[א] [לבוש] ומה שאומרים פסוק ושמרו וכו'. קשה הא גם שבת הוא זכר ליציאת מצרים הוא כדאמרינן בקידוש:

[ב] [לבוש] בברכת מגן אבות וכו'. ואם טעה השליח ציבור ואמר האל הקדוש אם לא חתם הברכה חוזר להמלך הקדוש שאין כמוהו ואם כבר חתם מקדש השבת חוזר לראש שיירי כנסת הגדולה. כתב הראש יוסף האל הוא חסד וראש השנה הוא דין דהיינו מלך:

[ג] [לבוש] מה שאין כן במשמעות וכו'. והט"ז סימן קי"ח כתב דבכל השנה אין המשפט עיקר אלא הצדקה ולכך הקדימו צדקה למשפט אבל מראש השנה עד יום כיפור המשפט עיקר לכן לא מזכיר צדקה:

[ד] מסופק וכו'. ונראה לי דהכא לא מהני שיאמר תשעים פעמים כמו בסימן קי"ד דהכא אינו רשאי לומר השם, מגן אברהם, ועיין סימן קי"ד ס"ק י"ב:

[ה] ואם הוא בהמלך המשפט וכו' חוזר וכו'. וכן כתב בסימן קי"ח, דלא כרמ"א דפסק דאין חוזר אם אמר מלך אוהב וכו', והט"ז הכריע להתפלל שנית דרך נדבה בלא חידוש אבל מגן אברהם שם הסכים לרמ"א, וכן פסקו הגהות מיימוני ומטה משה וב"ח וכן מסיק שיירי כנסת הגדולה באריכות. וצריך לדקדק לומר המלך המשפט, ולא מלך המשפט כי יש אומרים דלא יצא, והטעם שרצה לומר שהוא המלך והוא המשפט כמו שכתב בית יוסף, ובכלבו הלכות תפילה מבואר יותר ולכנסת הגדולה אישתמיטתיה:

[ו] בכריעה וכו'. משמע כל תפילת שמונה עשרה ולא מה שמוסיפין בראש השנה בלבד:

[ז] צריכין לזקוף וכו'. פירוש כשמגיע למלך עוזר יזקוף אף דבאבות כורע בסוף הברכה, מכל מקום כדי שיהא נראה שחוזר וכורע משום חיוב, ובתחילת ברכה של אתה גבור ישאר זקוף דאין שוחין בתחילת הברכה, ואחר כך יכפוף עד שמגיע לברוך וישאר זקוף עד אחר התחלת אתה קדוש, ומזה תלמד לשאר ברכות. כתב של"ה דאף כשזוקף לא יהיה בקומה זקופה רק בכובד ראש ובכפיפה ואין זה בכלל השתחוויה אף כשהראש כפוף גם בכל ימות השנה ראוי לנהוג כן כל שכן בימים נוראים:

[ח] [לבוש] אבל תמה אני וכו'. ובלחם חמודות דף ל"ח מתרץ דאם נשחה מיחזי כאילו נהגנו בעצמנו מלכות, ועוד האיך נעשה אנו מנהג נגד חז"ל, ובאליהו זוטא הארכתי בזה והבאתי ראיה מדלא מחלק בברכות דף ל"ה בהדיוט גופיה בין ראש השנה לשאר ימות השנה, אלא עיקר דצריכין לזקוף וכן משמעות אחרונים:

[ט] [לבוש] לחיים בשב"א וכו'. ודוקא בראש השנה מקפידין, אבל בכל השנה אומרים השכיבנו לחיים ושמור צאתינו ובואנו לחיים בפת"ח על פי הדיקדוק כשהשב"א באה בתחילת התיבה באותיות שאינו אחע"ה ולא בי"ת קורין אותה בפת"ח, ב"ח ואחרונים:

[י] [לבוש] חיים מלך וכו'. וכן כתב אבודרהם, דלא ככנסת הגדולה שכתב דאין לומר מלך עוזר:

[יא] רק סיים וכו'. אף שלא התחיל עדיין השניה, וכן כתב מלבושי יום טוב דאף למאן דאמר בסימן רצ"ד דוקא כשהתחיל השניה הכא שאני שאינו אלא מתקנות הגאונים:

[יב] [לבוש] ובכן תן וכו'. על שם ובכן אבוא אל המלך (אבודרהם), ובמנהגים כתב ובכ"ן בגימטריא אנ"י וה"ו אנא ה', בכ"ן בגמטריא ע"ב כנגד שם של ע"ב, עד כאן. אבל באבודרהם הקשה על זה שהרי מזכיר אחר ובכן ה' אלהינו ועוד דלא מצאנו שהשם נקרא בכ"ן בשום מקום עוד כתב אימה גדולה מפחד ולכך אמר אימה על הברואים הנכבדים ופחד על הפחותים אין לומר ואז צדיקים יראו אלא ובכן (מגן אברהם בשם הזוהר), כן כתב אבודרהם שלושה ובכן נגד מלכיות וזכרונות ושופרות. כתב מהרי"ל אגודה אחת, אחת בפת"ח ולא בסגו"ל כעשן תכלה בכ"ף ולא בבי"ת, עד כאן. ושיירי כנסת הגדולה כתב לא ידעתי למה נשנה מלשון הפסוק ויתקבצו בני בנימין ויהיו לאגודה אחת בפתח, גם לשון הפסוק כולו בעשן כולו ומכל מקום כתב שנהג כמהרי"ל:

[יג] [לבוש] סופר וכותב וכו'. אבל במהרי"ל כתב זה לשונו, מלאך הממונה על הכתיבה נקרא ספרי"אל, ומזכירין אותו עתה שיכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום, ומטה משה כתב ספרי"אל הוא אחד משבעים שמות של מטטרו"ן גימטרי"א החס"ד הרחמים שר החסד והרחמים, השלום גימטרי"א צרו"פה ממונה על התורה ותלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, או לרמז שמזקק ומצרף זכויותיהם של ישראל:

[יד] את יום הזכרון וכו'. משמע שאין אומרים באהבה, והטעם נראה כמו שכתב בסימן תפ"ז דאין אומרים באהבה כשאר מועדים על פרט אלא על כלל המועדים שאומר מועדים לשמחה, ואם כן בראש השנה שאין אומרים מועדים לשמחה אין אומרים באהבה, והא דכתב בסעיף ז' טעם אחר התם מיירי אף שחל בשבת. אך צריך עיון הא באבודרהם כתב לומר באהבה את יום הזכרון הזה, וכן בכלבו ותניא, ועיין סימן תרי"ט סעיף ב':

[טו] [לבוש] ונזכרתם וכו'. כתב מלבושי יום טוב דיש טעות סופר ובמקום ונזכרתם לפני ה' צריך לומר והיה לכם לזכרון דונזכרתם לעיל מיניה דקרא דביום שמחתכם כתיב:

[טז] [לבוש] ואין צריך לומר כל וכו'. ובכל הספרים יש כן, ונראה לי דמצינו הרבה פעמים רובו ככולו וקא משמע לן כאן כולו ממש ט"ז ובאמת לא מצינו. ומכל מקום נראה לאומרו שראיתי בכל הפוסקים ראשונים שכתבו לאומרו:

[יז] [לבוש] ולא יאמר ודברך מלכנו וכו'. בשיירי כנסת הגדולה מפקפק בזה ואני אומר שמבואר כלבוש בתניא ואבודרהם שהרי אי אפשר, זה לשונם לא אדון זולתך קאי אמדת רחמים, ועיין בהגהות מיימוני ואבודרהם עוד טעמים:

[יח] [לבוש] לכפול וכו'. של ראש השנה ויום כיפור וכו'. משמע דבשאר עשרת ימי תשובה אין כופלין:

[יט] [לבוש] תכתב וכו'. ותחתם (מעגלי צדק), ובספר (ר"מ) [עשרה מאמרות] פירש שגם צדיקים אין נחתמים אלא ביום כיפור רק שנכתבים בראש השנה ועיין סימן תקצ"ז:

[כ] בקול רם וכו'. תמוה לי על תשובת מהרי"ו סימן קצ"א שכתב שאפילו המגביה קולו בתפילתו ביום כיפור נקרא מנביאי שקר איך לא ראה דברי תוס' ומרדכי כנסת הגדולה סימן ק"א. ותימא עליו הא מהרי"ו שם כתב קודם זה דברי מרדכי ותוס' דיכולים להתפלל בקול רם כדי שילמדו זה מזה, לכן נראה לי דמה שכתב אחר כך אפילו ביום כיפור היינו על מגביה קולם מאד דקרי הש"ס נביאי שקר אבל משמיעי קול מותר. גם נראה לי טעמא דבין לטעם כדי ללמוד ובין לטעם כדי לכוין סגי במשמיע קול, אבל בקול גדול מאד למה לי וכן משמע מדכתב רמ"א סימן ק"א על המרדכי הנזכר לעיל, ומכל מקום יזהרו שלא יגביהו קולם יותר מדאי והוא לקוח ממהרי"ו ולא כתבן בלשון פלוגתא אלא כדפירשתי, לפי זה נתבאר דיש לבטל מנהג שלנו שמגביהין קולם מאד דהא כתבתי דלכולי עלמא אסור ועוד בשל"ה דף רי"ד כתב מה מאוד מגונה מנהג זה ועוד הא כתב מגן אברהם שם דלהזוהר גם משמיע אסור לכן אם יכול לכוין בלחש עדיף טפי וכן משמע בכלבו דף ע"א:

[כא] [לבוש] המקובל וכו'. ראוי לצדיק זקן להתפלל בראש השנה ויום כיפור, אם רואה שמחלוקת עושין לא יתפלל אף על פי שאחר שאינו הגון מתפלל זהו חטאת אותם שיכולין למחות ואינן מוחין, ספר חסידים תשנ"ח, ואף שאחר אינו מן הקהל שיירי כנסת הגדולה סימן תשס"ה. צריך להיות השליח ציבור או התוקע בעל תשובה גמור, גם ילמוד בתחילה התפילות וכוונות התקיעות ביותר של"ה, ומהר"ם ומטה משה כתבו דכל אדם יחזור וילמוד התפילה וקרובץ להיותם שגורים בפיו בראש השנה. וכן ילמוד בניו ובני ביתו סדר התפילה כדי שלא יצטרך בראש השנה להפסיק בתפילתו להראות להם אז הסדר. כתב הב"ח סוף סימן תרי"ט פרנסים ומנהיגים שראוים להתפלל היינו כשהם נאמנים ומגינים על הדור ומרוצים לעם, ובעוונותינו בדור הזה כל אחד וכו' וכדי לתקן פירצה זו ראוי שיתפלל הש"ץ הקבוע. ובפרט בקהילות קטנות ראוי לבטל מנהג זה לגמרי. כתב שיירי כנסת הגדולה סימן תקפ"ה מי שהחזיק בתקיעה והאחר מוחה הדין עם המוחזק, דמערבין בבית ישן מפני דרכי שלום, עד כאן, והאידנא נראה לי כיון דבכל השנה יושבין הגבאים ומכבדין למי שירצו הוי כאילו התנו מתחילה ודמי לשליח ציבור סוף סימן נ"ג כן נראה לי, ומגן אברהם כתב ריש סימן תקפ"א נהגו שמי שמתחיל להתפלל או לתקוע אין ליתן לאחר כמו שנתבאר סוף סימן קנ"ג ועיין בזוהר:

[כב] [לבוש] ונהגו וכו'. וכן אבלים תוך שתים עשרה חודש לא יתפללו בימים נוראים כמו שבת ויום טוב אם לא דליכא דעדיף מיניה (יו"ד סימן שע"ו). וימים שאין אומרים תחנון הוריתי להתיר, דהא בשבת ויום טוב גופיה אינו אלא מנהג נהגו דלא לוסיף ויען שקצת חכמים פקפקו בזה הוכחתי כן. בתשובת מהרי"ל כתב שלא יעבור אבל לפני התיבה בראש חודש בעת הלל בקריאת המגילה דאז הקהל בשמחה כמו בשבתות וימים טובים, עד כאן. משמע דבשאר ימים שאין אומרים תחנון מותר ואפילו בראש חודש עצמו נראה לי דמותר להתפלל מנחה ומעריב וכן בחנוכה, אם לא לילה הראשונה שמברכין שהחיינו על הנרות שצריכה יותר שמחה. וגדולה מזו כתב בהגהות מיימוני הלכות יום כיפור שמהר"ם היה אבל והתפלל בראש חודש שחרית עד הלל, ומהלל ואילך ומוסף התפלל השליח ציבור, עד כאן. שוב מצאתי בספר יש נוחלין שכתב להדיא דמותר בשאר ימים שאין אומרים תחנון ומי שאין עושין כן גוזל אביו ואמו וחבר הוא לאיש משחית. ונראה בימי סליחות וזכור ברית ודאי מתפלל דדוקא ראש השנה ויום כיפור משמע בתשובת מהרי"ל סימן קל"ו דאין מתפלל: