Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Sheqel Dues Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כיצד כונסין השולחנים את השקלים בכל מדינה ומדינה מניחין לפניהם שתי תיבות שולי התיבה רחבין מלמטה ופיה צר מלמעלה כמין שופר כדי שישלכו לתוכן ולא יהיה אפשר ליקח מהן בנחת ולמה עושין שני תיבות אחד שמשליכין בה שקלים של שנה זו והשנייה מניחין בה שקלי שנה שעברה שגובין ממי שלא שקל בשנה שעברה. ובכ"מ ומדקתני שופרות במדינה משמע דשנים היו עכ"ל ובתוס' יו"ט פ"ב מ"א כתב דדייק רבינו משופרות יתירא דכלום היה חסר אילו שנאה. כך היו במדינה אלא לומר ששתי שופרות היו לכל עיר ועיר לפי' רבינו אלא שכתב ותו קשיא דבירושלמי מתני' בתקלין חדתין אבל בתקלין עתיקין לא בדא ותני כן עתיקין במקדש ואין עתיקין במדינה ע"כ ומפני כך לבי אומר לי שהגירסא בירושלמי הויה ליה להרמב"ם כאשר כתב בחיבורו עכ"ל התוס' יו"ט שם: ובמרכבת המשנה כתב דמ"ש בירושלמי עתיקין במקדש ואין עתיקין במדינה לא דלא היו עתיקין במדינה אלא דין עתיקין לא היה אלא במקדש דבירושלים שהיה יכול להביאו קודם ר"ח ניסן ואיחר וכיון דקיי"ל תורמין על הגבוי ועל וכו' וכיון שראוי להביא ובידו לאו כמחוסר מעשה והו"ל כמונח בלשכה ונעשו שיריים ועתיקין שאין תורמין מהם לשנה הבאה משא"כ במדינה שא"א להביא ממרחק בר"ח ניסן אע"ג שתורמין על הגבוי וכו' מ"מ אינם כמובא ללשכה דאינם בידו והוי כמחוסר מעשה ולא נעשו שיריים ומותר לתרום לשנה הבאה אפי' מכמה שנים וכתב דלישנא דרבינו בה"ד שכתב והכל מתקבצין למקדש דמשמע דבין שקלי שנה זו ובין שקלי שנה שעברה הבאין ממדינה מתערבין מדלא כתב דשקלי שנה שעברה יפלו לשופר השני שבמקדש של עתיקין אלא ודאי הכל מתקבצין לתרום לשנה הבאה וב' שופרות היו במדינה שלא יתבלבלו הגבאים בחשבון בחדתין בפני עצמו ובעתיקין בפני עצמו זה גובה שקלי שנה זו וזה גובה שקלי הנשארין חייב מאשתקד עיי"ש. הנה לא ביאר למה לא מכמה שנים שהיה לו זמן להביא ממדינה בתרומה השנית ששלשה פעמים תורמין מפני הרחוקים. ואח"ז כתב דאפי' בירושלים כל שלא בא ללישכה לא נעשה שיריים ותורמים לשנה הבאה והנה בזה מיושב ביותר ועי' מ"ש דהירושלמי קאי על סוגיא דנגנבו וכו' שם עיי"ש: אמנם יש להבין ממאי דאיתא במס' שקלים ולהלן בפ"ג ה"ט נשבע וגבו שקלים שנית ואח"כ החזירום הליסטים אלו ואלו שקלים ואין עולין לשנה אחרת וכו' עיי"ש וכמ"ש ברש"י במס' ב"מ נ"ח ע"א דכיון דקדוש קדוש עיי"ש ולמה לא נאמר אלו שנגנבו ונמצאו כיון שלא באו ללישכה ובשלוחין. על כרחך מיירי הנשלח ממדינה. וביותר למ"ש אפי' בירושלים כל שלא בא ללישכה לא הוי שיריים ולמה לא יהיו הנמצאים לתרום לשנה הבאה. דהנה אם אמרינן דהוי בכל פעם כבא ללישכה כבר וא"כ שפיר הוי שיריים ואין תורמין לשנה הבאה אבל למ"ש במרכבת המשנה י"ל דלא הוי בנגנבו בכלל שיריים ואם לומר מטעם יאוש בעלים למאן דס"ל סתם גניבה יאוש בעלים וכדמסקינן בליסטים מזוין סתם גזילה יאוש בעלים ומשו"ה לא שייך לתרום עבור הבעלים לשנה הבאה. אבל במשנה איתא נאבדו ונגנבו נמצאו או שהחזירו וסתם אבידה לא שייך לומר דהוי יאוש בעלים. ורבינו נקיט להלן ואח"ז החזירו הליסטים עיי"ש ועל כרחך לאו דוקא ה"ה נמצאו כדאיתא במשנה ואם גם נאמר דמשנה מיירי בלאחר יאוש אשר יקשה לומר כן מסתימת לשון המשנה וגמ' יקשה למ"ש ברשב"א במס' חולין קל"ט דשייך יאוש בהקדש בהגזבר עיי"ש וא"כ למה הוי של הקדש לאחר היאוש ומ"ש נגנבו דודאי אינו בידו מלא בא ממרחק לאחר שנתרמה ונראה דמה"ט שכתבתי דעת רבינו להוכיח להיפוך ממ"ש המרכבת המשנה אלא דיש דין עתיקין ג"כ במדינה וממילא היו ב' שופרות במדינה ועל אשר יקשה מירושלמי הנ"ל לא נשאר לומר אלא אם כמ"ש בתוס' יו"ט שרבינו היה לו גירסא כמ"ש כאן בחיבורו או כמ"ש בקרבן העדה ותני כן וכו' לשון קושיא הוא עיי"ש: ובפי' מדינה ברע"ב ירושלים ולרבינו בגבולין ובכל מדינה ומדינה פי' בכל עיר ועיר ועי' בתוס' יו"ט בפ"א מ"ג משקלים ועי' מ"ש לעיל בהל' שבת פ' י"ד ה"א עיי"ש:
ובמקדש היה לפניהם תמיד י"ג תיבות כל תיבה כמין שופר וכו' שמינית למותר חטאות וכו'. עי' בכ"מ שכתב אין דבריו מכונין עם ירושלמי ובתוספתא מכוין כדברי רבינו ובירושלמי ט"ס עיי"ש ובמרכבת המשנה מראה מקום במס' מנחות ק"ח ע"א כדברי רבינו עיי"ש:
בכל מדינה וכו' והכל מתקבצין וכו'. עי' בכ"מ מ"ש על הראב"ד שמפרש כתוס' במס' קדושין עיי"ש כונתו לתוס' במס' קדושין נ"ד ע"א בד"ה מועלין עיי"ש ועי' בתוס' יו"ט בפ"ג מ"ב דמס' שקלים עיי"ש:
בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלישכה בר"ח ניסן ובר"ח תשרי קודם יו"ט או אחריו וקודם עצרת בחמשה עשר יום וכו'. עיין בתוס' יו"ט בפ"ג מ"א שעמד על דברי רבינו דבפ"ז מהל' בכורות כתב ט"ו קודם החג וכאן כתב דהחג בכלל עיי"ש:
וחוזר וממלא אותן פעם שלישית מן השלש קופות הגדולות בתשרי ומסתפקין מהן עד שיכלו עד ראש חודש ניסן ובראש חודש ניסן תורמין מתרומה חדשה לא הספיקו להן השקלים שבשלש קופות הגדולות וכלו עד שלא הגיע ניסן חוזרין ותורמין משיורי הלישכה. ובכ"מ כתב אף דר"מ ור"י קיי"ל כר"י דאין תורמין משיירי הלישכה רבינו סמך על בבלי קדושין נ"ד ע"א דאיתא לא תימא ר' מאיר אלא ר' יהודה אומר מועלין בעתיקין עיי"ש ועי' בשעה"מ ובמרכבת המשנה שעמדו על דבריו שהרי רבינו כתב בפ"ו מהל' מעילה דאין מועלין בשיירי הלישכה וכדאיתא במס' שקלים בפ"ג מ"ג ר"מ אומר חוזר לשיריים שהיה ר"מ אומר מועל בשיריים שמא יצטרכו להן בסוף גם בסוגיא דקדושין דאיתא ר"י אומר מועלין בעתיקין היינו אליבא דרב ולא לבר פדא ור' יוחנן ובשעה"מ כתב והביא סמך לזה דגם לבר פדא צריכין לומר ר"י אומר מועלין בעתיקין כבר פדא. ואנן דס"ל דאין מועלין בלתי תליא בתורמין בשיריים כדאיתא בירושלמי להאי ברייתא אלא אף דתורמין משיריים אין מועלין שמא לא תבוא לידי תרומה עוד מהשיריים וכתב לפרש שלא יקשה מסוגיא עיי"ש: הנה מ"ש דלא שייך מעילה משום ספק שמא יבואו לתרום נראה לומר דאם נאמר דשיירי לישכה הורדו מקדושתם מלהיות עומדין למה שעמדו מקודם ועל כרחך מטעם לב בי"ד מתנה וכו' ועי' במס' שבועות י"ד ובמס' כתובות בסוגיא דמותר הקטורת עיי"ש. וא"כ האיך שייך עלוי קדושה מחדש דאין ביד בי"ד אלא להתנות דעל דרך זה יחול אבל לא אחרי שיצא מקדושתו לחול מחדש הקדש לעלוי ואם גם נאמר דיש בכח הבי"ד להוריד ואח"ז להעלות בקדושה דלפ"ז יפה כחם מכח הבעלים אשר כפי הנראה וכמ"ש ברש"י שם דכח הבי"ד שדעת הבעלים על דעת הבי"ד ואפי' עם כל זה נאמר דיפה כחם מ"מ לר"מ כל זמן שאפשר שיבוא לידי התרומה עוד הפעם לא היה לב הבי"ד להוריד השיריים ונשארו במעלתם עד אחרי כי יספיקו כל הקופות וא"כ לא הוי ספק קודש אלא ודאי קודש למעילה לר"מ דמה"ט שמא יבואו לתרום הניחו בקדושתם הראשונה למעילה ג"כ ממילא: ובס' מרכבת המשנה דרך אחר לפניו בדעת רבינו דגרס חוזר ותורם כבבלי קדושין נ"ד דת"ק ס"ל דצריך תרומה חדשה משיריים ולר"מ א"צ לתרום אלא נוטל מהשיריים בלי תרומה מחדש ולכו"ע משלימין החסר מהשיריים ומשום לר"מ א"צ לתרומה חדשה מועלין שמא יצרכו לבסוף ולמ"ש כשיצרכו לבסוף נתרם מחדש ועד שלא נתרם אין מועלין בהם ובשתרם מועלין בתרומה ולא בשיריים עיי"ש: גם לדבריו צריכין לומר דאחרי שהיה לשיריים יצאו מקדושתם הראשונה ולאחרי התרומה נקדשו מחדש ולכאורה כל מה שאין ביד הבעלים אין ביד הבי"ד ונראה ביותר למ"ש שלא יצא לר"מ ולת"ק יצא מקדושה ואין עולה עוד: אמנם יש לעיין בהאי דאיתא במשנה ובדברי רבינו בהל' הקודמת מהתרומה בקופות ומהקופות וכיו"ב דמקרא אין רמז מזה ולא נאמר אלא שיביאו שקלים ובמס' ר"ה ז' שיביאו בכל שנה מתרומה חדשה. ואף בזה דעת התוס' קדושין נ"ד ע"א למאן דאמר מועלין בעתיקין סובר דהוי למצוה ולא לעכוב. אבל מנ"ל דצריך תרומה לג' קופות ומקופות שיהיה מותר ושיריים אם הוי כן מדאורייתא מהלכה למשה מסיני או מדרבנן או משום סידור בלבד כמו שאר דברים שעשו משום סידור ולא יהיה טעות ובלבול בחשבון וכיו"ב ולכאורה כנראה מדקדוקים רבים בזה דהוי מדינא כן וכנראה תליא הרבה בהתרומה מהקופות כדאיתא תורמין על הגבוי ועל האבוד וכו' ובנגנבו משנתרמה התרומה וכו' עי' ב"מ נ"ח ולהלן בפ"ג ה"ט. ועי' להלן בפירקין ה"ט כשהוא תורם מתכוין לתרום על הגבוי וכו'. והנה בירושלמי שקלים בפ"ב מ"ב ותני דבית רבי אם קרבה הבהמה ועיין בפי' מהר"א מפולדא ז"ל שכתב הא דתנן בר"פ אם נתרמה התרומה נשבע לגזברין נמי בהכי מיירי וקרבה הבהמה עיי"ש ורבינו כתב להלן בפ"ג בלשון המשנה אם נתרמה עיי"ש ועכ"פ מלשון תורמין וכו' ואם נתרמה וכו' נראה דתנאי בי"ד משעת התרומה אף דאחריות עד ההקרבה התנאי בי"ד מאז שנתרמה. ויש להבין מאי ענין ושורש דבר התרומה ועי' שקלים פ"ג מ"ב מפני הברכה דמפרשים שמברך על הרמה הרי הוי מצוה כמו שאר הרמות עיי"ש גם לשום לב למה אין מעילה בשיריים לת"ק ולר"מ רק משום שמא לבוא לידי תרומה מחדש הרי משירי לשכה עי' בפ"ז ה"ט מותר הלשכה ושירי הלשכה לוקחין בהן זכרים ויקריבו כולן עולות שתנאי בי"ד וכו' אלא שאמת המים שבירושלים וחומת ירושלים ומגדלותיה וכל צרכי העיר משירי הלשכה עי' שם בהל' ח' וכמ"ש בריטב"א במס' קדושין הנ"ל דמשום דאקילו בשירי לשכה לעשות מהן צרכי הדיוט וע"מ זה הקדישום וכמו שאין מועלין בהם כשעושין במזיד לצרכי הדיוט אפי' בגופייהו לא יהיה מעילה ומאן דס"ל דלמאן דאשתרי אשתרי עיי"ש בד"ה והא דמדבריו יש להוציא מ"ש ומ"ש דס"ל דלמאי דאשתרי וכו' כנראה בירושלמי טעמא דר"מ שמא יצרכו: והנה כנראה דצריך תרומה כסף מבורר ומיוחד רק לתמידין ומוספין וכיו"ב דלציבור ולא להיות כלול עם מה שנוטלין ממנו לצרכי העיר של הדיוט. ולכאורה למאן דס"ל ברירה יהיה די מבלי תרומה בפ"ע לומר דזה שנקח לקרבן תמיד וכיו"ב מבורר שנקדש ע"ז ומה שנלקח לצרכי העיר ג"כ ע"ז ויהיה אפשר ליקח בפעם אחת לתמיד ופעם לצרכי העיר. ולכאורה תליא בברירה דבמעות לתמידין וכיו"ב וגם לצרכי העיר והגזבר מברר לזה ולזה אלא כיון דלב בי"ד כדאיתא במס' שבועות להפקיע קדושה וא"כ אין תליא כלל בברירה וי"ל דמשו"ה היו מפרישין מקודם מאי לתמידין וכיו"ב דכל זמן שצריכין לזה אין רשאי ליתנו לדברים אחרים דהקדימה להם וגם מדעת הבעלים שיהיה לקרבנות אלה וכדאי' בפ"ג מ"ג ממס' שקלים מביתו של רבן גמליאל שראו שיבוא שקלים לתרומת הלשכה ולא לשיירי הלשכה להקריב בהם אלה המיוחדים לתרומה עצמה ומסתמא דעת כל ישראל כן לכן לא נתנו לדברים אחרים אלא ממותר והיו תורמין מיד כדי שיתנו מיד לתמידין וכיו"ב ולשאר דברים ממותר ולב בי"ד מתנה ע"ז: וכל זה לתרומה עצמה אבל למותר כשיחזור לתרום ממנו וכמ"ש במרכבת המשנה פליגי הת"ק ור"מ בזה אם צריכין לתרום מחדש לא שייך מ"ש לומר למה תורמין להפריש המיועד לתמידין וכיו"ב עם אשר גם צרכי הדיוט בו וא"כ לא שייך לכאורה תרומה חדשה בהשירי לשכה למ"ש דקדימה לתמידין וכיו"ב שהרי כבר קדמו אלא דעם כל זה הרי שיירי לשכה ג"כ מה שלוקחים עכשיו מחדש לתמידין וכיו"ב וגם יש בו אשר נקח לצרכי העיר ובזה צ"ל אם דנאמר ברירה או משום דלב בי"ד לא שייך ברירה כמ"ש. והרי בשיריים לעולות וצרכי העיר וע"כ בזה צריכין ג"כ לומר אם ברירה או דלב בי"ד וכו'. אבל מ"מ לא שייך להקדים דלצורך תמידין וכו' במותר אחרי שהקדימו כבר וא"כ יש להבין למה לפמ"ש במרכבת המשנה לת"ק תרומה חדשה וצ"ל אחרי שחוזר למותר גם בהמותר להקדים להנצרך לתמידין וכיו"ב ואח"ז לצרכי העיר וכיו"ב לת"ק ולר"מ י"ל דבזה י"ל דלא אסקי דעתי דמקדשים להקדים מטעם שכתב לעיל ולמ"ש כדעת המפרשים בירושלמי הנ"ל מפני הברכה בפי' אחר עיי"ש ורבינו לא כתב כמו כן מברכה בהרמה: אמנם נראה כמ"ש דלב בי"ד משום דעת המקדישים על דעת בי"ד א"כ לא עדיפי מהבעלים ושייך ברירה אלא די"ל דשאני שקלים דהוי דבר שבחובה וממשכנין עליה ועומדין לתמידין וכיו"ב וגם לצרכי העיר ודבר זה מסור להקדש ואין תליא בברירה ולמה שבחרו בחרו וא"כ לפ"ז לא אזלינן בתר דעת המקדישים ועם כל זה י"ל להקדים לצורך תמידין דמוקדש קודם בכ"מ וא"כ במותר כשיחזור להשלים החסרון ג"כ מה"ט הראוי לתמידין וכיו"ב קודם לת"ק ומשום הכי צריך לתרום וי"ל עוד דלכאורה יקשה דהאיך רשאי הגזבר לתת לצרכי העיר והתורה לא אמרה אלא לקרבנות ולזולתו לצרכי גבוה כקושית הגמ' במס' שבועות וקדושה היכא הלכה וצ"ל לב בי"ד וכדאיתא התם ותליא בדעת המקדישים וי"ל דודאי מה לצורך הגבוה לא שייך דעת בעלים דחיוב שקלים לחוב עליו אלא על המותר שא"צ לקרבן עוד ולשנה הבאה בלתי ראוין ע"ז אמרינן דאזלינן בתר דעת המקדישים דחיוב מהתורה רק עבור הקרבן ולקרבן תמיד וכיו"ב כבר הספיק ונעשה נותר ע"ז אמרינן דתורה חייבו להקדיש מחצית השקל לקרבנות והמותר דחל קדושה אינו נפקע ולא תבוא לחזרה לבעלים אבל מ"מ ינוח דעתם לעשות כרצונם בהם והם יסכימו עם דעת בי"ד וא"כ על המותר שייך ברירה לכאורה אלא דעל המותר לא שייך דחל למפרע ע"ז דבשעת הקדש לא היה אפשר להקדיש לעולות ולצרכי העיר ואינו חל אלא לאח"ז ולמ"ש במהרי"ט ברירה לא שייך אלא לחול למפרע ולא בלחול לאח"ז שאז מבורר. אבל כשנצרך לצורך תמידין ע"ז שהיה עיקר הקדישו מקודם וכשבא לקחת מהשירים אשר בהם ג"כ לצרכי העיר וכיו"ב שייך ברירה דבזה שייך שיחול למפרע אלא דאפשר שיתרום עוד הפעם בהמותר שעומד לתרום כשיחסר להשלים וא"כ י"ל כל זמן שעומד לתרום לא נפקע שמו ממנו ותורם והנשאר מותר ולא שייך ברירה אבל כשיקח ממותר פעם לתמידין ופעם לצרכי העיר תליא בברירה וא"כ י"ל ר' מאיר דס"ל ברירה א"צ לתרומה חדשה בהשיריים ור' יהודה דס"ל אין ברירה עי' במס' גיטין כ"ה צריך לתרום דוקא בהשיריים שאז לא הוי בכלל מותר דכ"ז שלא נשלם השיעור לא הוי בכלל מותר ממש שיוכל לתרום עוד ממנו והנותר אח"ז הוי מותר בכלל אין ברירה אם לא יתרום ויתן פעם לזה ופעם לזה ואנן דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה משו"ה צריך לתרום בהשיריים ועי' בתוס' במס' גיטין שם מה שמחלקים בין עומד להתברר ובסוגיא שם בין תולה בדעת אחרים ובתוס' שם עיי"ש ועל דרך זה יש לישב במ"ש ע"פ דרך שכתב במרכבת המשנה. ועי' מ"ש בפ"ד ה"ב עיי"ש:
שלש קופות וכו'. עי' בפר"ח בחי' על הרמב"ם ובמרכבת המשנה עיי"ש:
כשהוא תורם מתכוין לתרום על הגבוי שיש בלשכה ועל הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה ועל העתיד לגבות כדי שיהיו אלו השקלים שהוציאן להסתפק מהן כפרה על ישראל וכאלו הגיעו כל שקליהן ללשכה ונתרמה מהן תרומה זו. רבינו לא גרס ועל האבוד וכ"כ במרכבת המשנה ורבינו מפרש כמ"ש בתוס' במס' כתובות ק"ח ובמס' ב"מ נ"ח ולא כרש"י שם ובמעשה רוקח עמד על הכ"מ שהביא פי' רש"י. ועי' מ"ש לקמן בפ"ג ה"ח וט' בס"ד: