[א] אבל חפצי הפקר וכו'. כתב הט"ז דבגמרא דף מ"ו קאמרינן דהיינו לקולא וכו', ונראה לי דאם שנים זכו בו בפעם אחת ואחד עירב למזרח והשני למערב אלו לא קנה שביתה רק כרגלי הזוכה לא יזיזם ממקומם כדלעיל סימן שצ"ז סעיף ט' אמרינן נמי לקולא דקני שביתה ויכול להוליכה בכל רוח אלפיים, עד כאן. ותמיהני דהא בתוס' שם ד"ה קא משמע לן וכו' כתב ולא הוי תרי קולא דסתרי אהדדי דקיימא לן כרבנן דאין חפצי הפקר קונה שביתה וישן היינו טעמא הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה עד כאן לשונו וכן כתב הרא"ש, הרי מבואר דקיימא לן בכל ענין דאין קונה שביתה בכלי ובאדם שאני הואיל דניעור וכו' ועוד לדידיה הוי תרי קולא דסתרי אהדדי:

[ב] קונין שביתה וכו' גזרו וכו'. קשה הא יש לפעמים קולא אם קנה שביתה כששאלו שנים ועירב אחד למזרח ואחד למערב כדלעיל וכיון שבאמת אין להם שביתה נעשה קולא שלא כדין וצריך עיון (ט"ז), ואפשר דבאמת הדין כן ואין לומר דהוי תרי קולא דבגזירה לא שייך זה אלא דסתימת הפוסקים משמע דבכל ענין קנה שביתה, לכן נראה לי דכיון שכלי כותים מדינא הוי כהפקר כדאיתא עירובין דף מ"ז וכיון דבהפקר דלא קנה שביתה הוא מטעם דהלכה כדברי המקיל והכא הוי קולא אם אמרינן דקנה שביתה אמרינן נמי הלכה כדברי המקיל דקנה שביתה ולא שייך בזה תרי קולא דסתרי כיון דקיימא לן דקנה שביתה נמי כשיש חומרא ומשום גזירה ולא רצו לחלק בגזירה:

[ג] לעיר וכו'. והוא הדין יושבי פרזים שתיקנו המבואות כדרכן בצורת הפתח וחשיבי מוקף לדירה וכן חצר הוי כארבע אמות (אחרונים). פירות הבאות בספינה אפילו על ידי ישראל מותרים באכילה חוץ לתחומין שהרי בהיתר באו והרי הן כאילו יצאו בשוגג (ריא"ז בשלטי גיבורים):

[ד] שהשאיל וכו'. עיין סימן שצ"ד סעיף י"א ומיירי הכא שכותים הוציאו חוץ לתחום דאם לא כן יש לו אלפיים ממקום ששבת הכלי בכל רוח והוא הדין השואל כלי מכותים ביום טוב: