[א] שהניח ביתו וכו'. מבעוד יום (טור), נראה לי דנקט כן לאשמועינן דאפילו חזר אין אוסר אי נמי נקט מבעוד יום משום כותים אבל באמת אפילו הלך בשבת אינו אוסר (מגן אברהם), ולעניות דעתי הטור מיירי בסתמא אזי בעינן מבעוד יום אבל כשישאלנו ואמר שאין בדעתו לחזור אפילו הלך בשבת אינו אוסר ובהכי מיירי השולחן ערוך ולבוש וכהאי גוונא כתב בעבודת הקודש דף כ"ג:

[ב] בחצר אחרת וכו'. וברמזים פרק כיצד משתתפין כותים כל זמן שהוא בעיר אוסר יצא משם אינו אוסר:

[ג] אבל בכותים וכו'. בט"ז האריך דוקא בספק אבל כשידוע שלא יבוא בשבת ונמלך וחזר דינו כישראל אלא שהניח דברי הטור בצריך עיון עיין שם, ולמה שפירשתי ס"ק א' דברי הטור נכונים דמיירי הכל בסתמא גם יש ראיה לזה דברמזים כתב הטור דכותים שחזר אינו אוסר ותיקשי אהדדי:

[ד] שעירב וכו'. משמע אפילו עירב קודם שמת מהני נראה לי דעת השולחן ערוך:

[ה] [לבוש] מדכתב בסיפא אף על פי שעירב וכו'. אינו מועיל למה שירש אחר כך בשבת משמע למה שירש מבעוד יום מהני אף שעירב כבר ודלא כנחלת צבי:

[ו] אין אוסר וכו'. אף שבא לדור עמהן (עבודת הקודש):

[ז] [לבוש] וכשבא לדור וכו'. הקשה הב"ח נימא נמי כיון דהותר למקצת שבת הותרה ותירץ הרשב"א כשבא קודם שבת ודר בשבת אבל אם לא בא עד שבת מותר, עד כאן, ולא נהירא, אלא נראה לי דלא קשה מידי כיון שאפשר לו לזכות לא הוי הותרה כמו שכתב סעיף ה' וכן בעבודת הקודש דף כ"ו גופיה מבואר דלעולם מותר:

[ח] [לבוש] אפילו אינו דרכו וכו'. תמיה לי הא עדיין לא זכה מאי שנא מבבא הקודמת למת בלא עירב, דעירב זה כמו אינו כיון שמת מבעוד יום, ומה שכתב דלא שייך גבי יורש הסיח דעתו וכו' זהו טעם על שאסור כשבא לדור בו דבהסיח דעת אף שבא לדור אינו אוסר כמו שכתב סעיף ב', ומזה קשה נמי על טעם ר"א שכתב דגרע מהסיח דעתו אם כן גם בבא לדור אינו אוסר, וכן בשולחן ערוך משמע דלכולי עלמא אינו אוסר כל זמן שלא בא לדור וכן בבית יוסף לא נשמע מחלוקת בזה:

[ט] ויערבו וכו'. ואם מת בשבת אוסר כיון שאין העירוב ראוי להתקיים כל השבת (תוס' ס"ה) ועיין סעיף ד' תבין זה: