דף כ״א ע״ב, רש״י ד״ה ובידו הימנית, ואי קשי׳ למה לי׳ להאי תנא למימר כמשפט חטאת בהמה, לאוקמא אחטאת העוף דסליק מני׳ וכו׳, דהא כולהו נמי איתנייהו בה וכו׳ עכ״ל, והתוס׳ נתקשו הרבה בתירוצו של רש״י, ולפע״ד נראה לולי דברי שניהם, דא״א לומר דכמשפט אתא לחטאת העוף, אלא בשיש שיווי גם בין עולה לחטאת העוף, דלא שייך בשאר קרבנות, אבל אם השיווי אשר עליו אתא כמשפט, אינו נוגע לקרבן העוף, אלא מה דשוה גם בקרבנות בהמה, לא שייך לומר כמשפט חטאת העוף, והוא חלוק ממנו בכל דיניה השייכים לעוף, ושוה רק בדינים השייכים גם בקרבנות בהמה, ולכן מוכרח הת״ק לדרוש כמשפט חטאת בהמה, ולפ״ז ר׳ ישמעאל דדרש כמשפט חטאת העוף לענין ממול עורף, מצי שפיר למילף גם הני שלשה דינים מכמשפט, ולא צריך להזכיר את זאת, דממילא משתמע, ולא צריכין למה שכ׳ רש״י דר״י יליף הני מהקישא אחרינא, ודו״ק.