[א] לולב. בגימטריא ל"ו ל"ב, כלומר ל"ו צדיקים בכל דור ונגד ל"ו מסכתות ול"ב היינו תורה המתחלת בבי"ת ומסיים בלמד, ולולב בגימטריא חיים היינו תורה (מהרי"ו), ובמהרי"ל רמז למי שקונה אתרוג עם לולב לפי כן זוכה לחיי העולם הזה והעולם הבא, עד כאן. ובנים צדיקים שיש להם לב בתורה. ובספר החינוך פרשת אמור אתרוג דומה ללב שהוא משכן השכל לרמוז שיעבוד בוראו בשכלו, לולב דומה לשדרה לרמז שיישיר גופו לעבודתו ברוך הוא, הדס דומה לעינים לרמוז שלא יתור אחר עיניו ביום שמחת לבו, ערבה דומה לשפתים לרמוז שישים רסן בפיו ויכוין דבריו ויירא מהשם יתברך אף בעת השמחה:

[ב] [לבוש] הוא מצוה וכו'. דוקא כשתלויין למטה אף שעולין עם הלולב, אבל כשאין תלויות למטה רק שקצת נוטים לצדדים אפילו מצוה מן המובחר ליכא (ט"ז). אם השדרה בעצמה נשברה ותלויה למטה נראה לי דכשר דדוקא ברוב עלין פסול דדמי לבהמה שנשברה רוב צלעותיה דטריפה ונשברה שדרה כשר, ומכל מקום יש לאגדו שם שלא יפול למטה (מגן אברהם). וצריך עיון דהתם החוט קיים גם לא דמי זה לזה. וביבש כתב הב"ח דאף מאן דאמר יבשו עליו כשר יבשה השדרה פסול:

[ג] ומכסין וכו'. אבל כשאין מכסין אף נפרצו מיעוט עליו פסול:

[ד] העליון האמצעי וכו'. ואם כלה בשני העלין ונחלק אחד מהם ברובה פסול (ב"ח), והוא הדין ליש מחמירים בנחלק קצתו, מיהו כתב הט"ז דהך קצתו רצה לומר כמו טפח או כזית ולא פחות:

[ה] משיכלה המראה וכו'. פירוש שכלה כל מראה ירקות שבו לגמרי אז ילבין פניו כמת על שם לא המתים יהללו יה כן כתב תמים דעים:

[ו] [לבוש] בשעת הדחק וכו'. ובסוף סימן תרמ"ט דנוהגין לברך איבשים אפילו בדאיכא אחרים לחין, וצריך לומר דכיון דלדידיה אין לו לח אף דאיתא לאחרים לחין הוי שעת הדחק ומברך אדידיה ועיין מה שכתבתי בשם (מ"צ) [משאת בנימין] שם:

[ז] [לבוש] ויש מכשירין וכו'. וכן פסק רמ"א על פי מנהגים, ובאליהו זוטא הקשיתי בזה דהמרדכי דוקא אהדס קאמר וכמו שכתב הב"ח וכן כתב מגן אברהם, אך הט"ז כתב דיפה פסק רמ"א דסבירא ליה דנקטם דמי ליבש דכשר כמו שכתב המגיד בשם הגאונים עיין שם באריכות. ולא נהירא דהמגיד גופיה מסיק דוקא ביבש ולא בנקטם וכן דעת הרמב"ם והטור בסוף סימן תרמ"ט ולא חלק הטור אלא דמכשיר אף בשאר מינים ביבש אבל בנקטם מודה לרמב"ם, ומזה קשה טובא על הט"ז שם וקיצרתי, ועוד הא הט"ז בסוף סימן תרמ"ט גופיה פסק שאין להתיר אלא ביבש. ונראה לי דגם רמ"א לא מכשיר אלא בנקטם עלה עליון אמצעי דהרבה פוסקים מכשירים לכן סמך עלייהו באין אחר, אבל בנקטמו רוב עלין מודה דלא מהני שעת הדחק וכן פירשתי באליהו זוטא דעת מנהגים:

[ח] אבל עליו וכו'. הב"ח כתב דנכון ליזהר כר"ן דפוסל אף כשעליו כפופין בראשו וכן כתב כנסת הגדולה בשם רדב"ז, מיהו נראה דר"ן לאו דוקא כל שהוא קאמר אלא חלק גדול כפוף כמו שכתבתי בס"ק ד':

[ט] [לבוש] ולא וכו'. וכן נוהגין (דרכי משה), ודוקא בנשאר חלק גדול מעלין בלא כפופין אבל אם גוף העלין נכפף הרבה מאוד לאמצעתן ונראה כמו שנכפף העלה פסול (ט"ז):

[י] [לבוש] ונראה לי וכו'. ובט"ז מכשיר אף ברובן: