Divrei Yirmiyahu on Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות. בס' שאגת אריה בסי' ל"ד מסופק אם הפי' עבור השירה שמצוה לכתבה משו"ה יכתב כל התורה שאין כותבין פרשיות פרשיות וא"כ בבלה הס"ת ונשאר השירה יצא חובת מצוה זאת. או שפי' כיון שאין כותבין פרשיות פרשיות והתורה אמרה כתבו לכם את השירה לאו שירה לחודא במשמע רק כל התורה במצוה זאת וכתב דלשון רבינו כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו נראה שכל התורה ממצות הכתיבה כמו השירה עיי"ש מ"ש עוד ע"ז. ועי' בסה"מ עשה י"ח רצה באומרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה עכ"ל: ובס' שו"ת חת"ס חי"ד סי' רנ"ד הקשה דמנ"ל כתיבת כל התורה משום דאין כותבין פרשיות פרשיות דילמא כמו בתפילין ומזוזה ופ' סוטה דהתירה התורה בפירוש לכתוב פרשיות כמו"כ השירה והניחו בתימה עיי"ש: ולענ"ד שאני בתפילין וכיו"ב דאינו רשאי להוסיף אפי' אות אחת מהלכה למשה מסיני או מרבוי דקרא וע"כ התירה התורה לכתוב פרשיות בפ"ע. אבל בהשירה דעכ"פ לית לן למודא דאינו רשאי להוסיף וגם אין הסברה מחייב כן וא"כ יהיה הסתירה דאין כותבין פרשיות נגד כתיבת השירה ע"כ המצוה לכתוב כל התורה. ואין רמז לאסור ביותר שהרי משה כתב הרבה זולת השירה: ובס' שאגת אריה הנ"ל הקשה דמנ"ל עוד כתיבת כל התורה הא מותר לכתוב חומש בפ"ע כדאיתא במס' גיטין דף ס' אין קורין בחומשין בביהכ"נ משום כבוד ציבור וש"מ דניתן לכתוב וכ"כ ברמב"ם להלן הי"ד מותר לכתוב כל חומש בפ"ע עיי"ש. וא"כ מנ"ל מהאי דאין כותבין פרשיות פרשיות המצוה בכתיבת כל התורה עיי"ש. ונראה דזה נדע מהסברא אם המצוה לכתוב משנה תורה למה לא שאר התורה. דכמ"ש לעיל דאין הכונה עבור השירה כותב השאר רק מזה נדע שכותב גם שאר מהתורה וא"כ למה משנה תורה בלבד. אף דמצינו במלך שקורא במוצאי יו"ט של חג הסוכות חלק ממשנה בלבד עי' סוטה מ"א ע"א וברמב"ם הל' חגיגה פ"ג ה"ג מתחיל חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג וכו' עיי"ש. הנה שם אין קורא כל משנה התורה ג"כ רק מה להעיר את העם. אבל מה שנכתב למען להשמר לדורות למה משנה תורה בלבד ולא שאר דברי התורה: ובמס' נדרים דף ל"ח ע"א א"ר יוסי ב"ר חנינא לא ניתנה התורה אלא למשה וזרעו וכו' משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' מתיב רב חסדא וכו' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. השירה לחודא. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל וכו'. וברא"ש בפי' שם ואם לא נתן להם תורה אלא זו השירה על מה תעיד עכ"ל. וכיו"ב בר"ן אי שירה בלבדה קאמר מה סהדותא איכא עכ"ל. וכמו כן אם נכתב השירה למשמרת לעדות על הברכה וקללה על קיום התורה וחלילה בבטולה. ואם לא נכתב גם התורה ואם ח"ו תשתכח התורה מה תועיל לנו זכרון השירה ועל מה תעיד אח"ז ומזכרון ע"י הכתיבה בהשירה נדע כתיבת כל התורה: ועי' במהרי"ט ח"ב סי' ג' שהקשה על הרי"ף שלא הביא האי דאין כותבין פרשיות פרשיות וא"כ מנ"ל מצות כתיבת התורה עיי"ש. וי"ל מהאי דנדרים ילפי לה. ועי' בשאגת אריה הנ"ל שכתב דמזה אין ראיה רק שנתנה התורה כולה לכל ישראל אבל לא הכתיבה עיי"ש. אבל למ"ש כיון דהשירה נכתב לעדות ולזכרון מזה כל התורה וכמ"ש. ולשון רבינו בסה"מ עשה י"ח רצה באומרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה עכ"ל מובן על דרך זה ג"כ. ומבלעדי כל הנ"ל נראה כמפורש בתורה כי המצוה לכתוב הוא על כל התורה. כי מצינו משה כתב פרשיות רבות קודם גמר התורה ולמה יגרע חלק משאר החלקים: פרשת עמלק: "ויאמר ה' אל משה כתוב זאת בספר ושים באזני יהושע" (בשלח י"ז). בספר בפַתַח הבית הנודע. וברמב"ן וז"ל והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתב לקוח את הספר התורה הזה, יאמר כתוב זאת בספר תורתי שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק עכ"ל. ועיין מה שהשיג על הראב"ע שם: כתיבת המשפטים וספר הברית: "ויבוא משה וכו' לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה ויכתוב משה את כל דברי ה' וכו'" (משפטים כ"ד ג' וד'). "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם וכו'" (שם ז'). ולשון רש"י שם "ויכתוב מבראשית עד מתן תורה וכתב מצות שנצטוו במרה" עכ"ל (שם ד'). ועכ"פ כתיבת המשפטים ואמרי ה' אשר בכלל ספר הברית מפורש נאמר מכתיבתם. ועי' ברש"י (שם ז') "ספר הברית מבראשית עד מ"ת ומצות שנצטוו במרה" עכ"ל: עשרת הדיברות: "ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים" (כי תשא ל"ב ט"ו): "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את ה' הנכבד והנורא את ה' אלוקיך" (כי תבוא כ"ח נ"ח). נראה מזה כי כל המצות כתובים דהחיוב השמירה והעונש להעובר על כל המצות בשוה ואמר אם לא וכו' את כל דברי וכו': "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך והקמות לך אבנים גדולים ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך וכו'" (כי תבוא כ"ז ב' וג'). ועיין ברמב"ן שם אם כל התורה או תרי"ג מצות בלבד עיי"ש: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" (כי תבוא כ"ז ח'): "כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה וכו'" (נצבים ל' י'): "וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך" (ואתחנן ו' ט'): "וכתבתם וכו'" (עקב י"א כ'): אלות שבתוכחה: "גם כל וכו' אשר לא כתוב בספר התורה הזאת וכו'" (כי תבוא כ"ח ס"א). "והבדלו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה" (נצבים כ"ט כ'). וברש"י הזה לשון זכר מוסב על הספר וכו' עיי"ש: המסעות: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" (מסעי ל"ג כ"ב). ועיין בספורנו וברמב"ן שם: השירה: "ועתה כתבו וכו'" "ויכתב משה וכו'" (וילך ל"א י"ט וכ"ב). "ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים וכו' ולכל ישראל" (שם ט'). ועיין ברמב"ן שם: "ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם ויצו משה וכו' לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון וכו'" (שם ל"א כ"ד וכו'): וביהושע: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו'" (יהושע א' י"ז). "ויכתב שם על האבנים את משנת תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל" (שם ח' ל"ב). "ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים וכו'" (שם ח' ל"א): ובספר מלכים: "ויצו המלך את כל העם לאמור עשו פסח לה' אלדיכם ככתוב על ספר הברית הזה" (מלכים ב' כ"ג כ"א). "וגם את האובות ואת הידעונים וכו' למען הקים את דברי התורה הכתובים על הספר" (שם כ"ד): כיו"ב הרבה כנראה אשר לא השירה בלבד נכתבה רק כל התורה כי מהנאמר אשר נאמר מ"ה בפירוש וגם לא היה משה רבינו ע"ה כתבו ונאמר בתורה ומפורסם כ"כ בכל האומה בדורות רבות אם לא היה ממצות ה' על כל התורה רק השירה היה נכתב קודם גמר התורה כמו שאר הנאמרים למעלה. גם לשון התורה הנמצא לרוב ותורה צוה וכו' ולא תורות נראה כי כל התורה היה בתוכה ולכן נאמר ביחיד על ספר התורה: ובמסכת סנהדרין דף כ"א ע"ב הביאו ועתה כתבו וכו' לחייב בכתיבת הס"ת אף בהניח לו אבותיו מצוה לכתוב משלו עיי"ש. וגם רבינו הביא משום זה שכתב אח"כ ואע"פ שהניחו אבותיו וכו'. אבל גוף כתיבת הס"ת במי שאין לו נדע מבלעדי זאת כמ"ש:
אע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו הרי הוא כאלו קיבלה מהר סיני. ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו. ובסה"מ עשה י"ח שצונו שיהיה כל איש ממנו כותב ס"ת לעצמו. ואם כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני ואם אי אפשר לו לכתבו צריך שיקנהו או ישכור מי יכתבהו לו והוא אומרו כתבו לכם את השירה הזאת וכו' עכ"ל: ועי' ברא"ש בהל' ס"ת ובטור בשמו בסי' ר"ע בחיוב כתיבת ס"ת בזה"ז דלמ"ש הב"י ובמעדני מלך וכיו"ב פי' דעתה נוסף החיוב בשאר ספרים וכ"כ בשאגת אריה סי' ל"ו להוכיח כן ולא כן דעת הש"ך בדעת הרא"ש שם ס"ק ד' עיי"ש ובס' בני יונה האריך כדעת הב"י וסייעתם עיי"ש: ולשון הרא"ש שם האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בביהכ"נ לקרות בו ברבים מ"ע היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חמשה חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירוש להגות וכו' עיי"ש: ובמסכת מנחות ל' ע"א אמר ר' גידל אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני. וברש"י כחוטף מצוה ומצוה עבד אבל אי כתב הוה מצוה יתירה טפי עכ"ל. ובנמוקי יוסף כחוטף פי' שאין לו שכר גדול כ"כ כמי שטרח בכתיבתו ויש מקום למדת הדין לחלוק ולומר אלמלא שבאה עליו בלא טורח לא היה עושה אותה עכ"ל. ובד"מ בסי' ר"ע בשם מרדכי נראה שמפרש כחוטף מצוה שמחסר לחבירו המצוה עיי"ש: והנה מלשון רש"י ונמוק"י היה נראה דבלקח ג"כ מצוה עשה ולא מהמובחר כמו דאמרינן בעלמא מצוה בו יותר מבשלוחו משום הטירחה שמטריח בו וכן בזה בכתיבתו. אבל בשו"ע סי' ר"ע סעיף א' בהג"ה אבל לקחו כך ולא הגיה בו דבר הוה כחוטף מצוה מן השוק ואינו יוצא בזה עכ"ל: והנה בלשון רש"י י"ל דהוה ב' דברים שיהיה לו ס"ת ומצות כתיבתו. ובחוטף בקונה משוק אף שקיים שיש לו ס"ת מ"מ מצות כתיבה לא יצא עוד וזה י"ל בדעת הרמ"א אבל בלשון הנימוק"י נראה דהוי רק מהמובחר והכל מצוה אחת: והנה לומר דהוי ב' מצות דהנה שיהיה לו ס"ת כמפורש טעמא בקרא למען תהיה וכו' לעד וכו' ומלשון כתבו על מצות הכתיבה: וי"ל לדעת הרא"ש דס"ל דכתיבה מהמובחר ולא מצוה בפ"ע ולכן כתב דהאידנא שכותבין ס"ת ומניחין בביהכ"נ וכו'. וא"כ הוי כיש לו לכל אחד ס"ת. ואף שלא נעשה מהמובחר מ"מ כל אחד ידי עיקר המצוה יצא: אמנם לשון הגמ' סנהדרין כ"א ע"ב אע"פ שהניחו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו נראה מפורש דכתיבה מצוה בפ"ע ולא מהמובחר בלבד. אבל כבר העיר אאמו"ז הגאון ז"ל שהרי"ף והרא"ש והטור הביאו האי דחוטף וכו' ולא הביאו האי דסנהדרין דאע"פ שהניחו אביו וכו' והרמב"ם ושו"ע הביאו דאע"פ שהניחו אבותיו והשמיטו האי דהקונה מן השוק ועי' שכתב דס"ל דרבא חולק על ריב"ל במס' מנחות עיי"ש בהקדמתו לס' יבין שמועה עיי"ש: אמנם יש לעיין אם יוצא בשותפות במה שיש לנו חלק בס"ת בביהכ"נ ואם בעי כולו לכם כמו באתרוג ושותפים שכתבו לא יהיה יוצא חובתו בזה ועיין שו"ת ריב"ש בסי' שמ"ד עיי"ש ויש לחלק באתרוג דכתיב ולקחתם לכם וצריך שיהיה קנוי לנו כולה ולא חציו אבל בס"ת נאמר כתבו לכם ולכם על הכתיבה ואנו דנין שיהיה שלו וע"ז י"ל בשותפות ג"כ הוי שלו וצ"ע. ועיין ברש"י במס' יומא דף י"ב ע"א בד"ה דכרכים שהוא מקום שוקים ומתקבצין שם ממקומות הרבה והיא עשויה לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים מיוחדים עכ"ל. נראה דס"ל דדבר שהוא לכל הרוצה בו לא מקרי שותפות. אבל זה רק במה שלכל העולם משא"כ ס"ת לבני העיר הוי כמו של כפרים שם. ועיין חולין קל"ה ע"ב מזוזה אע"ג דכתיב ביתך דידך אין שותפות לא כתב רחמנא למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכו' וא"כ אפי' לקולא אמרינן לדרוש למעוטי שותפות בלי למודא מקרא. וא"כ מכ"ש בס"ת למצוה והנה ללמוד ס"ת ממזוזה צ"ע כיון דמזוזה אינה במצות הכתיבה אם לומר בזה שיהיה ממצותו לו ס"ת בזה למדין ממזוזה דכתיבה בפ"ע ולרש"י כמ"ש מהמובחר בלבד ומלשון רבינו בסה"מ ואם אי אפשר לו לכתבו צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו וכו' נראה דהוי ב' מצות והקנין ג"כ מצוה וברמ"א שכתב לא יצא יד"ח צריך לפרש ידי מצות הכתיבה אבל בלתי מעכבת זה על זה: ובס' בני יונה פי' כחוטף מצוה שאינו מוסיף ס"ת לעולם ועי' בד"מ בסי' ע"ר בשם המרדכי ובתוס' מנחות דף ל' ע"א בד"ה אם שנראה כמו כן עיי"ש. ולפ"ז ביש לו אחת שקנה ואחת שכתב לאחרים דא"כ הוסיף בס"ת לעולם וגם יש לו יהיה יוצא יד"ח אבל למ"ש ברש"י ונמוק"י משום טרחא י"ל דצריך שיהיה מטריח בשלו והנה כ"ז תליא אם דרשינן טעמא דקרא כאשר העיר ע"ז הגאון אאמו"ז ז"ל. ועיין בתוס' יו"ט פ"ב דיבמות ובתוס' סוטה דף י"ד ובכמה דוכתי: ובס' תורת חיים במסכת סנהדרין שם כתב דיחיד הכותב ס"ת ונותנה בביהכ"נ לאו שפיר קעביד דלאחר שהקדישו אינו שלו ולכם כתיב כמו באתרוג ולא בכתיבה בלבד תליא דיחיד שכתב ונאבד צריך לכתוב אחרת כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' מלכים במלך עיי"ש ועי' בס' בני יונה בזה שגם הגאון מהר"ל מפראג ז"ל כתב כן ומ"ש ע"ז ומדבריו שם נראה לחלק בין אתרוג וס"ת וכמ"ש לעיל משום דלא כתיב קחו לכם עיי"ש. והנה למ"ש לעיל לדעת הרא"ש ולומר דיוצא בס"ת בבהכ"נ משום שותפות רק דמצות כתיבה לא יצא עוד אבל בכה"ג דכתב בעצמו ויצא מצות כתיבה ומה שבביהכ"נ הוי עודנו בשותפות שלו ג"כ י"ל דיוצא לכו"ע וצ"ע ועי' במלחמות סוכה בענין סוכה ישנה שכתב דמכתבו למדין כתיבת ס"ת ולכם על לשמה עיי"ש:
וכל המגיה ס"ת ואפי' אות אחת הרי הוא כאלו כתבו כולו. ובהגהות מיימוני כתב שמיירי באדם הלוקח ס"ת מוטעה שעתה היה באיסור ביד המוכר עכ"ל וכ"כ בתוס' במס' מנחות הנ"ל ועי' בד"מ בסי' ר"ע בשם המרדכי כן עיי"ש אלא שם כתב שלא חיסר ללוקח עיי"ש. והרי בנשאר לו מאבותיו ג"כ לא החסיר להם שאיתא בעולם. ובזה גם מצות כתיבה קיים ע"י הגהה:
המלך מצוה עליו לכתוב ס"ת אחד לעצמו לשם המלך יותר על ספר שהיה לו וכו' ומגיהין אותו מספר העזרה ע"פ בי"ד הגדול וכו'. ובכ"מ כתב צ"ע מנ"ל עיי"ש ובפ"ג מהל' מלכים ה"א כתב מקורו בירושלמי עכ"ל. וכן הוא בירושלמי סנהדרין בפ' כה"ג בסופו עיי"ש וכיו"ב נראה בתוספתא סנהדרין פ"ד וז"ל ומניחין (נראה שצ"ל ומגיהין) אותו בבי"ד של כהנים ובבי"ד לוים ובבי"ד של ישראל המשיאין לכהונה עכ"ל ורבינו כתב כלשון הירושלמי. ונראה לפרש או בי"ד של כהנים או וכו' ועי' קדושין ע"ו ע"א אין בודקין וכו' מסנהדרין ולמעלה עיי"ש וא"כ היו מיוחסין (בכ"ד) [בבי"ד]: ובמס' סופרים פ"ו ה"ד שלשה ספרים נמצא בעזרה וכו' וכיו"ב בירושלמי תענית פ"ד ה"ב בגמ' שם. והג' ספרים נראה שהיה מג' בי"ד המוזכרים בתוספתא וא"כ אין פי' או בי"ד של כהנים וכו': והנה בפי' המיוחס לרש"י בדברי הימים א' ח' כ"ט איתא מצא עזרא עיי"ש ולשון ביטלו בלשון רבים שם אינו מדויק לפ"ז ועיין בשו"ת הריב"ש סי' רפ"ד שגורס ג"כ עזרה וכיו"ב ברמב"ן בשו"ת סי' רל"ב ובבה"ג בהל' יו"ט וכן הגירסא בירושלמי סנהדרין ספ"ב ועיין בירושלמי שקלים פ"ד ה"ד מגיהי ספרים ספר העזרה נוטלין שכרן וכו' אף שנוסחא אחת עזרא עי' בהגהות הגאון מהר"א מוילנא ז"ל שכתב שט"ס דס' עזרא א"צ להגיה וכל סדר כתיבת ס"ת ממנו לנו עיי"ש. ועיין בשיורי קרבן שם על מ"ש ברש"י כתובות ק"ו על מגיהי ספרים שבירושלים עיי"ש. ובמסכת כלים פט"ו מ"ו כל הספרים מטמאין חוץ מספר העזרה (נ"א עזרא): ובפי' משניות לרמב"ם שם לא יחייבו זאת הגזירה לספר העזרה לפי שכבודו המפורסם ממנו לא ישימו אצל תרומה עכ"ל. ובתוספתא כלים בבא מציעא ספר העזרה שיצא לחוץ מטמא את הידים ולא ספר העזרה בלבד אמרו אלא כל כתבי הקדש דנכנסו לעזרה אינן מטמאין את הידים עכ"ל ובר"ש שם בספר עזרה לא גזרו וי"א ספר שכתבו עזרא עכ"ל והנה בתוספתא שכתבתי נראה הנוסחא האמיתית עזרה ובברטנורא שם ס"ת שקורא בו הכה"ג בעזרת נשים דליכא למיחש שישימו אצלו מפני מורא וחשיבתו עכ"ל. וכ"כ בריטב"א במס' מו"ק דף י"ח ע"ב עיי"ש. ובמס' ב"ב דף י"ד ע"ב ספר עזרה לתוכו הוא נגלל וברשב"ם וברש"י ס"ת שכתב משה ובו קורין בעזרה פרשת המלך בהקהל וכהן גדול ביו"כ עכ"ל. ובמסכת מו"ק דף י"ח ע"ב במשנה אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד ואין מגיהין אות אחת אפי' בס' עזרא וברש"י שם ס"ת של עזרא ואני שמעתי עזרה בה"א ופי' ספר מוגה היה בעזרה שממנו היה מגיהין כל ספרי גולה עכ"ל. ובריטב"א שם אין כותבין וכו' ואפי' בס' העזרה שהרי אין אנו צריכין לו אלא ליו"כ שכה"ג קורא בו פרשת היום כדאיתא ביומא עכ"ל: ועי' ברמב"ם בפ"ז הי"ג מהל' יו"ט שגורס ג"כ העזרה עיי"ש וכ"כ הברטנורא שם ופי' כמ"ש במסכת כלים ועיין בתוס' יו"ט שם: והנה לא כתב רבינו עושה כמין קמיע ועיין בכ"מ ובמרכבת המשנה ומעשה רוקח בזה ובמהרי"ל שאין גורס כן עיי"ש:
לא היה לו ס"ת וכו' צריך לכתוב לו וכו' לא יסור מעמו אלא בלילה בלבד וכו'. ועי' במעשה רוקח שלמד כן מתפילין שגזרו שמא ישן בהם עיי"ש:
ס"ת שכתבו בלא שרטוט או שכתבו מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף פסול אלא או כולו על הגויל או כולו על הקלף וכו'. בתוס' במסכת מנחות דף ל"ב ע"ב בד"ה הא בשם ר"ת דס"ת לא בעי שרטוט עיי"ש ועי' בס' המכריע סימן פ"ה. ובמקצתו על הקלף וכו' בטו"ז בשו"ע יו"ד בסי' רע"א ס"ק ו' כתב לפי שהוא כשני ספרים עכ"ל. וצ"ע למה יפסול מה"ט דא"כ הוי ג"כ רק מדרבנן ובס' קרית ספר כתב דהוי מדרבנן משום זה אלי ואנוהו ועיין מ"ש לעיל בזה:
יניח בין כל תיבה ותיבה כמלא אות קטנה ובין אות לאות כמלא חוט השערה ובין כל שיטה ושיטה כמלוא שיטה וכו'. ובין פסוק לפסוק לא כתב רבינו ובמסכת סופרים פ"ג ה"ז ספר שפסקו ושנקד ראשי פסוקים שבו אל יקרא בו ובשו"ת הריב"ש בסי' רפ"ו מובא בב"י בסי' רע"ד וכ"כ בשם הרשב"א דבאויר לחוד לא הוי הפסק רק בנקוד עיי"ש. וא"כ נראה שמצאו לומר שלא לפסול בעשה הפסק בין פסוק לפסוק אבל טעמא בעי למה לא נעשה הפסק בין פסוק לפסוק ובשו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף ל"ב בהגה גם צריך להניח מעט חלק בין פסוק לפסוק ובמג"א שם ס"ק מ"ה הקשה ע"ז דבריב"ש לא נשמע רק דאינו פסול ולא דלכתחילה יעשה כן וכתב שאין לעשות כן עבור דאמרינן בפ"ק דקדושין דאנן לא בקיאינן בפסוקים וארור הוי משאין להם הכרע ולדידן הוי תחילת פסוק עיי"ש ובש"ך יו"ד רע"ד ס"ק ו' עיי"ש:
כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר. ואם שינה בתיקון זה או שלא דקדק בתגין וכתב כל האותיות כתקונן או שקרב את השיטין או הרחיקן או האריכן או קצרן הואיל ולא הדביק אות באות ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת ולא שינה בפתוחות וסתומות הרי זה ספר כשר. ועי' בס' מים חיים להפר"ח על מ"ש רבינו בפ"י שאם נראין שתי תיבות כתיבה אחת פסול וכתב ע"ז ושמא י"ל שאף לא הניח בין תיבה לתיבה כמלוא אות קטנה אעפ"כ אין נראין שתי תיבות כתיבה אחת וכו' עכ"ל: ועי' בספר קרית ספר שכתב דכל הפסולין משום זה אלי ואנוהו ומדרבנן ועי' מ"ש לעיל אם זה אלי ואנוהו הוי מדרבנן או מדאורייתא עיי"ש:
מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפ"ע ואין בהן קדושת ס"ת אבל לא יכתוב מגילה בפ"ע שיהיה בה פרשיות ואין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה. ואם דעתו להשלים עליה חומש מותר וכו'. עי' בפר"ח בספר מים חיים שכתב דאין ראיה מר' חייא בשוכר את הפועלים דהוי כתב חמשה חומשי תורה לחמשה ינוקי כדאיתא התם די"ל שהיה דעתו להשלים אבל מר' יהודה שמתיר לכתוב ענין אחד שלם נשמע לת"ק בחומש עיי"ש. גם כתב מ"ש בכ"מ ואין בהן קדושה וכו' מאין קורין וכו' דיש לדחות דשם משום כבוד הציבור והביא מקור לזה מר"פ בני העיר דחומש קיל מס"ת עיי"ש. ודעת הרי"ף להתיר לכתוב מגילה לתינוק להתלמד ועי' בב"י יו"ד בסי' רפ"ג שהאריך בזה וכתב שסמך על מאי דר' יוחנן וריש לקיש מעייני בספרא דאגדתא וכו' עיי"ש: ועי' שם במס' גיטין דף ס' ע"א האי ספרא דאפטרתא אסור למקרי וכו' מ"ט דלא ניתן לכתוב וכו' בעי מיניה אביי מרבא מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה וכו' או דלמא כיון דלא אפשר כתבינן א"ל אין כותבין ומ"ט לפי שאין כותבין. ועי' ברש"י ובערוך פי' קבלה היא לבני אדם עיי"ש. ואנכי לענ"ד כתבתי שם דלכאורה י"ל למה נקט האיבעיא במגילה לתינוק ולא כגונא דלעיל באפטרתא דאמרי' ג"כ כיון דאי אפשר וכמ"ש ברש"י שם בד"ה ה"נ שאין לכל ציבור וציבור לכתוב נביאים שלם עכ"ל. ואין לחלק בין תורה לנביאים בזה. ועיין ביו"ד בסי' רפ"ג ובש"ך ס"ק ג' דעת הראשונים ז"ל דגם בתורה מותר מה"ט שכתב ברש"י גבי אפטרתא עיי"ש: וי"ל דהנה לעיל אמרינן אפטרתא אסור למקרי וכו' מ"ט משום דלא ניתן לכתוב. וא"כ נראה דאיסור הקריאה משום איסור הכתיבה והיה נראה דהוי רק איסורא מדרבנן שאסרו הקריאה אטו הכתיבה אמנם יש לומר איפכא דאיסור הקריאה הוי דאורייתא דתורה שבכתב לא נאמרה בע"פ ורק מתורה שלימה. ואפי' אם נאמר דתורה בכתב בע"פ מדרבנן אסור כמ"ש בס' ברכי יוסף בזה וכתבתי בזה במקו"א בכה"ג לקרות מתורה שאינה שלימה אסור מדאורייתא וא"כ איסור הקריאה מדאורייתא ושלא לכתוב מדרבנן אטו הקריאה: ונפק"מ בזה לכתוב לקטן להתלמד דקטן אוכל נבילות באיסור דאורייתא אין בי"ד צריכין להפרישו דעת הרשב"א באיסור דרבנן בידים מותר למאן דס"ל דאורייתא בידים בדרבנן עיי"ש וא"כ אם נאמר דהכתיבה אין איסורה רק משום גזירה דקריאה יהיה מותר לכתוב לקטן דכיון דהוי מדרבנן וקטן בעלמא אין בי"ד מצוין להפרישו כאן באי אפשר אפי' בידים יהיה מותר אבל אם הכתיבה אסור מדאורייתא א"כ אסור לכתוב בכל גונא. ומובן דנקט האיבעיא בתינוק דוקא וא"ל אין כותבין ומ"ט א"ל משום שאין כותבין פי' למ"ש דהכתיבה מצ"ע הוי אסור מדאורייתא וא"כ אף לתינוק אסור ולמ"ש במ"א וכמ"ש בברכי יוסף דתורה בכתב בע"פ איסורו מדרבנן וא"כ לא שייך לומר הכתיבה משום הקריאה ואם כן כיון שהכתיבה אסור מצ"ע נאסר בכ"ג וכמ"ש רבינו ועיין יבמות ק"ו ע"ב והא לא ניתן לכתוב וכו' עיי"ש:
כתב מגילה ג' ג' תיבות בשיטה אחת מותר. עי' בכ"מ בתשובת רבינו המובא ברבינו ירוחם ומצוין בכ"מ עיי"ש. ומובא בב"י בסי' רפ"ג ובשו"ת פאר הדור סי' ז'. ושם כתב שאין להשתמש בדברי חול בכתיבה אשורית שניתנה בה התורה וכי מימי קדם היו ישראל נזהרין והיו כותבין החול בכתב עברי ולכן נמצא חרות על שקלי קודש בכתב עברי ולא נמצא אף אות אחת מהנשאר משארית ישראל לא במטבע ולא באבן רק בכתב עברי ולא בכתב אשורית ולכן שינו הספרדים כתיבתם להשתמש בדברי חול ור"י מגא"ש ז"ל מנע לכתוב גט בכתב אשורית ואמר האיך נשתמש בזה מכתב אלוקים ויבוא לזלזול וכל אשר יעשה בזה בכלל כבוד התורה עיי"ש. ועי' בשו"ת תשב"ץ חלק א' שאלה ה' מ"ש ע"ז עיי"ש ועי' ברמ"ך בפ"ד מסוכה והבאתיו שם דלכן אמרו רז"ל כמין גאם יונית ולא כדל"ת שלנו שלא לתאר אותיות הקודש בדברי חול עיי"ש:
מותר לדבק תנ"ך בכרך אחד וכו' ובין כל נביא ונביא וכו' ג' שיטין שאם בא לחתוך חותך וכו'. בגמ' איתא ומסיים מלמטה ומתחיל מלמעלה שאם בא לחתוך וכו' ובס' מרכבת המשנה כתב שהוא חסרון הניכר ברבינו ובפי' לר' דוד ערמאה ז"ל כתב שרבינו אינו מפרש כרש"י שקאי על ומסיים וכו' האי שאם בא לחתוך וכו' אלא מפרש שלפיכך צריך מקום פנוי שאם ירצה לחתוך שישאר ריוח לשני צדדין עיי"ש וכתב שנראה שלא היה בנוסחות הרבינו בגמ' בסופו כדי עמוד ובראשו כדי לגול את כולו. כיון שלא הביאו עיי"ש:
כל כתבי הקודש אין כותבין אותן אלא בשרטוט אפי' כתבן על הנייר ומותר לכתוב שלש תיבות בלא שירטוט יותר על זה אסור וכו'. ועי' בכ"מ ובלח"מ בפ"ד מהל' יבום על הסתירה מרבינו דשם כתב שאסור לכתוב ג' תיבות בלא שירטוט עיי"ש. ועי' בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ע"א כתב שיש פסוק מג' תיבות ולכן אין לכתוב שלש לר' יצחק אבל בתפילין ומזוזות דאין בהן מג' תיבות פסוק אחד ולכן הברייתא דקאי על תפילין לא פליג ע"ז ר' יצחק דקאי על דרוש שבתורה עיי"ש ובס' מרכבת המשנה מחלק בין שאר כתבי הקודש לתורה ורבינו כאן מכל כתבי קודש עיי"ש. והנה לחלק בין ג' לב' תיבות עיי' בפר"ח שכתב דיש סמך לזה ג"כ ממ"ש רבינו בהל' י"ד דג' תיבות לא מקרי מגילה ולפי פי' רבינו במס' גיטין ויומא עיי"ש: ולענ"ד י"ל למ"ש ז"ל לחלק בין דרך סיפור לדרך מקרא ולמוד עיין בתוס' גיטין וסוטה ובכמה דוכתי ובהגהות מיימוני וברש"י במס' יבמות ק"ו ע"ב עיי"ש. וא"כ יש לומר דפחות מארבע לאו שם מקרא עליו ובאגרת וכיו"ב לא הוי בכלל כותב מקרא וכל זה בכל מילי דרשות אבל במצות חליצה דעליה לומר כלשון המקרא וא"כ הוי ודאי כותב מקרא דצריך שירטוט אפי' בפחות מארבע תיבות. וזה שכתב רבינו בהל' יבום פ"ד הל' ל"ד כשכותבין גט יבמין או כתיבת יבמין משרטט מקום הפסוקים שאסור לכתוב שלש תיבות בלא שרטוט וכו' עיי"ש. נראה דפחות מג' אפי' במכוין ללשון המקרא א"צ שרטוט ועי' ברא"ש שהקשה במס' יבמות דשלש כותבין ועיין ע"ז במג"א בסי' ל"ב ס"ק ז' עיי"ש ולמ"ש יש סברא לחלק בין שאר דברים לגט יבמין כמ"ש: והנה בטעמא שהחמירו בשרטוט כמ"ש בתוס' במס' מנחות משום זה אלי ואנוהו אבל לענ"ד עוד טעמא רבה בזה. לשמירת התורה מטעות וחילוף התיבות והאותיות שלא יוחלף משיטה לשיטה ומה"ט צריך ריוח ידוע בין אות לאות ותיבה לתיבה ושיעור ידוע לאורך השיטה וקלף ידוע ודיו ידוע הכל עבור זה ומה"ט דקדקו בצורות האותיות והנגיעה באותיות וי"ב כל זה והם השמירה לאלפים שנים מכל חילוף ח"ו וכמ"ש במ"א בזה וכמו"כ האיסור לכתוב מגילה לתינוק מה"ט ועי' בתוס' ב"ב דף י"ג ע"ב בד"ה ר"י דמשו"ה לר"י אסור לכרוך תנ"ך שלא יראה הכל כמו תורה או הכל נביאים וכל נביא בפ"ע לחכמים שלא יהיה נראה הכל כמו נביא אחד עיי"ש. כמה העמיקו רז"ל להשמר מטעות והוספה להתורה ולנביאי צדק ועמ"ש במ"א במגילה שנקראת אגרת ומ"ש ז"ל בזה. וגם האיסור שלא לכתוב בע"פ לס"ת ג"כ משמירת התורה וי"ב הרבה אשר מזהירות רז"ל עמדה לנו התורה מבלי חסרון ועודף מבחוץ ח"ו: ובהגהות מיימוני בשם רבינו שמחה דכתיבה שלנו לא מקרי כתב לענין שבת מכ"ש לענין זה עיי"ש. ועי' ע"ז במג"א בהל' שבת בסי' ש"מ ס"ק י' עיי"ש שהחליט דהוי כתב שפיר לענין שבת ולענין גט עיי"ש מ"מ י"ל לענין חיוב שירטוט בכותב בכתב שלנו לא נראה ככותב מקרא רק דרך סיפור כמ"ש ז"ל דשרי ובכותב בכתב אשורי נראה ביותר לכותב מקרא ואז צריך שירטוט וזה מסתברא דכל הפסול במקרא להקרא אות לא הוי ככותב מקרא אף דהוי לענין שבת וגט כתיבה דשם תליא במאי דהוי כתיבה וכאן במאי דנראה ככותב מקרא ותורה: