[א] [לבוש] ויש אומרים אור וכו'. וכן נוהגין בפראג:

[ב] [לבוש] דברי ירמיה וכו'. ומסיים נאם ה' והוא הפטרת שמות כמנהג ספרדים ואם לא הפטיר דברי ירמיה נתבאר בסימן תק"ח סעיף ח', והא דלא תיקנו הפטרה לשבת שחל בי"ז בתמוז יש לומר דעדיין לא התחיל אבילות דבין המצרים שהרי נדחה, ועוד שלוש הפטרות נגד שלוש שבועות:

[ג] [לבוש] להפטיר שמעו וכו'. וכן נוהגין פה פראג:

[ד] [לבוש] ורצו להתענות ארבע צומות וכו'. פירוש בזמן שבית המקדש קיים עבוד ששון ובזמן שאין בית המקדש רצו מתענין וכו' כל שאין שעת צרה וגזירה, וכיון שרצו חיובא הוא כמו שכתב בריש סימן שאחרי זה. כתב אבודרהם ואין מתריעין בהן שכבר עברו ואין צועקים לשעבר אלא שמזכירין המאורע מפני עגמת נפש, עד כאן, וברמב"ם פרק ח' כדי לעורר הלבבות לפתוח תשובה שבזכרון דברים אלו נשוב להיטב שנאמר והתודו את עונם ואת עוון אבותם וגו'. כתב בכוונת האר"י מי"ז בתמוז עד תשעה באב יתאבל אחר חצי היום כמו חצי שעה:

[ה] [לבוש] שלא להקריב וכו'. בבית ראשון (ר' דוד אבודרהם). מי ששכח ואכל בתעניתים הללו אין צריך להתענות יום אחר אם לא שכוונתו להתענות לכפרה על עוונות (תרומת הדשן), והוא הדין בתענית ציבור (מגן אברהם ריש סימן תקס"ח), ודרכי משה כתב פעם אחת שכח אחד ואכל בעשרה בטבת וצוה מהרי"ל שיתענה בה"ב, עד כאן, ופשוט דעשרה בטבת עצמו צריך להשלים אחר שהזכיר:

[ו] [לבוש] שבו נהרג גדליה וכו'. בראש השנה נהרג אלא שנדחה לחול (בית יוסף), ומכל מקום אין לבעל הברית לאכול כיון שפעם אחת דחהו ולא דמי לסימן תקנ"ט בתשעה באב שנדחה (ט"ז), אבל בתשובת ראש יוסף מסיק להתיר כיון שאינו ביום שאירע בו:

[ז] [לבוש] נוהגין להתענות וכו'. התינוקות יאכלו לחם ומים אפילו קטני קטנים להתאבל גם הם עם הציבור (תשובת מנחם עזריה סימן קי"א), ועין סימן תקע"ו ס"ק ז', אין להם להתענות אלא לתינוקות בת שתים עשרה שנה ויום אחד ותינוק בן שלוש עשרה שנה ויום אחד: