[א] להקיש וכו'. כל שכן כשאין צריך לקול כגון טבעת חלולה שיש בה אבן המשמיע קול דמותר להניחה, ואם נותנים מים בכלי מלא נקבים ומטיף לתוך כלי מתכות כדי שישמע קול נעים כי קלא דזמזומי אסור דהוי ככלי שיר, ולחולה מותר ואם מקיש בחוזק כדי שיקוץ הישן אפילו לברי שרי דלא הוי כעין כלי שיר (טור ואחרונים). ופעמונים על ספר תורה או פרוכת הט"ז ביו"ד סימן רפ"ב וכאן אוסר, ונחלת צבי ומגן אברהם מתירין כמו שכתב סימן של"ט סעיף ג', ולפי זה יש לומר על זה סומכין להקל בזוג שקובעין בדלתות הבית כדי להשמיעו כשנכנס אדם, מיהו לקמן יתבאר דדוקא לענין טיפוח וריקוד מקילין, ועוד דפרוכת מצוה הוא, אך לטעם שכתב מגן אברהם דאותו שפותח הפרוכת לא מתכוין לקלא אם כן הוא הדין בזוג הדלת ומכל מקום אין להקל מטעם זה לחוד אלא אמרינן הנח להם כמו בריקוד שלא במקום מצוה:

[ב] [לבוש] דלא קעביד מעשה וכו'. לכך אך שמנעים בשיר מותר (שלטי גיבורים מגן אברהם):

[ג] לתקן וכו'. צריך עיון דבמרדכי לא התיר אלא במלאכה דרבנן (מגן אברהם), ולא קשה מידי דהא מדמה לחמימה דינוקא פרק הדר ושם כתב דאפילו בדאורייתא מותר ולא גרע מלהדליק נר לסעודת שבת בסימן רע"ו סעיף ב' וכלי שיר דחתן עדיף יותר ויותר כמו שכתב הב"ח ועוד דשבות זה לא חמיר כיון דלא אפשר לעצמו לתקן כלי שיר כמו שכתב סימן של"ט סעיף ג' דעיקר איסור דכותים הוא שמא יעשה בעצמו:

[ד] משום כבוד וכו'. אבל בלאו הכי אסור מיהו בדין הזה נהגו להקל (רמ"א), משמע דאף שלא לשמחת חתן וכלה נהגו להקל אבל מלבוש משמע דוקא שמחת חתן וכן משמע בסעיף ח' וכן שיירי כנסת הגדולה כתב דאסור בברית מילה אם לא שבאין מעצמן או שצוה להן מאתמול וים של שלמה פרק ה' דביצה כתב שלא במקום מצוה הנח להם וכו'. כתב מהרי"ל הלכות עירובין אם יש ציווי שלא לנגן בכלי שיר לא יעשו הנישואין בלי כלי זמר דהוא עיקר שמחת חתן וכלה ואם אי אפשר במקומו ילכו למקום אחר, עד כאן, וראיתי בתשובת רדב"ז סימן קל"ב כתב מה שאמרו שאין שמחת חתן וכלה אלא בכלי שיר ואפשר בארצותם הוא אבל בארצותינו יש שמחה בבשר ויין ושיר בפה לשורר ולשבח השם יתברך בשירות וקרובות שתיקנו ראשונים:

[ה] ויזרוק וכו'. ואפשר דבזמן הזה דליכא רשות הרבים שרי לטפח כמו שכתב סוף סימן תנ"ב דגזירה לגזירה הוא (מגן אברהם):

[ו] על גבי שולחן וכו'. צריך עיון דבסוף סימן שכ"ד גזרינן אבוס של כלי אטו של קרקע (מגן אברהם), ולא קשה מידי דהתם פסיק רישיה בקרקע הוא כמו שכתב הר"ן סוף פרק תולין ותוס' שם כתבו דרגיל להתכוין. וזה לשון רבינו ירוחם על גבי מחצלת או על גבי בגד או על גבי טבלא מותר. בתם ובחסר וכו'. שקורין אונ"א מונ"א ויש שקורין אותו תכסו (שבלי הלקט), ומגן אברהם פירש גרא"ד או אום גרא"ד בלשון אשכנז, שחיקת האשקק"י אוסר בתשובת ר"א ששון בשבת וכן בכל מיני שחוק ובמקום שנהגו להקל אין למחות:

[ז] ויש אומרים וכו'. וכן נראה לי עיקר:

[ח] מותר לכסותן. בים של שלמה פרק ה' דביצה אוסר ונחלת צבי מקיל משום הפסד וכן נראה לי עיקר שכן מצאתי בעבודת הקודש דף מ"ד ועוד שרש"ל כתב דר"ן אוסר ולעניות דעתי כן משמע ממה שכתב הר"ן פרק משילין זה לשונו, אשמעינן שאף שאינו ניטל בשבת מטלטלין כלי בשבילו לכסותו, עד כאן, משמע קצת דמותר בשבת ומה שכתב במתניתין ולא אמרינן טורח שלא לצורך יום טוב הוא דשרו ליה רבנן מפני הפסד ממון עד כאן לשונו, לאו דוקא יום טוב קאמר עוד יש לומר לדיוקא קאמר יום טוב דאין היתר אפילו ביום טוב אלא מפני הפסד ולפי זה יש לומר נמי בפירוש רש"י הכי ועיין סימן תקכ"א:

[ט] מותר לטלטלו וכו'. אף שלא נתמלא הכלי: