דף פ״ג ע״א גמר׳ לעולם בזא״ז ודקאמרת מ״ט דר״י כגון דלית בי׳ כזית וכו׳, ופרש״י דלית בי׳ כזית בחד מנייהו וכו׳ ולכאור׳ יש לראות לפמש״כ רש״י ז״ל לקמן דף ק״ח ע״ב דבחצי זית בשר וחצי זית חלב אין מצטרפין מכלל היתרן להקרא שם איסור, א״כ גם הכא דכל שאין כזית בכל הגיד איך יצטרף עם גיד אחר שאין בו כזית מכלל היתרן להעשות כזית איסור, דשאני ח״ש הבא משעור גדול. ועיין בתוס׳ יומא דף פ״א ע״א ד״ה כל שטומאתו דמייתי הך סברא דרביעית דם משני נפלים אצטריך לקרא דנפשות שיצטרפו, ועיין מה שכתבתי בזה לקמן בסוגי׳ דט״ח שם ודו״ק.

עוד שם בגמר׳ ת״ר את זו דרש ר״ש בן זומא לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בקדשים ובקדשים לילה הולך אחר היום, יכול אף זה כן וכו׳, תמוה לי דהא בקדשים בלא״ה אין נשחטין בלילה, וא״כ נימא דיום אחד האמור כאן יום ולא לילה קאמר, וא״ת הראשון מצי להיות חולין ורק השני קדשים, ומכש״כ לעיל בריש פרקן דלר״ש מוקמינן כן, א״כ ודאי מוכרח דלילה אחר היום דראשון שחט בלילה שהוא חולין ושני שחט ביום שהוא קדשים, וצ״ל דהכי קאמר דהאי שור הפסיק הענין לרבות דאוא״ב נוהג בחולין הו״א כיון דמ״מ בענינא דקדשים כתיב יום אחד דקאמר היינו יום ולילה כמו שנקרא בקדשים ודו״ק.

הדרן עלך פרק אותו ואת בנו