והאפיפורין כמ"ש הר"ש בשם בעל הערוך. שבלשון יון קורין לכסא שתחת רגלי המלכים אפיפורין. וזרי הדום רגלי שבמקרא. והיינו דתנן לקמן פכ"ד שהוא טמא מדרס. ולהגאון קשיא אמאי טמא מדרס מיהו הא דאמר בעל הערוך שעושין שתי יתידות של ברזל והעור בינתים וכופלין אותו וכשרוצין לישב פושטין אותו ל"נ דהא מתני' בשל עץ אלא של עץ הוא של שני פרקים על שתי יתידות ומתקפל והיינו דתנן לקמן (שם) שלש פנקסאות שהוא כעין פנקס:

המגיס. לאכילה וקוד לשתיה. והיינו מקודה והן ג"כ של פרקים שהן של הולכי דרכים שיוכלו לישא עמהן ודפנותיהן מקבלין אע"פ שנחלקו כדתניא בתוספתא הביאו הר"ש ורבנן ס"ל אע"ג דשל פרקים הן עיקר תשמישן אין ראוין אחד בלא חברו וטהורין:

משישופם. כמ"ש הר"ש והוי דומיא דיקנב דסיפא. ושיפה הוא אחר גמר הסירוג של החבלים והיינו דקאמר ר"מ משיסרג. ורבנן בעי גמר מלאכה כדבעי בסיפא יחסום ויקנב:

הסלים. סל משתמש על הקרקע וכלכלה בתלוייה בכותל:

אע"פ שלא קינב מבפנים. מפני שהן רכין והקינוב אינו מעכב את התשמיש. אבל מבחוץ בעי קינוב משום כלי:

בית הלגינין כו'. לגינין הוא לגין שממלאין בהן מן החבית וכוסות לשתיה:

אע"פ שלא קינב מבפנים. מפני שעשויה משל תמרה כדתניא בתוספתא הלגינין ובית הכוסות של תמרה שחיסם וקינב מבחוץ אע"פ שלא קינב מפנים טמא שכן מקיימין ומתני' סמיך אסתמא. דסתמייהו משל תמרה נינהו ותוספתא פריש לה בהדיא:

והקלתות. שהנשים נותנין בו מחטין וצינורות כדפירש"י ברפ"ח דגיטין והן קטנים:

הקנונין הגדולים. שמפני גדלן משתמשין אף בב' דורין שמחזיקין הרבה וים וכף משתמשים אף בדור אחד:

משיעשה ב' דורין לרחב שלהם. הוא הדור הקיצונה שבשולים שרחבה מכל שלפנים הימנה והיא מקפת כל השולים והדור שעליו שעושין עוד דור אחד גדולה כמוה לארוג עליו כל האריגות של דופן:

משיעשה דור אחד. שמשתמש בדור אחד של קצה השולים בלא תוך כלל:

ב' צפירות. צפירה היא כעין דור. אלא שהדור הוא שעשוי כל השולים מקנה אחד שנקפל סביב סביב עגול בתוך עגול ואינו עגול שלם שבסוף צריך לתחוב ראש הקנה הנשאר בתוך הנקפל וצפירה הוא מקנים הרבה עגול עגול לבדו עגול בתוך עגול והוא עגול שלם:

פטילייה וחסינה. כפירוש הרמב"ם:

קסייה. הוא כיסוי הפנים כעין מטפחת תולה על הפנים וקו"ף בכ"ף מתחלף דומיא דתנן במכשירין פרק ה' קסייא של שלחנות והשיפה של לבנים דפירשו התם כולהו מפרשי כיסוי השלחן דומיא דשל לבנים דסיפא:

של זורי גרנות של הולכי דרכים ושל עושי פשתן טמאה. שהם עושין הכיסוי לפנים לקבל האבק והמוץ של הגרנות ושל הדרכים ושל הפשתן שלא יזיק האבק והמוץ לעינים ולפנים והוו עשוי לקבלה:

אבל של צבעין ושל נפחין. שתולין לקנח הזיעה שהם מזיעין תמיד שעומדין אצל האש ולא הוו עשוי לקבלה טהורה:

המלקוט. כפי' הרמב"ם שהוא כלי מעור מקבצים בו רפתי הבקר כדי שלא יפסיד החטה בעת הדישה:

כיסוי של קופסא טמא. מפני שהוא שוה ויכול להשתמש עליו:

כסוי קמטרא טהור. שהוא עגול ואינו יכול להשתמש עליו:

וגנוגנית העני. פירש הר"ש תרמילו. וקשיא הא תנן התורמל משיחסום ויקנב כו' מקבל טומאה ומ"ש של עני. אלא כהרמב"ם שהוא אהל אלא הא דאמר הרמב"ם אומן נקרא עני לא נראה אלא של עני ההולך בחמה:

ואנגלין של ספר. מאן דמפרש נרתיק כבר אותביה הר"ש מתוספתא. דתניא תיק של ספר טמא ואנגלין טהור מכלל דאנגלין לאו היינו נרתיק. אלא כהרמב"ם שהוא דפוס שעליו עושין התיק של ספר תורה:

תיק הסייף כו'. אכל הנך משמשין בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה והא דקתני זה הכלל העשוי לתיק טמא במשמש בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה וסמיך ארישא ולחפוי טהור מ"מ: