Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שיעור הסוכה אין פחות מי' טפחים ולא יתר על עשרים אמה ורחבה אין פחות מז' טפחים על ז' טפחים ויש לו להוסיף אפילו כמה מילין היתה פחותה מי' או משבעה על שבעה או גבוהה מכ' אמה כל שהוא הרי זה פסולה. ועי' בהמ"מ דקיי"ל דא"צ אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו והם ז' על ז' כמבואר בירושלמי ומבואר בגמ' דמשך סוכה שבעה עיי"ש ובס' קרית ספר למבי"ט ראיתי שכתב ורחבה אין פחות מז' טפחים על ז' טפחים מדאורייתא בכלל השעורין דהוי הלמ"מ עיי"ש וכמ"ש המ"מ כנראה בגמ' דתליא אם בעינן שלחנו ג"כ דאל"כ הוי פחות טפח כמ"ש ז"ל דשולחן אינו פחות מטפח. וכנראה מדעת הרי"ף הוי משום שמא ימשך וא"כ לא הוי מהלמ"מ אמנם למ"ש במג"א בסי' תרל"ד ס"ק א' ימצא ז' על ז' בלא ראשו ורובו ושולחנו וא"כ ז' על ז' לפ"ז בלתי תליא במחלוקת דב"ש וב"ה ועי' בטו"ז שם בסי' הנ"ל אבל בירושלמי כדי שולחנו טפח במס' סוכה בפ"ב ה"ח ושיעור מקומו ששה טפחים ומזה ז' על ז' כמ"ש ברשב"א סוכה ג' בד"ה א"ד עיי"ש ואם כן אין נראה דהוי בכלל הלמ"מ בשעורין כמ"ש במבי"ט הנ"ל. והנה דעת הרי"ף דגם בראשו ורובו ושולחנו משום שמא ימשך אחרי הבית ועי' ברא"ש במס' סוכה דף ג' ובר"ן דף כ"ח שלא נראה להם כדבריו אלא אף דסוכה דירת עראי מ"מ צריכה קביעות כה"ג שלא תהיה כדירה סרוחה בפחות מראשו ורובו ושולחנו וא"כ לפ"ז הוי שולחנו להרי"ף מדרבנן ולרא"ש ור"ן מהתורה ודעת רבינו כדעת הרי"ף וא"כ יש לעיין אם בפחות מז' על ז' יצא מדאורייתא עכ"פ ועיין בר"ן דף כ"ח אמרו לו א"כ לא קיימת מצות סוכה מימיך שלא כראוי וכרצון החכמים וכדתנן מי שלא אמר ג' דברים בפסח לא יצא יד"ח כלומר שלא קיים מצותן כראוי עיי"ש ונראה דמדאורייתא יצא אבל דעת התוס' במס' סוכה דף ג' בד"ה דא"ל דאין יוצא אף ידי דאורייתא כיון שלא עשה המצוה כראוי מדרבנן וכיו"ב בפסקי תוס' במס' ברכות דף י"א עיי"ש וא"כ אין הכרע די"ל דאף אם פסלו מדרבנן מ"מ אינו יוצא ידי דאורייתא ג"כ. ועי' ברשב"א סוכה י"ד ובפרי מגדים בפתיחתו לאו"ח הל' ק"ש אות ד' עיי"ש:
סוכה שאין לה ג' דפנות פסולה היו לה ב' דפנות גמורות זו בצד זו כמין גם עושה דופן שיש ברוחבו יתר על טפח ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד משתי הדפנות ודיו וצריך לעשות לה צורת הפתח מפני שאין לה ג' דפנות גמורות וכו'. היו לה ב' דפנות זו כנגד זו וביניהן מפולש עושה דופן שיש ברוחבו ד' טפחים ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחת מב' הדפנות וכשירה וצריך לעשות לה צורת הפתח וכו'. ועי' בהמ"מ ודעת הסוברים דבסוכה כמבוי דבפס ד' א"צ לפתח עיי"ש. ועי' בקרית ספר להמבי"ט שכתב ונראה דמדאורייתא סגי בטפח מצומצם סמוך לאחד מהדפנות ואפי' בסוכה העשוי כמבוי דמקרי נמי כה"ג כהלכתן דהא הלכתא אוקמי אטפח בכל מקום שיהיה עכ"ל ועי' בתוס' ז' ע"ב כמבי"ט ולדעתו הוי מדרבנן בפתח וכיו"ב ועי' בר"ן שכתב לחלק בין שבת וכלאים דפתח לחודא כמחיצה דלא כן בסוכה ועי' בהגהות מיימוני כאן ולהמבי"ט יהיה לחומרא בסוכה מדרבנן ונראה כמ"ש בתוס' דתליא בהכירה ובאמת יש להבין דהלמ"מ כנראה בסתמא טפח מנ"ל לאוספי שיהיה עם לבוד וכמ"ש ברש"י ברוב מחיצה ובמבוי פס ארבעה והנה י"ל כיון דהלמ"מ בסתמא טפח ויש לומר בטפח בכמה אופנים אם שיהיה ע"י לבוד כרובא דמחיצה או ע"י פס ארבעה עם לבוד כמחיצה כולה אזלינן לחומרא וכנראה מקושיא הגמ' דף ז' שם ויעמידנו כנגד ראש תור שתיק רב הנה לאחר דאמרינן בסמוך לג' ופתח א"צ כנגד ראש תור אבל מאי מקשינן הרי הלמ"מ סתמא רק טפח מנ"ל להעמידו באופן כזה ונראה משום דנלך לחומרא מסתמא בהלמ"מ ומהאי טעמא י"ל לדעת רבינו דאפי' בכמבוי עם פס רחב ארבעה צריך פתח וכמ"ש ברש"י חצי טפח מצד אחד וחצי טפח מצד אחר וקנה עליהם עיי"ש דכיון דיש לומר דהלמ"מ בטפח בכה"ג אמרינן כן כמו בב' דפנות בהל' ב' וזה יהיה נגד דעת המבי"ט. אמנם למ"ש במקו"א דספק בכונת הלמ"מ אזלינן לקולא לדעת רבינו מסכים לדעת המבי"ט דהוי מחומרא מדרבנן ואפי' במבוי החמירו ולפ"ז צריכין לומר דמקשינן וליעבד כנגד ראש תור דמסתבר לעשות בדרך הכירה ביותר כה"ג מדרבנן עכ"פ והנה להמבי"ט א"צ לומר כמ"ש בר"ן מדאורייתא לחלק בפתח משבת וכלאים לסוכה אלא בסוכה מדרבנן לא מהני ועי' סוכה ט"ז ע"ב עד כאן לא אמר ר' יהודה התם אלא בערובי חצירות דרבנן אבל סוכה דאורייתא לא וכו' עד כאן לא קאמר ר' יוסי הכא אלא בסוכה דמצות עשה אבל שבת דאיסור סקילה לא עיי"ש וברש"י שם. גם י"ל הרי שבת חמיר מדאורייתא דצריך ג' מחיצות ובסוכה בב' וטפח ואפ"ה בשבת מהני פתח ואם מדאורייתא לחלק בזה מהלמ"מ אין להקשות אבל מדרבנן יש להבין אם לא נאמר כמ"ש בתוס' בד"ה ואינה לענין טפח בקנה דגבי סוכה החמירו דבעי' מחיצות הניכרות עיי"ש וצ"ע וצ"ל אף דלא קיי"ל בטעמא דלמעלה מעשרים משום למען ידעו וכו' כדאי' בריש פירקין דמס' סוכה זה דלא אמרינן משום דלא שלטה עינא לא הוי מנכר. אבל מנכר בעי שהיא לסוכה והוסיפו החכמים לעשות בהכירא טפי וכן צ"ל במאי דאיתא מקילתא לחמירתא דשבת להחמיר מבסוכה. ועי' ד' ע"ב רבא אמר בעינן מחיצות הניכרות ועי' ברשב"א שם ועי' בתוס' ז' ע"ב בד"ה סיכך שהוצרכו לראיה שלא לומר דטפח בסוכה מדרבנן עיי"ש וכתבו כמו כן דטפח דמעמידו בפחות משלשה מדרבנן עיי"ש וזה כדעת המבי"ט:
סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי או ע"ג באר שיש לה פסין הרי זו סוכה כשירה לאותה שבת שבתוך החג בלבד. מתוך שלחי זה ופסין אלו מחיצות לענין שבת נחשוב אותן כמחיצות לענין סוכה. עי' בפנ"י שם דף ז' שכתב דמאי דהוי מדרבנן אמרינן האי מגו ולא במאי דמדאורייתא וחולק על הר"ן שלא כתב כן עיי"ש ועי' בשעה"מ בהל' מאכלות אסורות בפ"ח ה"ו באוכל גיד הנשה של בהמה טמאה או נבילה דחייב שתים מגו דאחשבה התורה לגיד הנשה אוכל לעבור באכילה חשיבה נמי אוכל לטומאה ונבילה וכיו"ב בכרתי ופלתי בסי' ס"ה ס"ק ב' עיי"ש וצ"ע במס' חולין דף פ' ע"א וברש"י בד"ה מקטל קטליה דשחיטת קדשים בחוץ שחיטה שאינה ראויה היא ונהי דלענין שחוטי חוץ להתחייב כרת הוי שחיטה דגזה"כ היא אבל לכל מילי לאו שחיטה היא כדאמרינן דף פ"ה דגמר טבוח טבח והכן וכו' עכ"ל דיקשה מנ"ל לומר דלא כר"ש דילמא לענין שחוטי חוץ נאמר מגו שהחשיבה התורה שחיטה לענין שחוטי חוץ הוי שחיטה ג"כ לאותו ואת בנו כדמצינו במסכת סוכה הנ"ל וכיו"ב יקשה בסוגיא שם דנראה כדעת הר"י ושם בחידושי כתבתי בזה עיי"ש:
סוכה שאוירה גבוה מעשרים אמה ומיעטה בכרים וכסתות אינו מיעוט ואפילו בטלם מיעטה בתבן וביטלו הרי זה מיעוט ואצ"ל עפר ובטלו אבל בעפר סתם אינו מיעוט וכו'. ועי' בהמ"מ ולח"מ והנה בזה אם צריך ביטול לעולם דדעת הרי"ף ורבינו דצריך ביטול לעולם וברשב"א הביא ראיה דבעי ביטול לעולם מדאמרינן בכרים וכסתות דבטלה דעתו אצל כל אדם וזה דאין מדרך לבטל כלי תשמישו לעולם דאלו לשבעת ימי החג אפשר דמבטל להו עיי"ש. אמנם ברא"ש כתב על דעת הרי"ף ורבינו ונראה כפי' רש"י דביטול דהכא כל זמן מצות סוכה דומיא דמיעוט כותל וחריץ שבין ב' חצירות במסכת עירובין דף ע"ז ע"ב דלא בעיא ביטול אלא באותה שבת דקאמר התם דדבר שאינו ניטל בשבת ממעט אבל דבר הניטל אינו ממעט עכ"ל: ולדעת רבינו וסייעתו י"ל בשאינו ניטל בשבת הוי סתימה מצ"ע וא"צ דעתו לכך בביטול בפי' אבל בתבן ועפר דצריך ביטול שיהיה לבטלו לעולם משום דבלא ביטול לא הוי כסתימה מצ"ע. והנה בדבר שאינו ניטל בסוכה בשבת יש לעיין למ"ש דהוי סתימה מצ"ע ואם כן לסוכה יהני וגם אם לומר מיגו דהוי סתימה ומיעוט לענין שבת הוי גם כן לענין סוכה וצ"ע: ובענין ביטול בפיו עי' בלח"מ בדעת רבינו וברשב"א במס' סוכה כתב דמה לי אם אמר בפיו דל"ל דברים שבלב אינם דברים אלא בנדרים והקדשות ותנאים וכיו"ב אבל לענין זה ביטול גלוי דעתיה הוי כאמירה בפה עיי"ש וצ"ע ואכ"מ ועיין מ"ש בהל' י"ג:
בנה אצטבא בה כנגד הדופן על פני כולה אם יש באצטבא שיעור רוחב הסוכה כשירה וכו'. מה שיש לעיין בזה ובהקודם בממעט הגובה משום תעשה ולא מן העשוי עי' בפנ"י סוכה ג' ע"ב בד"ה היתה גבוה וכו' עיי"ש:
דופני סוכה וכו' ועושה אדם את חבירו דופן ביו"ט וכו' והוא שיעשה אותו שלא לדעת זה וכו'. עי' בפ' ט"ז הכ"ג מהל' שבת ומה שכתבתי שם עיי"ש: ועמ"ש בהל' ב' כמין גאם ברמ"ך כלומר ג' יוני"ת שהיא עשויה כדל"ת שלנו ומה שאמרו רז"ל כמין גאם ולא אמרו כמין דל"ת שלא רצו לתאר לאותיות הקודש שום דבר של חול וזה מהפלגת הגדולים קדושת התורה וכבודה עכ"ל ועיין בפ"ג מ"ב דמסכת שקלים וכתוב עליהן א' ב' ר' ישמעאל אמר יונית כתיב בהן אלפא ביתא גמלא עיי"ש: