[א] איזהו מקומן וכו'. וכליל לאשים. כתב אבודרהם המון העם קורין לאשים השי"ן רפוי וטעות הוא כי לקריאתם משמעו מענין אליכם אישים אקרא, והנכון לקרות השי"ן דגוש"ה שהוא מענין ואשם לא תכבה, ולכך אין לכתוב בו יו"ד בין האל"ף והשי"ן אלו הן אשמות וכו' ששה אשמות הן החמשה הראשונים הם סמוכים ולכך נקודה האל"ף שב"א ופת"ח, אבל הששה שהוא אשם תלוי האל"ף נקודה בקמ"ץ מפני שהוא שם דבר. ופירוש פרק זה ופירוש ר' ישמעאל מבואר בארוכה באבודרהם הרוצה לעמוד עליהם יעיין שם. ומדלא סמכו עצמן על פירוש רש"י במשניות וש"ס משמע קצת דסבירא להו דראוי ללמוד כל אדם פירושו להבין מה שאומר בכל יום ועיין מגן אברהם. אשם גזילות וכו' כולן בשב"א ופת"ח שדבוק לתיבה שאחריה חוץ מאשם תלוי קמץ תחת השי"ן ואל"ף ואיל נזיר א' בצירי שדבוק לנזיר:

[ב] מקרא משנה וכו'. מה שתיקנו דוקא אלו משניות משום שהם בלי מחלוקת ועסק קרבנות ומדרש ר' ישמעאל הוא תחילת לתורת כהנים. כתב של"ה שמעתי מאחד מגדול הדור כשהיה אומר איזהו מקומן ובמה מדליקין ופיטום הקטורת היה אומר בקול ניגון כלימוד משניות ולא כהמונים שהכל שוה אצלם, עד כאן, ועיין לעיל סימן מ"ט ס"ק ב' שכן עשה מהר"י. עוד כתב גם יש חילוק בין תנועות הקול לדברי שבח ותחינה ווידויים והכל כפי מה שהוא: