[א] [לבוש] ואפילו ליגע וכו'. בשולחן ערוך כתב איפכא תחילה שלא יגע ואחר כך שלא ישן. והקשה הט"ז פשיטא דמה נגיעה אסור כל שכן לישן במטה, ונראה לי דלכך דקדק הלבוש וכתב להיפך. ומכל מקום מה שדקדק הט"ז מזה והשולחן ערוך מתיר נגיעה ביום, לא נהירא ללמוד היתר זה מדקדוק קלוש. ועוד קשה הא ביו"ד סימן קצ"ה כתב נמי תחילה דין דנגיעה ואחר כך דין דישן. לכן נראה לי דישן נמי רבותא הוא אף שישינים כל אחד בבגדו ואין נוגעים זה בזה אסור. ומה שכתב הט"ז זה לשונו, וכן הוא באגודה ליל יום כיפור אסור ליגע וכו' משמע ביום מותר עד כאן לשונו. כמדומה שלא עיין אלא בבית יוסף שהביאו בקצרה ולא באגודה גופיה פרק מקום שנהגו דמיירי להדיא שם מדין הדלקת נר אבל בנגיעה מבואר דאסור אפילו ביום וכן מבואר פרק יום כיפור. גם אישתמיטתיה דברי מהרי"ל זה לשונו, באגודה אוסר ליגע בין ביום בין בלילה ולא ירבה דברים עמה שהוא חמור מנדה:

[ב] [לבוש] וי"ז וי"א. נראה לי דצריך לומר ויראה זרע ויאריך ימים וכן הוא בטור, וכתב שבלי הלקט והוא שלא הרהר:

[ג] [לבוש] ויש פנים וכו'. חפשתי בכל פוסקים ראשונים ואחרונים ולא מצאתי מידי מזה רק סתמו וכתבו מובטח וכו' וכן הוא בגמרא סוף יומא וזה מהתימא על הלבוש. שוב בינותי דלשון הטור אטעייה שכתב שודאי יש לו הרבה זכויות שהגינו עליו והבין דמתחילה הראו לו שראוי למיתה, אלא דאחר כך הגינו עליו הזכויות. ובמחילה מכבודו אין הפירוש כן דודאי היו מקובלים כל שהוא מתחילה מיתה לא מהני ליה תו כל זכויותיו דכיון שנשפוך הקיתון על פניו הראו לו דלא מהני תשובותיו וזכויותיו אלא דאם עלתה לו שנה אמרינן דהראה לו מתחילה שאין צריך להתענות כי הוא צדיק גמור וראוי לחיות ולהראות זרע בלי תענית מכח זכויותיו המרובים שמגינים עליו, וזה שכתב הטור שודאי יש לו וכו' הוא ברור: