Eliyahu Rabbah on Mishnah Kelim Chapter 14
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המחוסר חטיפה טמא. כלי מתכות שנשברו ואינו יכול להשתמש בהן מפני חידודין היוצאין מהשברים וצריך להחליקן טמא דחטיפה לא צריכה אומן והדיוט יכול לחטפה ליטול חידודיה:
המחוסר לטישה טהור. שאינו יכול להשתמש בהן עד שילטשנה טהור דלטישה צריכה אומן:
הקנטר. עיין בתוי"ט. אבל דברי הרע"ב רובן וכמעט כולן לקוחין מדברי הרא"ש והרא"ש כתב לחתוך בו כותל וגם נראה שט"ס הוא בדברי הר"ש:
שלשלת דלי גדול ד"ט. לפי שהגדול מרוב כובדו אינו יכול לאחוז בשלשלתו מרחוק ולהעלות את הדלי מהבור אלא אוחזו בשלשלת מקרוב ומעלהו הלכך עד ד"ט אוחז בו ומעלהו והוה יד יתר מכאן אינו יד:
ושל קטן י"ט. שהקטן אוחזו בשלשלתו מרחוק עד י"ט ומעלהו הלכך עד י"ט הוה יד:
מגירה שעשה שיניה בתוך החור טמאה. שלא עשה שינים ממנה אלא עשה שינים בפ"ע חברן פרקים פרקים להמגירה טמאה דחשובה כלי. וכן פירש הרמב"ם וכן עשאה מלמטן למעלן כפי' הרמב"ם והא דתוספתא לאו היינו הך דמתני' ומתני' דבר אחר ותוספתא דבר אחר אמרה:
פי' הרמב"ם קשיא דעול על הצואר הוא. כדכתיב אשר לא עלה עליה עול וכתיב נמי בירמיה עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צואר וגו' בעול מלך בבל וגו' וכל הענין אומר דעול על הצואר הוא. ונראין דברי הר"ש ובעל הערוך והגאונים אלא הא דאמר הר"ש דמחגר הוא חבל קשיא דכולהו מתני' כלי מתכות קחשיב אלא מחגר של ברזל שסביבות הבהמה כעין חגור. וכן הא דאמר הרמב"ם בתמחויות קשיא דעגלה דמתני' עגלה דמחרישה וכדתנן חורשת בעגלה אלא כולה מתני' כבעל הערוך והר"ש:
הסייף משישופנו והסכין כו'. שהסייף אע"פ שאינו חד חזיא למילתיה דסייף מכה בכח וכל עיקרי' דסייף הוא כח גברא להכי משישופנו הויא כלי. אבל הסכין דלאו בכח אלא אי חד הוא חזיא לחתוך ביה לאו כלי הוא עד שישחיזנו:
ה"ג מיטמאין ומיטהרין שבורין דר"א רי"א אין מיטמאין ואין מיטהרין אלא שלימין הזה עליהן נשברו בו ביום כו'. ולא גרסינן כיצד דפלוגתא באנפי נפשה היא ולא קאי אפלוגתא דרישא. והכי קאמר כלי מתכות מטמאין ומיטהרין שבורין. מטמאין אדם וכלים ומיטהרין עצמן שבורין. כגון כלי מתכות שנטמאו ונשברו טהרו נגע בהן אדם או כלים לא נטמאו חזר ועשה מהן כלים חזרו לטומאתן הישנה ונטמאו האדם והכלים למפרע שנגעו כשהן שבורין. ומיטהרין עצמן שבורין כגון שנטמאו ונשברו והזה עליהן מי חטאת מועיל הזאה שהזה עליהן כשנשברו שאפילו חזר ועשה מהן כלים וחזרו לטומאתן הישנה מועיל הזאתן שבשעת שבירתן לטהרן מטומאתן הישנה. הואיל וטהרתן בשעת שבירה לאו טהרה מעליא היא שאם נגע בהן אדם וכלים וחזר ועשה מהן כלים נטמאו למפרע מהך נגיעה דנגע בשעת שבירה והוי קצת טומאה עלייהו בשעת שבירה להכי מהניא הזאה דשעת שבירה לטהרן. ור"י סבר אין מטמאים אלא אם נגעו בהן כשהן שלימים וכן אין מיטהרין עצמם בהזאה אא"כ הזה עליהן כשהן שלימין שאין טומאה ואין טהרה בשברין. והדר קתני הזה עליהן פלוגתא אחריתי דפליגי ר"א ור"י: