בג' כתרים וכו'. מקורו במס' יומא ע"ב כמ"ש בכ"מ ובאבות דר' נתן פ' מ"א שמובא בהגהות מיימוני ורבינו ז"ל בחר משניהם וחיברם יחד וזיוגו עולה יפה מאוד, וכיו"ב בתנחומא פרשת ויקהל עיי"ש.

היו לפניו עשית מצוה ות"ת אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו, ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתלמודו. הנה בהל' הקודמת כתב קודם למעשה בכ"מ ובהל' זאת נראה רק אם אפשר ע"י אחרים, ונראה לפרש לשון קודם כמ"ש בפ"א ה"ד דפי' וזה לאח"כ אבל לא לבטל אחד לגמרי, אף באפשר לקיים שניהם תורה קודמת היכא דמעשה יבטל מכל וכל המעשה קודמת ועי' כיו"ב בשו"ע או"ח סי' תרפ"ז סעיף ב' בהג"ה עיי"ש, והנה בת"ת כמ"ש רבינו לעיל לקבוע זמן בבוקר ובערב ולמאן דס"ל כרבן גמליאל פטיר נפשיה בק"ש וא"כ הוי השאר רשות ולפ"ז היה נראה בלא"ה דמעשה יקדם אבל אם יבטל כל היום בלתי מפורש עוד אם המעשה קודמת והנה כמ"ש הר"ן ושננתם הוי אפי' קרי ק"ש רק לא ימוש קיים וא"כ בכל פעם כמבטל לגמרי, ועיין בירושלמי ברכות מובא בתוס' במס' מ"ק דף ט' ע"ב בד"ה כאן עיי"ש ובב"י או"ח סי' ל"ח עיי"ש שנראה בכהאי גוונא היכא דיבטל המעשה מכל מעשה קודם, גם בלשון לא יפסיק תלמודו וכו' שכתב רבינו יש לעיין דמתחילה כתב קודם ומלשון זה נראה רק לא יפסיק ואולי משום מ"ש אח"ז ואם לאו וכו' כ"כ. ועי' בלח"מ פ"ה ה"א בלשון קודם עיי"ש.

תחלת דינו של אדם אינו נדון אלא על התלמוד ואח"כ על שאר מעשיו לפיכך אמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה בין לשמה בין שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ועי' בלח"מ בשם תוס', ובפי' למורנו דוד עראמה ז"ל פי' שכשהוא נכנס בחכמה ובתורה שהיא מאירת עינים יחזור בו ויראה שאין השארתו תלוי בגאוה ובהבלים ושאין עיקר הקריאה ללמוד כדי לקבל שכר וכו' עכ"ל, וגם י"ל דאף דלמודו שלא לשמה עם כל זה מעשה המצות אשר יעשו בהן וחי יהיה לשמה דכי יהיה איש אשר מעשה כל מעשיו שלא לשמה, (וגם רק מלמוד נאמר כן) והתלמוד מביא לידי מעשה לשמה, ויש לפרש לשון לפיכך וכו' עבור כי תחילת דינו של אדם על התלמוד שממנו תצא המעשה לשמה ולכן יעסוק אף שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בלמוד יבוא ללשמה בהמעשה.

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה ה"ז חלל ה' וכו'. ועי' מ"ש בפי' למס' אבות ובכ"מ ובשו"ת תשב"ץ ח"א סי' קמ"ב עיי"ש. ועי' בתרגום יונתן שופטים ד' ה' והיא יושבת תחת תמר דבורה וכו' וז"ל והיא יתבה בקרתא בעטרות דבורא מתפרנסא מן דילה ולה דיקלין בירחו וכו' עכ"ל נראה סמך לדברי רבינו ז"ל ומ"ש ז"ל על שאר הדברים י"ל גם כן ע"ז, ועי' מ"ש בהל' י"א עיי"ש.

מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו ומדת חסידים הראשונים היא ובזה זוכה וכו'. בהל' הקודמת כתב דהוי חילול ה' ושאין עמו מלאכה מלסטם וכו' וכאן כתב דהוא מעלה גדולה ומדת חסידות, ונראה שאמר אף מי המפרנס א"ע מסחורה וכיו"ב אינו בכלל מחלל ה' חלילה וגם אין סופו ללסטם הבריות אבל ממעלה הגדולה שיפרנס אדם א"ע ממעשה ידיו ממש כמ"ש רז"ל גדולה מלאכה וכו' וזה וזה שיבחו ממעלת המלאכה ביגיעת כוחו וזה היה ממדת חסידים הראשונים שהיו עושי מלאכה בידיהם וכמ"ש בפ"א ה"ט עיי"ש. והנה אמרו רז"ל במס' ברכות כל הרוצה שלא להנות אל יהנה כשמואל עיי"ש, והמקרא לא לקחת מיד איש מאומה, מעיד כמשז"ל כל מקום שהלך שם ביתו והעירו בזה כי אין זה בגדר יוהרא וכנפרד מבני אדם ואין רוצה בטובתם ובכבוד מהם, כי רשאי כן וכאשר עשה ר' פנחס בן יאיר שלא נהנה משום אדם מעודו, ואם הוא עושה כשמואל למען ידעו כל העם ישרו ולא למען עושר וכבוד ותפארת לו מן האדם פועלו הן זה קידוש ה' מאיש כמוהו העומד לנס עמים כי יראו כי זך וישר פעלו ולה' לבדו. ואשר מצינו כי אמר שאול ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלוקים מה אתנו, ויוסף הנער לענות את שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלוקים והגיד לנו את דרכינו, שמואל א' ט'. ועיין באברבנאל שכתב כי לא ידעו לשער מעלת שמואל וחישבו ליתן לו עיי"ש, והן זה נראה רחוק כי משיח ה' יתעה באיש הנודע מדן עד באר שבע כי כל מקום שהלך שם ביתו, וגם וכי אם לא יתנו לו לא יגיד להם ויכבוש נבואתו חלילה לחשוב כי חשדו ככה לאיש האלוקים, אבל בתרגום נאמר כמו כן ויאמר שאול לעולמיה והא ניזל ואם מקבל ממון מה נעיל לנביא, ומובא ברש"י שהוסיף ע"ז לא היה שאול מכיר במעשיו של שמואל וסבר שישאל שכר עכ"ל, ועי' ברד"ק שם, ועל מה שאמר כי הלחם אזל, אף אין מהדרך ליתן ככר לחם לאיש גדול כמו שמואל פי' ז"ל כי אמר אף לקנות לחם לצרכו אין אתו ועם כל זה ניתן מתנה עיי"ש. אמנם הנראה כי הנה רז"ל אשר הפליגו לאסור לקבל שכר על כל דבר טוב תורה ומשפט ודרשו מה אני בחינם אף אתם בחינם, מצינו במס' חולין מ"ד ע"ב ר"א כי הוי משדרי ליה מבי נשיאה מידי לא שקיל, וכי הוי מזמני ליה לא אזיל וכו' ר' זירא כי הוי משדרי ליה לא שקיל כי הוי מזמנין ליה אזיל אמר אתייקורי דמתייקרי בי עיי"ש. ודבר הזה היה לפנים בישראל למצוא מכובד את עצמו אם קיבל אדם חשוב דבר ממנו כמצינו במס' קדושין הרי אני מקודשת לך ע"מ שתקבל ממנו וכו' אם היה אדם חשוב מקודשת עיי"ש דקבלה כנתינה, והן פשט כל כך בין המון הנשים ונראה כי היה כבוד מפורסם, אם האדם גדול קיבל ממנו דבר, וביותר היה דרך הכנעה וכבוד ליתן מנחה למושלים כאשר מצינו בשאול אשר נאמר "ובני בליעל אמרו כו' ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש" שמואל א' י', ועיין ברמב"ן בפרשת וישלח על אכפרה פניו במנחה וז"ל גם הנה עבדך יעקב וכו' והקדים אותנו לפניו ליתן כופר נפשו על ראותו פני כבודך במנחה הזאת כאשר יתנו העבדים כפרם בתת להם רשות לראות פני המלך, ואח"כ אראה פניו כי אולי ישא פני ויכבדני, להיותו מרואי פני המלך, וזה דרך מעלה מיראתו ממנו עכ"ל. והנראה מכל זה הנאמר כי המנחה היה לסימן הכנעה וכבוד בלבד, וכנראה אף שהיה דבר קטן הערך, וכן ראיתי בנוסע מפורסם הכותב מדרכי עמי מארץ קדם כי שם יהיה לבזיון גדול אם לא יביא הקטן בעת בואו להגדול ממנו תשורה מה אף אם יהיה פרח או שושנה וכיו"ב דבר קטן רק שיהיה מורה על הכנעה, וזה הנוסע היה מזמן לא רחוק ואולי היה מלפנים כן ומצינו במס' ברכות מ"ו ע"ב אף דרבנן קשישאי אתם פרסאי בסעודה בקיאי מנייכו וכו' נראה שלמדו דרך ארץ מכל אדם וכמ"ש רז"ל אוהב אני המדים וכו' במס' ברכות בפ"ק, וכנראה היה מלפנים גם בנו ככה וכדרך כל המלכים ורוזני ארץ אז וחשבו שאול ונערו כי גם לשמואל לכבדו על דרך הזה וכנראה מלשונו לא לקחתי מאומה, ואין אתנו מה, כי דבר קטן יהיה מספיק ואולי מ"ש ולחם אזל, אולי גם ככר לחם היה די לזה, ותעו בזה כמ"ש בתרגום יונתן בן עוזיאל ובאברבנאל הנ"ל כי שמואל גם זה לא לקח ובזה היה טעות קרוב. ועיין ברש"י שנראה שכתב כמ"ש במלות מעטים וז"ל ותשורה מנחם פי' לשון תקרובות ראית פני המלך ואדם חשוב לשון אשורנו במדבר כ"ה י"ז ונראין דבריו עכ"ל, ולשון תקרובות שכתב שאיננו לשון מתנה רק כמו כל קרבן ענינו על הכנעה ושעבוד ולא למתנה וזה כמ"ש. ועי' בכ"מ ה"י שכתב וכן מצינו כשהיו הולכין לשמואל הנביא וכו' ומ"ש נראה לענ"ד.

ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה ולעוה"ב שנא' יגיע כפיך וכו' אשריך בעולם הזה וטוב לך לעוה"ב שכולו טוב. ולפרש כי כל קניני העוה"ז קניני עובר והכל ישלטו בו ואין אדם יוכל לומר הטוב הזה שלי הוא כי מגדר שלי שאין כח אחר לשלוט בו והן רוח ומים אש ויד בני אדם הכל יש למשול בהם ומכ"ש מקרי עולם הזה ופגעיה ולכן אין דבר בעה"ז שנאמר עליו אדם במוחלט שהוא, אבל בעוה"ב שם קנין הנצחי ואז הטוב שלו וזה וטוב לך שהטוב יהיה שלך דרשו רז"ל על עוה"ב כמ"ש שכולו טוב ואין חילוף מטוב לרע ימצא שם ושם נאמר טוב לך במוחלט. ועי' בהגהות מיימוני בפי' עם דרך ארץ בשם ר"ת וכיו"ב בתוס' ישנים יומא דף פ"ה בד"ה תשובה וכו' עיי"ש ועי' בר"ש טהרות פ"ז מ"ד נגד דבריו עיי"ש.

אין ד"ת מתקיימין במי שמתרפה עצמו עליהן וכו' אמרו החכמים ברית כרותה שכל היגע בתורתו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח וכו'. והוא מירושלמי פ"ה דמס' ברכות, ולמה ביהכ"נ ולא ביהמד"ר דמעלתו גדולה מביהכ"נ כמובא להלן ואמרו רז"ל להתפלל בין עמודי דגרסי וכיו"ב, ועיין בש"ך בסי' רמ"ו ס"ק כ"ד בשם הפרישה שהקשה כן וכתב דביהכ"נ לאו דוקא עיי"ש.

ועוד אמר אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי. עי' בסדר משנה שמקורו במדרש מובא בילקוט קהלת פ' ב' עיי"ש.