[א] [לבוש] וקדושת היום וכו'. ואם לא סידר הקרבנות בתפילת מוסף חוזר אף על פי שלא אמר כאמור כי הוי צורך היום דרשות מהר"ש (מלבושי יום טוב), וצריך עיון מסימן רס"ח סעיף ד':

[ב] [לבוש] לשון סדור וכו'. ובתניא לשון בירור כמו ותוכן לבות ה', עד כאן, יש לומר ואת מוסף וכו' וכן בכל מוסף (רש"ל ס"ד), הא דאומרים בשחרית ולא נתתו ולא הנחלתו לשון זכר משום דקאי על מה דסיים וביום השביעי ויום הוא לשון זכר אבל במוסף דקאי על תכנת שבת ושבת לשון נקבה אומרים קרבנותיה פירושיה, כך שמעתי ממורי מהר"ר הלמן זכרונו לברכה שאמר בשם חמיו, ועיין סימן רצ"ב ס"ק מ' דשבת הוא נמי לשון זכר:

[ג] [לבוש] חבירים וכו'. פירוש שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ממנו:

[ד] [לבוש] קריאת שמע וכו'. ה' אחר הוא אלקינו ואין לומר שתי פעמים אחד ומנהג שלנו לומר שתי פעמים אחד (מגן אברהם), ועיין ספר המנהיג סימן מ"ד, ובאבודרהם כתב דלכך מפרש הוא אלקינו ועיין סימן ס"א סעיף ט':

[ה] [לבוש] וטעמא וכו'. ובספר המנהיג כתב זה לשונו אולי בשבת ויום טוב שהיו מרבין בתפילה הרגישו על זה כענין תקיעות שבמוסף, עד כאן. והטעם וכו' עיין סימן תרכ"א, ובמהרי"ל הלכות יום כיפור א'ין מ'י נ'ודה ראשי תיבות אמן ואחר כך ברוך אתה, והוי כאילו אמר ברוך אתה א'ל מ'לך נ'אמן:

[ו] [לבוש] ונפטרין וכו'. ונוהגין ברוב מקומות ספרד לומר משנת פרק אחד בכל שבת וכן בימים טובים מענין כל מועד ומועד (אבודרהם), ובזה תבין דברי הטור ולט"ז אשתמיטתיה:

[ז] [לבוש] וכן התפילה וכו'. סימן ק"ח סעיף ו' ומשם תראה שטעה עיין שם במה שכתב טעם אחר והשיג על הלבוש עיין שם ואין להאריך (עולת שבת):

[ח] [לבוש] כמו שאר וכו'. קשה דשאני שאר תפילות שאין מזכיר בהן קרבן כדלעיל ויש לחלק:

[ט] [לבוש] לא אסרו וכו'. זה לשון רבינו ירוחם נתיב י"ב חלק י"ט אינו אוסר לטעום כלומר לאכול כך פשוט בברכות, עד כאן. והרב בית יוסף נעלם ממנו תיבת אינו ועל כן תמה עליו ונכנס בדחוקים, גם קשיא עליו טובא והוא תימא על גדול שכמותו. ודע דכל זה מיירי כשמקדש קודם דהא אסור לטעום קודם הקידוש בסימן רע"א סעיף ג' ואף אין קידוש אלא במקום סעודה, מכל מקום די כשישתה יין אחריו כמו שכתב סימן רע"ג סעיף ה' או יטעום פירות ויתפלל במקומו ויאכל אחר כך פת או יאכל כזית פת, ואפילו כביצה מתירין לאכול בסוף סימן רל"ב ועיין מה שכתבתי שם. ונראה לי דבשעת הדחק שאין לו יין ופת רק פירות וחלש ליביה מותר ליטעום בלא קידוש דיש לסמוך בזה על הראב"ד בהשגות פרק כ"ט דשבת מותר לטעום קודם קידוש של יום, ועוד דבזה יש לסמוך על הנחלת צבי שכתב בסימן רפ"ט דלא חל קידוש קודם מוסף ואף דשם לא שרי אלא מים היינו קודם תפילת שחרית ודו"ק:

[י] [לבוש] אבל אכילת וכו'. הב"ח השיג על בית יוסף דמדינא שרי לאכול אפילו סעודה אלא שהמנהג להחמיר ולכן מאן דחליש ליביה וקשה עליו טובא להתפלל מוספין קודם אכילה יקדש ויאכל קודם מוסף, עד כאן, והט"ז החזיק פסק השולחן ערוך אבל יש לדחות כל ראיותיו אם תעיין היטב בב"ח ואין להאריך וכן מרבינו ירוחם הנזכר לעיל משמע קצת כב"ח, אך בספר צידה לדרך כתב אסור לאכול. כתב מגן אברהם סימן רס"ט מותר להאכיל הקטנים קודם קידוש:

[יא] ויש אומרים וכו'. אבל בסימן תר"ך ביום כיפור סתם כסברא ראשונה, ויש לומר דהתם לכתחילה קאמר דיש ליזהר שלא יאריכו שחרית אבל בדיעבד אין להתפלל מנחה תחילה:

[יב] שרוצה לאכול וכו'. ואם כן האידנא דסומכין על קריאה לבית הכנסת אין צריך להתפלל עתה מנחה (מגן אברהם), ועיין לעיל סימן רל"ב סק"ד, וצריך לומר דסעודת שבת לא מיקרי סעודה גדולה אלא דאם כן אפילו בלא קריאת בית הכנסת מותר דקיימא לן לעיל דסעודה קטנה מותר עד סמוך למנחה קטנה ואם הוא סמוך לערב ואין שהות להתפלל שתיהן יתפלל מוסף דמנחה יש לה תשלומין בערבית (מגן אברהם):

[יג] [לבוש] מנחה ומוסף. צריך עיון למה לי ומוסף וכן בשולחן ערוך לא נקט אלא מנחה לחוד וכן בטור והרא"ש ועיין בס"ק [י']:

[יד] שאין עושין וכו'. וכן נוהגין וכן פסק הב"ח אפילו הגיע זמן מנחה קטנה, ומה שכתב שלא יטעו פירוש בשאר ימים להתפלל מנחה קודם מוסף אף קודם חצות: