[א] שנים מקרא ואחד תרגום וכו'. פירוש זה אחר זה ואחר כך תרגום, ומצוה מן המובחר לקרות בכל פרשה מקרא ותרגום עליה קודם שיתחיל אחרת וכל מקום שיש פרשה בין פתוחה בין סתומה ואפילו כשיש פסיק באמצע פסוק כגון ויהי אחרי המגפה ובעציון גבר דפרשת דברים נקרא פרשה לענין זה (של"ה). ולחם חמודות ס"ק מ"א דקדק מדאמר שנים לשון זכר שיקרא על כל פסוק ופסוק דאי קאי אפרשה הוה ליה למיתניה שתים לשון נקבה, ומה שתירץ רש"ל דח"ה עיין שם (ועולת תמיד לא עיין בלחם חמודות וגן נטע טעה בדעת רש"ל) וכן כתבו האר"י ומגן אברהם וסיים והפסוק האחרון אמרו אחר התרגום כדי לסיים בתורה, עד כאן, פירוש שאמרו קודם תרגום וגם אחר תרגום וכן משמע בטור ריש סימן רפ"ד. כתב בסדר היום אם אין בידו חומש עם תרגום יקרא שנים מקרא וכשיגיע לישוב יקרא התרגום ולא יקרא פסוק מאוחר קודם המוקדם אלא כסדר:

[ב] [לבוש] שיהיה בקי וכו'. ישים לבו ועיניו להתבונן הן במצוות או במוסר הן במדות היוצאת מן הפסוקים (של"ה דף קל"א), האר"י לא היה קורא התרגום עם הטעמים רק המקרא (הג"ה של"ה), וטוב שלא להפסיק בשום דבר רק יקרא הכל בפעם אחת ובמעמד אחד (עולת שבת בשם המקובלין). כתב שיירי כנסת הגדולה זה לשונו כתב מטה משה סימן תמ"ד שמעתי טעם כנגד התורה שניתנו שלוש פעמים בסיני ובאהל מועד ובמשנה תורה, עד כאן, וקשה למה אין קוראין שלוש פעמים מקרא, ואפשר דטעמו ז"ל אעיקרא דמילתא למה תיקנו שלוש פעמים אבל תרגום טעמו כמו שכתב מטה משה נגד המתרגם, עד כאן. ותמיהני הא זה לשון מטה משה הראשון בסיני השני באהל מועד שלישית באר היטב משום הכי קורין מקרא שתי פעמים והשלישית תרגום נגד באר היטב עד כאן לשונו, והרי הטעם מבואר על התרגום שמבאר המקרא נגד משנה תורה שהיה באר היטב. כתבו האחרונים בשם רדב"ז דמי שהוא בקי בטעמים בעל פה מצוה לקרות בספר תורה, עד כאן, וט"ז כתב שירא שמים יקרא לפחות פעם אחת בספר תורה, אבל בפרישה כתב דוקא להוציא אחרים בעינן ספר תורה:

[ג] [לבוש] מאריכין ימיו וכו'. איצטריך לומר ימים לזקן שבא בימים, עוד נראה לי דאריכות ימים וקיצור ימים יש לפרש על הטובה ועל הרעה (מעדני מלך דף ה'). אף עמלים ומרי נפש שקצים בחייהם מחויבים בשתים מקרא ואחד תרגום. ואל יקרא אדם בשתים מקרא ואחד תרגום לקבל פרס אריכות ימים אלא יקרא לשם מי שאמר ואריכות ימים ממילא בא (ספר חסידים ש"א): אבל בתוס' ראש השנה דף ד' דבישראל מותר שאין תוהא על הראשונות:

[ד] עטרות ודיבון וכו'. אף שהם שמות של עבודה זרה (בחיי):

[ה] [לבוש] אבל בלשון לע"ז וכו'. דוקא מי שיכול להבין פירוש רש"י אבל מי שאינו בר הכי יקרא בספר צאינה וראינה וכיוצא בו שיש בלע"ז כדי שיבין ענין הפרשה (ט"ז):

[ו] מיום ראשון וכו'. ושל"ה כתב שיקרא ביום ששי אחר חצות דוקא, והכלבו והרוקח ושאר פוסקים כתבו דוקא בשחרית קודם הליכה לבית הכנסת ועיין סעיף ה':

[ז] [לבוש] עד יום שמחת תורה וכו'. פירוש שיש לקרות אז שתים מקרא ואחד תרגום ודלא כאותן שקורין המקרא לחוד (בית יוסף מגן אברהם), ובדרכי משה כתב שטוב להשלימה בעשרת ימי תשובה:

[ח] בשעת קריאה וכו'. מב"ח סוף סימן זה משמע שזה מצוה מן המובחר וכן נהג זקיני הגאון זכרונו לברכה, ועיין לעיל סימן קמ"ו סק"ג:

[ט] [לבוש] אך מדברי וכו'. בפרישה מחלק אם קורא מלה במלה עם החזן סגי בכך ואם רק שומע שאינו יוצא, וסיים שזה פירוש עם הציבור שיקרא עם החזן מלה במלה, עד כאן, ועיין סימן קמ"ו ס"ק ו', ובלחם חמודות ומגן אברהם מקילין בדיעבד אף בשומע:

[י] ולקרות הפרשה וכו'. ומכל מקום תרגום צריך לקרות (לחם חמודות), ומה שכתב מגן אברהם בזה לא נהירא:

[יא] [לבוש] ביום טוב וכו'. ובערב שמחת תורה יקרא וזאת הברכה (כוונות). בתשובת מהר"מ מינץ נוטה דגם פרשיות של ימים טובים (ומס') ומוספין ישלים וכן אני נוהג דלא יהא אלא כקורא בתורה (של"ה):

[יב] ההפטרה וכו'. ומכל מקום נהגו לקרות הפטרה ובשבת של החתונה יקרא ההפטרה של שבת ולא שוש אשיש (מהרא"י). והלבוש השמיטו נראה משום דלא ראה לנהוג כך, ועיין לקמן במנהגים ס"ג, ומי שנהג לאומרו אין צריך רק פעם אחת מקרא ואחד תרגום ואחר כך מזמור מכתובים משיר של יום אחד מקרא ואחד תרגום או לע"ז אחר ואחר כך משנה אחת (מגן אברהם בשם של"ה), ובארבע פרשיות יקרא הפטרת ארבע פרשיות שם: