Eliyah Rabbah on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 694
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[א] חייב כל אדם וכו'. אפילו המקבל צדקה ליתן לשאר עניים ואביונים ממה שנתנו לו כמו בארבע כוסות (ב"ח) וכן הדין בשלוח מנות:
[ב] ואין חייב וכו'. עיין בסימן תרפ"ו ס"ק ג' ד' מזה:
[ג] אבל העני וכו'. והאידנא נהגו לקבץ ליתומים ולאביונים ולעניים ופרנסה ומלבוש דעל דעת כן נותנין (שיירי כנסת הגדולה), בשם מחזור רומניא ואם חשב בלב ליתן עיין סימן רנ"ב:
[ד] [לבוש] אסור וכו'. ועוברים למען ספות הרוה וגו' וספר המנהיג וספר אמרכל:
[ה] שאין שם עניים וכו'. כן כתב בית יוסף בשם המרדכי, אבל במהרי"ל כתב במקום שאין עניים מנין יכול וכו' וכן כתב בתשב"ץ סימן קע"ג ובכלבו הלכות פורים, ודוחק לומר שנפל טעות סופר בכולהו וצריך לומר עניים במקום מנינן ואדרבה יותר נאמר שנפל טעות במרדכי וצריך לומר מנינן וצריך עיון:
[ו] [לבוש] לשני עניים וכו'. אף דבסימן תרצ"ה סעיף ד' משלוח מנות לאיש אחד היינו לעשירים אבל הכא לאביונים די לכל אחד ואחד במתנה אחת שהיא נחשבת בעיניהם כדבר גדול (ר"ן), ומגן אברהם לקמן כתב טעם אחר דמצוה לחלק וכן כתב הב"ח וצריך עיון. כתב הרמב"ם מוטב להרבות במנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות שאין שמחה גדולה ומפואר, אלא לשמוח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים ודומה לשכינה שנאמר להחיות לב נדכאים: