[א] ניכרת וכו'. ולא ילך הדלי לרשות חבירו והא דלא חיישינן להביא בגזוזטרא ריש סימן שנ"ה דשאני התם שעומד למעלה ומשלשל דרך הנקב ביושר ולא חיישינן שיצא חוץ (מגן אברהם), והב"ח תירץ דהתם על הרוב המים עמוק מעשרה והוי מקום פטור, ובאמת נראה לי משולחן ערוך ולבוש משמע דהא דצריך טפח במים היינו שיהא היכר מעליא ולא מחשש שילך הדלי ואם כן בגזוזטרא יש היכר כמו שכתבו תוס' דף פ"ז ד"ה בין וכו' כיון שנקב ארבעה על ארבעה ועושה מחיצה סביב הנקב, גם נראה לי כיון דיש היכר בזה מסתמא יזהר שלא יעבור הדלי לחוץ:

[ב] [לבוש] קשה לי וכו' דלאו דוקא וכו' אבל דחוק וכו'. ולעניות דעתי לא קשה מידי דשאני במחיצה דלא אמרינן יורד וסותם כמו שכתב בעבודת הקודש דף כ' לכך בעי על כל פנים טפח במים אבל פי תקרה ודאי אמרינן יורד וסותם לגמרי וכן משמע בשלטי גיבורים בשם ריא"ז ורבינו ירוחם דף צ"ה, גם בלאו הכי לא קשה מידי דהא כתב הרשב"א ור' יהונתן דעיקר טעם דמותר בקורה רחב ארבעה משום שאין הדלי הולך יותר מארבעה טפחים ולכך אין דולה חוץ לקורה והוא הדין דבמחיצה רחב ארבעה טפחים אין צריך שיהא טפח משוקע במים רק במחיצה שאין רחב ארבעה צריך לשקוע או טפח יוצא כדי שלא לעבור הדלי, מיהו ללבוש נראה דלא סבירא ליה טעם זה כדאמרן:

[ג] [לבוש] לא בעינן וכו'. ועל כל פנים אסור להכניס המים לבית אם לא עשו תיקון:

[ד] [לבוש] שאין אדם וכו'. עיין סימן שע"ה ס"ק ד' ומה שהאריך בכל זה אינו מוכרח:

[ה] [לבוש] ודוקא שמופלגין וכו'. בשולחן ערוך שתי דעות בזה ועיקר כשיטת הלבוש שכן פסק בעבודת הקודש ומגיד וטור:

[ו] [לבוש] ויש מתירן וכו'. עיין סימן שנ"ה סעיף ג':