[א] [לבוש] יש אומרים שלא וכו'. וכן הסכימו אחרונים, ומה שהקשה הבית יוסף והט"ז האריך עיין שם כבר תירץ בספר נחלת יעקב פרשת אמור ועיין תומת ישרים צ"ה:

[ב] מאיסור דאורייתא וכו'. פירוש מה שבית דין מצווין לכוף לאביו להפרישו הוא דוקא באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן אין בית דין מצווין לכוף לאביו להפרישו אבל אביו מחויב להפרישו (בית יוסף ואחרונים), ובתרומת הדשן סימן צ"ד כתב בשם תוס' דוקא במצות עשה מחויב לחנכו אבל במצות לא תעשה אפילו אביו אין מצווה להפרישו, ולפי זה אפשר דאתיין דברי רמ"א ולבוש כפשוטן דסמכו על תוס' הנזכר לעיל באיסור דרבנן דאפילו אב אין מצווה ודו"ק. כתב מגן אברהם משמע בנזיר דף כ"ט דאין מחויב לחנך בתו ואפשר דכל המצוות דמי ליום הכפורים בסימן תרט"ז וצריך לחנכן, וכן פירש בילקוט ריש פרשת אמור וצריך עיון ועיין סימן תר"ח ס"ק [ז']:

[ג] [לבוש] ואפילו באיסור וכו'. ולפי זה אסור ליתן לקטן לאכול חוץ לסוכה דמה איסור דרבנן אסור מכל שכן מצות עשה דאורייתא קטן שלא הגיע לחינוך ושתיית מים היזק לו ואין שם יין ישראל יתן חלק שביעית יין במים ואם אינו חזק שיפסיד על ידי כך יצוה לכותי ליתן לו. כתב רבינו ירוחם נתיב א' דאין למחות בכותים המאכילים אותה איסור אבל אסור לומר לכותי להאכיל אותה איסור, עד כאן, (מגן אברהם), ונראה לי דוקא אחרים אבל האב צריך למחות דהא מצווה להפרישו, ועוד דבלאו הכי טוב למחות שלא יזיק לתינוק כמו שכתב ביו"ד סימן פ"א. כתב מגן אברהם אם התינוק צריך לכך כגון שהוא קצת חולה מותר לומר לכותי להאכיל אותו איסור וכן נוהגין בפסח שמצווים לכותי לישא התינוק לביתו ולהשקותו חמץ ואם התינוק חולה ואי אפשר לשאת אותו חוץ לבית יבקש הכותי שיתן להתינוק חמץ ומביא מעמידו בבית והוה ליה חמצו של כותי ואז אפילו הולך הכותי לפעמים יכול לצוות לקטן ליתן לו לשתות אבל הוא לא יגע בו שמא יאכל ממנו כמו שכתב סימן ת"מ. כל דבר שהוא משום מצוה ספינן ליה בידים כגון שמחנכין אותו לתקוע בשבת:

[ד] [לבוש] עבר עבירה וכו'. בין עבירות שבין אדם למקום בין שבין אדם לחבירו. קטן שגנב או שמזיק ראוי לבית דין להכות אותן שלא ירגילו בה אבל אין צריך לשלם אם אין הגניבה בעין (ב"ח) ועיין חושן משפט סימן שמ"ט: