Eliyahu Rabbah on Mishnah Kelim Chapter 9
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נמצאו באפר מקלה. אמחט וטבעת קאי ולא אשרץ והכא שנמצא למטה מנחשתו של תנור באפר מקלה וטמא המחט שאין לו במה יתלה דאי מקמי דאתא תנור הוה המחט הוה תחת האפר. אבל שרץ טהור אפי' בתוך אפר מקלה אימור חי נפל ועכשיו מת. והכי תניא בתוספתא שרץ שנמצא באפרו של תנור למטה מנחשתו של תנור טהור מפני שיש לו במה יתלה מחט וטבעת שנמצאו באפרו של תנור טמא מפני שאין לו במה יתלה:
ספוג. כתב הר"ש מפני שעשוי להכניס ולהוציא ומתוספתא הוא אבל מתני' קתני טעמא מפני שסוף המשקה לצאת דומיא דחרסין דסיפא:
הגפת והזגין ויצאו מהן משקין טהורין. גרסינן. ול"ג ואח"כ אלא שבדריכתן יצאו מהן משקין. ומ"מ הן טהורין. שהגפת והזגין עצמן לאו בני קבולי טומאה נינהו ומשקין היוצא מהן בדריכתן של טמאין לא מיטמאי שהמשקה אינו מיטמא אלא לרצון והכא הני משקין שלא לרצון נפקי דטמאים לא מכווני לאפוקי משקין אלא שדרכו עליהן בהליכתן. ואע"ג דמתחלה כשנדרכו הגפת והזגין בגת ובבור נפיק מיניה משקה לרצון והאי משקה איתיה אגפת ואזגין ומיטמאי מהטמאין שדרכו עליהן ואנן תנן כל משקה שתחלתו לרצון אע"פ שאין סופו לרצון. שאני גפת וזגין דאורחייהו כי דרכי להו מיפלט פלטי משקין וכי סליק ידא מיניה הדרי ומיבלעי משקין בגוייהו וליתא להך משקה עלייהו אלא מיבלע בהו והשתא דנפקי מהך דריכה דטמאין תחלתו הוא ובעינן לרצון והכא דשלא לרצון נפקי לא מיטמאי. והוא שמתחלתן נעשו בטהרה אבל אם נעשו מתחלתן בטומאה הנך משקין דנפיק מיניה בשעת דריכתן מיטמאו דהוי לרצון וכי הדרי ומבלעי בהו משקין טמאין הוא דאיבלע ותו לא פקע טומאה מיניה והשתא דהדרי ופלטי מהך דריכה משקין טמאים הוא דאיפלט. והכי תניא בתוספתא דטהרות פ"ג הגפת והזגין שנעשו בטהרה והלכו עליהן טמאין ומיצו מהן משקין טהורין ושנעשו בטומאה ומיצו מהן משקין טמאין ר"ש מטהר א"ל ר"ש מה לי כשנעשו בטומאה ומ"ל כשנעשו בטהרה א"ל כשנעשו בטומאה משקין קבוצין מתחת הקורה וכשהוא מגביה את הקורה חוזרין ונבלעין בגפת א"ל אף כשנעשו בטהרה בא הזב ודרס עליהן משקין קבוצין מתחת הזב וכשהוא מגביה את רגליו חוזרין ונבלעין בגפת א"ל אינו דומה משקה היוצא לרצון למשקה היוצא שלא לרצון א"ל זה וזה לא נקרא עליה שם טומאה לעולם:
כוש שבלע כו'. לאו למימרא דלא מציל בצ"פ משום דלא חשיבי צמיד פתיל דא"נ חשיבי צמיד פתיל לא הוו מצילין ואפילו צ"פ גמור לא מציל בכל הנך ג' טומאות דקתני. נכנסו לאהל המת לא מציל צ"פ דצ"פ לא מציל אלא אכ"ח ואוכלין ומשקין דלית להו טהרה במקוה אבל הנך דאית להו טהרה במקוה לא מציל עלייהו משום גזירה דע"ה דחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי. ובהיסט הזב לא מציל צ"פ. נפלו לאויר התנור הא צ"פ לא מציל אלא אטהרה מליטמא ולא אטומאה מלטמא. אלא הא קמ"ל דלא הוו בלועה דבלועה ניצלת ומצלת בכל הנך טומאות קמ"ל הא לאו בלועה היא:
נגע בהן ככר כו'. אע"ג דלאו טומאה בלועה נינהו לאצולי לתנור מ"מ לא חשיב הכוש כגופא דצנורא לטמא הככר אלא הוי הפסק בין הצנורא לככר וטהור הככר:
צמיד פתיל. צמיד הוא החבור שבין הכלי ולפתיל. פתיל הוא הכסוי מלמעלה וכן הוא אומר ומטך ופתילך זהו הבגד העליון שמתכסה בו:
מרדע. מלמד זהו העץ שהדרבן תקוע בו דרבן הוא היתד שנתקע בהמלמד ושניהם ביחד נקרא מרדע:
רש"א. ר"ש פליג אכולהו דלא בעי יוצא ודולק ופליג ארבי יהודה וסבר דבאמצע דהיינו בפתיל קיל מצד דהיינו בהצמיד:
במה דברים אמורים בזמן שנעשו ליין. שהנקב פוגם את היין ולא ניחא ליה בנקב. אבל בשאר משקין שהנקב טוב להן שיכנס האויר והאויר יפה להן וניחא ליה בנקב אפילו כ"ש:
אבל אם נעשו בידי אדם אפילו כ"ש טמאים. אפילו ביין מידי הוא טעמא אלא שהנקב פוגם את היין ולא ניחא ליה והכא דאיהו הא קא נקב ליה והא ניחא ליה:
בצמיד פתיל בכונס משקה. גרסינן. (ולעיל פ"ח ב') קתני לענין תוך תוכו העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בכונס משקה והכא קתני לענין צ"פ נמי מטילין אותו לחומרו בכונס משקה. וזיתים וכונס משקה דתנן למיבעי מרוח וסתימה אנקב אבל ניקב כמוציא רמון אמרינן בגמ' דתו לא מהני ליה צ"פ וכאוכלין שגבל בטיט דמו: