כיצד יתכוין אדם עד שיעשה ספר שיהיה ארכו כרחבו וכו' ומודד בחוט של שני שיקיפו על הכרך. ובס' מעדני מלך [להלכות קטנות של הרא"ש] עמד ע"ז למה בחוט של שני דוקא וכתב כי ברמב"ם בכתיבת יד על הקלף אשר ראה לא כתב שם על שני ובמעשה רוקח בלתי נוח בהגה על כי נמצא כן בכל שלפנינו ובפי' לרמב"ם לר' דוד ערמא"ה ז"ל כתב בשל שני פי' שעומד ואינו נקמט ולא נמתח עכ"ל ובהגהות מיימוני לצרף העמודים וכן דעת הרא"ש וטור בסי' רע"ב ועי' בש"ך ס"ק ב' שצריך שיעור לעובי העמוד עיי"ש וכמ"ש דא"כ מאי רבותא דהקיפו כארכו ולמה לא אתרמי להני אמוראי כדאי' במס' ב"ב י"ד ועי' בשיטה מקובצת שם שכתב דהכל צריך להיות במדה בינונית כמו הכתב והעמודים עיי"ש:

רוחב וכו' וכל טפח. עיין מנחות מ"א ע"ב ובכורות ל"ט ע"ב עיי"ש:

ס"ת שכתבתי אני רוחב וכו'. עי' בהגהות מיימוני שכתב דט"ס בזה ובשו"ת מהרמ"פ מובא במעדני מלך הל' ס"ת מתמיה על ההג"ה עיי"ש ובס' מעשה רוקח עיי"ש:

ס"ת שנקרעה וכו' שלש לא יתפור בד"א בישן שאין עפיצו ניכר וכו'. ועיי' בכ"מ שרבינו אינו מפרש כהרא"ש וסייעתו דעפיצן פי' שעפוץ ושאין עפוצין דאינו עופץ אלא שניכר ושאין ניכר העפוץ עיי"ש ועיין בפי' הגאון מוה' אליהו מווילנא ז"ל ליו"ד סי' ר"פ שכתב דמיושב בפי' זה קושית התוס' במס' מנחות ל"א ע"ב בד"ה הא עיי"ש וכונתו על קושית התוס' שם דמשמע ס"ת שאינו עפוץ כשר והקשו ממס' שבת ע"ט עיי"ש ולפירוש רבינו לא יקשה דבניכר ואין ניכר מיירי וא"כ נפק"מ לדינא בסי' זה ג"כ לענין שאין עפוץ בס"ת דלפי' אין ראיה מהגמ' להתיר ועי' בתוס' שם הנ"ל וע"ע בריב"ש בסי' ל' המובא בכ"מ ובס' שערי דעה לאאמ"ז הגאון ז"ל בסי' ר"פ בשו"ע יו"ד עיי"ש:

וכל הקרעים אין תופרין אותן אלא בגידין וכו'. עיין ברא"ש בהל' קטנות ובטור ושו"ע בסי' ר"פ בדבק עיי"ש: