[א] חמץ שנמצא וכו'. כתב מגן אברהם חמץ שנמצא אחר פסח אם רוב עיר כותים מותר וכן בדרך אם רוב עוברי דרכים כותים ואפילו רוב ישראל אם הוא בענין שאפשר לתלות שנעשה לאחר פסח מותר. ובדין ספק חמץ שעבר עליו פסח דעת הב"ח ומגן אברהם דאסור באכילה ומותר בהנאה, ודעת חק יעקב דמותר באכילה דספק רבנן לקולא, ופירש מה שכתבו תוס' בעירובין דף ס"ד ד"ה ולמדנו וכו' דהיה לו לאסור מספק וכו' היינו למאי דסלקא דעתיה דחמצו של כותים אחר פסח אסור בהנאה דעל כרחך הוא דאורייתא כר' יהודא בפרק כל שעה דבשל כותי לא שייך קנסא דרבנן והוא נכון ומהרש"א ורצוף אהבה תמהו לחינם עיין שם, אך מה שפירש בד"ה שהולכין וכו' עיין שם הוא דחוק, גם מה שטרחו מהרש"א ושאר מפרשים לתמוה נראה לי דלא קשה מידי דיש לומר דתוס' סבירא ליה כעיטור שהבאתי לעיל דחמץ של ישראל שעבר עליו פסח שביטלו מותר בהנאה, ומסתמא ביטלו ואף דמיירי כשביטלו מכל מקום מסתמא אמרינן דביטלו ועוד לא יהא אלא ספק הוי כעין ספק ספיקא ודו"ק. עוד יש לומר דאי אפשר לתוס' להוכיח מדלא אסרו בהנאה דילמא סבירא ליה לרבן גמליאל כרבי שמעון אליבא דרב אחא בפסחים דף כ"ט ומתיר אפילו מדרבנן חמץ של ישראל שעבר עליו פסח אם לא שנאמר דמתיר אף באכילה ובאמת אפשר דסבירא ליה לרבי גמליאל דקנסוה בדרבנן רק באכילה כמו דסבירא ליה לרבא דקנסוה אף בהנאה אם כן אי אפשר להוכיח מדלא אסרו בהנאה ודו"ק היטב:

[ב] [לבוש] ולרש"י וכו'. וכן הסכים הב"ח: