[א] [לבוש] בימין וכו'. וקשה דבסימן תקכ"ט ביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת והוא מגמרא פרק הקורא עומד ובאמת בטור שם כתב נמי משכימין והב"ח מחלק דסוכות משכימין דזריזין מקדימין למצות לולב. והקשה בשיירי כנסת הגדולה אם כן אף ראש השנה ישכימו משום שופר, עד כאן. ותמיהני הא בסימן תקפ"ד איתא באמת דמשכימין, וכתב הב"ח שם טעם משום שופר ועוד שאר טעמים עיין שם:

[ב] [לבוש] ואין אומרים אל נא וכו'. וכן כתב מגן אברהם:

[ג] [לבוש] על נטילת וכו'. ונטילת לשון חכמים הוא במקום לקיחה כדאמרינן נוטל אדם את לולבו, ועוד על שם שהוא מעלה ומוריד וכתיב וינטלם וינשאם וכו' (אבודרהם). והלבוש בסימן תרנ"א סעיף ז' כמדומה דאישתמיטתיה. ובספר אמרכל מצאתי וזה לשונו, מה שאנו מברכין על נטילת ולא על לקיחת כדכתיב בקרא יש לומר כדי שלא לערב האותיות כמו גבי המוציא עד כאן לשונו. פירוש דעל לקיחת יש שני למדי"ן סמוכין, וכהאי גוונא איתא בעל לבבך בקריאת שמע סימן ס"א:

[ד] [לבוש] דנטילה בלבד וכו'. ואין מברכין על ניענוע שהוא מדרבנן אלא על הנטילה שהוא מדאורייתא (שם) דגמרינן לכם וכו'. עוד טעם בתשובת גאונים דילפינן קיחה קיחה מלקחתם אגודת אזוב מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה. ושבלי הלקט כתב הטעם ששנינו ובחג נידונין על המים ומצות בעל הדין בעמידה, ועוד שהרי צריכין לנענוע בהלל, ומצות הלל בעמידה, ואם כן אין לחלק בין סופו לתחילתו, עד כאן, ומשמע דנטילתו תהיה גם כן מעומד:

[ה] [לבוש] שלא היה בידו וכו'. לאו דוקא דאף שהיה בידו לא מהני כיון שאין זמנו בלילה:

[ו] [לבוש] קודם הניענוע וכו'. וכן פסקו הגהות מיימוני ומגן אברהם ויותר נראה דבשעת ניענוע מברך זמן והשתא מתורץ דבלולב ושופר ואינך אי אפשר לעשות כן ואולי דגם כוונת המנהגים כן:

[ז] לגמור וכו'. קצת קשה דבריש סימן תפ"ח לא פסק כן: