[א] לתוכן רביעית וכו'. כתב מלבושי יום טוב ולתינוק אין צריך כל כך כמו שנתבאר לקמן סימן ש"ב סעיף י'. ותמיהני דבבית יוסף שם מבואר דמיירי כשהטיל התינוק בתוך בגד עטיפתו ואינו נוזל מהמי רגלים לבגד האם, כי אם טיפות דבר מועט דאז סגי ליה מעט לבטלו, אבל כשהשתין התינוק בבגד עצמו או בקרקע ודאי רביעית בעינן. ואפשר דדקדק מדכתבו רמ"א ולבוש שם שהטיל בו תינוק וכו' משמע דלא סבירא ליה כבית יוסף ומגן אברהם ולא נהירא החילוק בין גדול ותינוק, דמשמע מפוסקים שם דאורחא דמילתא נקטו תינוק והוא הדין גדול וכמו שנבאר בתשובות סימן ס"ד. גם אפשר לחלק בין מי רגלים בעין או כשנבלע בבגד, ועוד דשם במעט מיירי סק"ב. כתב בספר לחם חמודות [בפירוש] המשנה לרמב"ם פרק מי שמתו דישליך לתוכו רביעית מים בבת אחת בעינן, עד כאן. וראיתי שכל ראשונים ואחרונים לא הזכירו מזה ואולי סתמן כפירושן. וברמב"ם גופיה פרק ג' מהלכות קריאת שמע נמי לא הזכיר זה וכתב במקומו רביעית מים למי רגלים של פעם אחת, וכן כתב ברטנורה וצריך עיון. כתב בתשובת רדב"ז חלק שני סימן ל' בני אדם שיש להם חולי הטחורים וזב מהם דם תמיד ואגב הדם יוצא ליחה סרוחה מעופשת ויש לו ריח רע אינם יכולים לקרות קריאת שמע ותפילה ותורה וברכת הנהנין כל זמן שהליחה סרוחה שותת מהם. אין שם ריח רע אם הדם או הליחה יוצא מהמעי יש לו תקנה ברחיצה מקום הזוהמא, ואם הוא מפי הטבעת אין לו תקנה, במה יודע אם הוא מהמעי או מפי הטבעת אם יוצא דרך דחייה בסירוגין הוי מן המעים ואם שותת ויורד תדיר מעצמו הוא מפי הטבעת:

[ב] שם פעם אחת וכו'. אפילו הרבה סגי ברביעית וכן אם הוא מעט צריך גם כן רביעית מים כן כתב נחלת צבי, וכן מצאתי בכסף משנה פרק ג' מהלכות קריאת שמע, וכן כתב מגן אברהם, אבל בשלטי גיבורים כתב אם היה מי רגלים פחות מרביעית נראה בעיני שצריכים מים כנגדם לבטלם, עד כאן. משמע דאין צריכין רביעית אם המי רגלים הוא פחות מרביעית אלא סגי במים נגד מי רגלים. והשתא ניחא הא דמהני בקינוח בסימן ש"ב סעיף י', ואפילו לדברי כסף משנה נראה לי דוקא על במה שהשתין בפעם אחת הוא דבעיא רביעית, אף שלא השתין אלא מעט, אבל כשהשתין הרבה אלא שלא נפל על הבגד אלא מעט אין צריך רביעית: