[א] כל גופו וכו'. והוא הדין רוב גופו (אחרונים), אשה מותרת ללבוש לבנים ולרחוץ בית הסתרים בידים אבל לא בבגד משום סחיטה (משאת בנימין):

[ב] ויש אומרים וכו'. מבית יוסף נראה שכן עיקר:

[ג] צריך שינגב וכו'. ונהגו שלא לרחוץ כלל בין בנהר בין במקוה (תרומת הדשן רנ"ה), מיהו ידיו ורגליו מותר כשמנגב קודם שילך ארבע אמות ועיין ריש סימן של"ט:

[ד] [לבוש] שהם מועטים וכו'. והט"ז כתב טעם כיון שאי אפשר להמנע ממטר לא גזרו רבנן:

[ה] [לבוש] נראה כמיקר וכו'. והאידנא דנזהרין ברחיצה כדלעיל אם כן הטובל הוי כמתקן (תרומת הדשן שם), נראה דמותר לטבול לקריו כיון דמדרבנן הוא כמו שכתב סימן שכ"ג סעיף ז':

[ו] מותר. משום דאינם משירין מהר ולא הוי פסיק רישיה אבל שאר הגוף ומכל שכן ראשו אסור (ב"ח) וצריך עיון:

[ז] כלאחר יד וכו'. לשון המרדכי דגיבול על ידי שינוי הוא ושרי, משמע דלהאוסרים בסימן שכ"ד סעיף ג' הכי נמי דאסור ואפשר שהכא כולי עלמא מודים דשרי כיון שאין נותן מים עליהם אלא שלוקח אותם בידים הרטובות (מגן אברהם), וזה נגד הלבוש שכתב וישפוך עליהם מים וכו', ואפשר כיון שאינו בכלי שהמים נשאר בו הוי כאינו נותן עליהם, ומכל מקום נראה לי דבלאו הכי כולי עלמא מודו כמו שנתבאר סימן שכ"א סעיף ט"ז:

[ח] ידיו במלח וכו'. הקשה הט"ז ממורסן כלאחר יד שרי ונדחק לתרץ ולא קשה מידי דגיבול על ידי שינוי לא הוי גיבול מה שאין כן במוליד: