רבי יוסי מטמא. והכי נמי פליג בספק ידים ליטהר ומטמא (ידים פ"ב ד) שהן בחזקת טומאה:

ספק מים שאובין שטהרו חכמים. דתנן בטהרות (פרק ד ז) אלו ספיקות שטהרו חכמים ספק מים שאובין למקוה ולא פריש לה התם מאי ניהו קתני הכא ספק מים שאובין שהתירו חכמים שאמרתי לך ספק נפלו כו':

ור"ש מכשיר מפני שלא נתכוין לשאוב. גרסינן:

המניח קנקנים כו' ונתמלאו מים. ואותן מים כשרין הן. שנאמר אך מעין ובור מקוה מים יהא טהור מעין יכול אפי' שאובין ת"ל אך מעין יכול אפילו אין בו תפיסת ידי אדם כגון המניח קנקנים לנגבן ת"ל ובור יכול אפילו יש בו תפיסת ידי אדם ת"ל מקוה מים. והיינו דכתיב מעין מקוה מים בלא ו' ובור כתיב בוי"ו לגלויי דבור לרבויי אתא והנך למעוטי קאתי:

או יש בו כמעט מים גרסי'. כלומר אם עונת גשמים הוא מסתמא ירדו לתוך הבור כמעט מים שיפלו מי הקנקנים לתוכן או אם אינו עונת גשמים ויש בו כמעט מים בבור:

ישבר. ויפלו מי הקנקנים לתוך הבור ואינו צריך להמשיכן מצד הבור אלא אפי' יפלו מן הקנקנים לתוך הבור כשר שמי הקנקנים כשרין הן שאין בהן תפיסת ידי אדם. וצריך לישבר שאם יגביהם קצת יעשו שאובין בהגבהתו:

ואם לאו. שאינו עונת גשמים ואין בבור כמעט מים:

לא ישבר. ר"א לטעמיה דמחמיר בתחלה במים שאובין. דאמר רביעית מים שאובין בתחלה פוסלין את המקוה ושלשה לוגין ע"פ המים ה"נ מחמיר בתחלה בקנקנים שאין בהן תפיסת ידי אדם הואיל ומ"מ הם בכלים שאם אין בו מעט מים בבור לא ישבר שיפלו לתוך הבור:

רבי יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר. סבר לה כרבנן דפליגי עליה דר"א ברביעית מים בתחלה וקסברי בין בתחלה בין בסוף ג' לוגין דלא חמיר בתחלה מבסוף וה"נ לא חמיר בתחלה ואפי' אינו עונת גשמים ואין בו כמעט מים בבור ישבר ויפלו לתוך הבור שמי הקנקנים כשרין הן שאין בהן תפיסת ידי אדם:

אם היו המים צפים ע"ג כו'. ולא נעשו שאובין מעולם הואיל ומחוברין הן למי הבור:

ואם לאו לא ישבר. אע"פ שיש בו מים בבור וביש בו כמעט מים בבור מודה ר"א בקנקנים שישבר. התם לאו תפיסת ידי אדם הן דלא ניחא ליה כלל במים שבקנקנים דלנגבן העלן אבל הכא ניחא ליה קצת וקסבר ר"א דהוי כשאובין שאפי' ביש בו מים בבור פוסלין ורבי יהושע סבר דלא הוי כשאובין:

אע"פ שבלע הבור את מימיו כו'. סתמא כרבי יהושע שאפי' אין בבור כמעט מים ישבר ומחלוקת ואח"כ סתם הוא: