[א] [לבוש] לארבע כוסות וכו'. מי שאין לו אלא כוס אחת יקח אותו לקידוש ואם יש לו שנים יקח אותם לקידוש ולברכת המזון ואם יש לו שלושה יעשה בהם שלוש כוסת ראשונות (מגן אברהם), ולי נראה דאם יש לו בליל ראשון שני כוסות יקיים אחת על ליל שני כדלעיל סימן תפ"ב לענין מצה (חק יעקב). וקשה מה שכתב הוא גופו בשם מגן אברהם סוף סימן תע"ב דמי שאין לו אלא ארבע כוסות יקחם כולם בלילה ראשונה ודוחק לחלק דדוקא כשיש לו כל ארבע כוסות דמקיים כל המצוה הוא דקודם מה שאין כן כשיש לו רק שני כוסות, גם נראה לי דלא דמי למצה דלעיל דמדינא סגי באחת רק לסמך ולזכר בעלמא נוטלין שלושה מה שאין כן ארבע כוסות הם מצוה גמורה מצריך למכור מה שיש לו לקיימו:

[ב] ובוצע וכו'. פירוש פורס המצה הראשונה והשניה לא יבצע עד שיברך על אכילת מצה וזה לדברי רי"ף דסבירא ליה דאין צריך אלא שני מצות אבל אנחנו שלוקחין שלושה בוצע אחת קודם קידוש שהרי שתים נשארו ללחם משנה (מגן אברהם), וצריך עיון דאם כן בעלי שולחן ערוך ולבוש דסבירא ליה דלוקחין שלושה למה לא כתבו כן, לכן נראה לי דסבירא להו דאין צריך לפורסו קודם קידוש כי באותו פעם לא ישאלו התינוקות כמו שכתב סימן תע"ג סעיף ו':

[ג] עד גאל ישראל וכו'. אבל יהללוך לא יאמר בחתימה (מגן אברהם):

[ד] חמר מדינה וכו'. אפילו במקום שכל השנה אין רוב שתיית העם במי דבש מכל מקום אם רוב שתייתם בפסח נקרא חמר מדינה, וחק יעקב חולק עליו ראוי לסמוך על מגן אברהם כי הוא חידוש חילוק זה דבין כל השנה בסימן קפ"ב והוא אמר להתיר בפסח והיינו טעמא דלענין ארבע כוסות מקילין שאר משקה וכו', והוא הדין קוו"ס או בארש"ט לאקרי"ץ עפפ"יל טרנ"ק אם הוא שתיית רוב ההמון (מגן אברהם):