[א] כל היום וכו'. ואם לא נטלו עד בין השמשות ביום ראשון נוטלו בין השמשות בספק דאורייתא לחומרא ובשאר הימים יטלנו בלא ברכה:

[ב] [לבוש] המדקדק במעשיו וכו'. ומי שאין מדקדק בשאר מעשיו מיחזי כיוהרא (ב"ח), ומפני זה לא נהגו עכשיו בזה (שיירי כנסת הגדולה), מיהו נוהגים שמוליכים בעצמו לבית הכנסת ומחזירם לביתו בעצמו:

[ג] [לבוש] מניחו על וכו'. כן הוא בסוכה דף מ"א, אבל בירושלמי נותנו לחבירו הניחו בארץ אסור לטלטלו, וכתב דרכי משה משמע דלאחר גמר מצות הלולב אם הניחו על הארץ אסור לטלטלו ביום טוב, וצריך עיון דהא קיימא לן אין מוקצה לחצי שבת (עכ"ד), והיינו דהשמיטו בשולחן ערוך, וכן בסימן של"א ס"ק ה' כתבתי סברות להתיר בזה, וכן בש"ס דילן שם משמע דמותר מיהו בספר תניא סוף סימן פ"ה פסק לירושלמי. אך כתב הירושלמי אלולב ושאר מינים קאי אבל האתרוג מותר דהא יכול לאכול ממנו אחר שבירך עליו ביום ראשון עד כאן לשונו, והבאתיו בקצרה בספרי אליהו זוטא. מיהו צריך עיון בסימן תרמ"ט סעיף ה' דביום הראשון כל היום אסור משום מוקצה ותנאי לשאר ימים אם כן אפשר דירושלמי מיירי באתרוג ובלא התנה או ביום ראשון. מיהו נראה לי דבלא אכילה מותר בטילטול דהא מותר להריח כמו שכתב בסימן תרנ"ח סעיף ב', ובתוספתא סוף פרק ב' דסוכה מצאתי ר' יוסי אומר יום טוב ראשון של חג כיון שיצא בו אסור לטלטלו, מיהו יש לומר נמי דקאי אלולב:

[ד] לאכול וכו'. משמע טעימה מותר כמו שכתב בסימן תל"א, ולפי זה קשה על תוס' [סוכה] דף מ"ו ד"ה אתרוג וכו' היכי מטביל ברישא וכו' דילמא טעימה הוי, ומגן אברהם כתב דיש לומר דלשון מטביל משמע דרך טיבול בסעודה וצריך עיון, עד כאן. ולעניות דעתי לא משמע הכי בפסחים דף כ"ד דקאמר לא יאכל סמוך למנחה אבל מטבל וכו' ובסוכה דף ל"ו פירש רש"י והא דנקט מטבל שכל מאכלם היה על ידי טיבול הוא וכן משמע בחולין דף מ"ו:

[ה] [לבוש] לנחם אבלים וכו'. פירש ספר המנהיג בשם רב האי בזמן שהמת נפטר ביום טוב או במועד שעתידין קרובי המת לנהוג אבילות אחר החג ואף שאין נוהג בחג חבירים באין אצלו ליישב דעת אבל אם מת לפני הרגל בטלה הימנו אבילות:

[ו] [לבוש] ויבוא לידי שכחה וכו'. מכאן דקדקתי באליהו זוטא דאם יש אונס שאין לו לולב מותר לאכול. עוד כתבתי הדרים בישובים שצריכין לשלוח אחר אתרוג ולולב ונתעכב לא יתענו יותר מחצי יום וכן כתב מגן אברהם, ועוד כיון דשליח יבוא אצלו דמי ללימוד בלילי שבת בסימן ער"ה, ואם הולך בעצמו יש לדמות לאומר משנת במה מדליקין בליל שבת או לריש פסחים הוא עצמו מחזר אחריו לשורפו ויבוא לאכול ומכל מקום לא יאכל קודם חצי היום:

[ז] ביום ראשון וכו'. והוא הדין יום טוב שני לדידן ט"ז:

[ח] [לבוש] חצי וכו'. לשון רמ"א יותר מחצי שעה וכן מפורש בר"ן דבחצי שעה מפסיק:

[ט] אין צריך להפסיק וכו'. באליהו זוטא הקשיתי דהבית יוסף כתב הר"ן הביא ראיה לדבר ועיינתי ראייתו מקידוש, וצריך עיון הא התוס' דף ל"ח תירצו תירוצים אחרים ומבואר דכל שהוא דאורייתא אף שהתחיל בהיתר מפסיק. הנה הט"ז תמה שני תמיהות על רמ"א חדא בסימן תל"א גבי בדיקת חמץ פסק דמפסיק, ועוד בסימן פ"ט גבי תפילה מפסיק אף שהתחיל מבעוד יום עיין שם באריכות, ויש לתרץ שניהם דגבי חמץ דאיסור כרת החמירו כדלעיל, וגבי תפילה כתב לא תאכלו על הדם: