ש ועי' במ"א בסי' רע"א ס"ק א':

סדר הבדלה וכו' ועל הנר וכו'. עיין מ"ש לעיל ה"א בשם הבה"ג וסמ"ג עיי"ש דמירושלמי בנר בהבדלה מדאורייתא ואולי אסמכתא בעלמא ועי' ברכות נ"ג אין מחזירין אחרי האור עיי"ש ובסי' רצ"ח עיי"ש:

ישראל שהדליק מעכו"ם או עכו"ם מישראל מברכין עליו וכו'. עיין בהמ"מ ובטו"ז בסי' רצ"ח ס"ק ה' ועי' ע"ז בצל"ח במס' ברכות נ"ג ע"א בד"ה אי הכי עיי"ש: