דף נ״ז ע״א גמרא, א״ר שמוטת יד בבהמה כשרה, שמוטת ירך בבהמה טרפה וכו׳. האי שמוטת ירך בבהמה טרפה בגמרא שלנו נמחק ע״י שני חצאי לבנה, ובהגהות מהרש״ש כתב דלא ידע למה מחקה. ולפע״ד פשוט. דאם רב בפירוש אמר שמוטת ירך בבהמה טרפה, א״כ היינו דר׳ מתנא דבוקי דאטמא דשף מדוכתי׳ ואיך מביא הש״ס בריש פרקן בין הני ש״ש הא דר׳ מתנא, אם כבר קדמו רב בהאי דינא, אלא דאם לא גרסינן ליה בדרב, הא גופא קשי׳ דרב דנחית להשמיענו דין דשמוטת יד בבהמה ושמוטת ירך וגף בעוף, למה השמיט שמוטת ירך בבהמה ולא אמר בה לא איסור ולא היתר. אבל ניחא לפי מה דמסיק דגם בעוף לאו בפירוש אתמר דשמוטת ירך טרפה, אלא דפומבדיתא נהגו בו איסור, ולא התירה בפניהם, א״כ י״ל דר׳ יהודה מעשה ראה בעוף דלא התירה ולכן אמר משמו דין זה בעוף, ומכללא נמי א״א ללמוד מדאמר שמוטת יד בבהמה כשרה מכלל דבירך טרפה, דיד איצטרך לעומת עוף דקאמר טרפה, משום חשש הריאה קאמר דביד דבהמה ליכא חשש על הריאה ודו״ק.

רש״י ד״ה ניכר שאינו בקי בתרנגולים אינו רגיל לאכול תרנגולים לפיכך לא ידע אם יש להם ראיה וכו׳ עכ״ל. רש״י ז״ל נתקשה, הלא לא ראינו אינו ראיה ואיך החליט דאין להם ריאה ולא עוד דכמו כן הוומ״ל דאין להם כבד וקורקבן. לכן פירש דלא היה רגיל לאכלן אבל ראה אותן פתוחים וראה כל הב״מ חוץ מן הריאה דנחבאת בין הצלעות בעוף ואינם נראית אבל אם היה אכלן היה מוצאה בשעת אכילה ודו״ק.

תוס׳ ד״ה שמוטת ירך וד״ה למה ליה למר. עיין מה שכתבתי בזה לעיל נ״ד ע״א, ועיין בלב אריה ז״ל כאן שכתב היפך דברי דתוס׳ דרב דאית ליה לקתה בכולי׳ מכש״כ דאית לה דר׳ מתנא אף בלא איעכל ניבי׳ עיי״ש. הן אמת דלפי דברי התוס׳ לעיל שם י״ל כן, אבל לפי מה שביארתי אני שם אין שום הכרע מזה, דאע״פ דאית ליה דרכיש, מצינן למעט מא״ט דוקא, הא דר׳ מתנא עיי״ש ודו״ק.