ר"א אומר בית הבנוי כו'. ר"א אנתיצה קאי דקאמר ת"ק נותץ את שלו ומניח את של חברו ולא קמפליג מידי ואתא ר"א וקאמר בד"א בפתין שהם אבנים קטנים שאין האבן שהנגע בו נכנס לבית חברו אבל נראה בראש שאותו אבן שהנגע בו נכנס לבית חברו נוטל את כולו:

במה שהן. האבן במה שהוא אפילו פחות מכזית וקאמר האי לישנא למימר שאם האבן שלם הוא מטמא במה שהוא אפילו פחות מכזית אבל אם איננו שלם אינו מטמא בפחות מכזית:

מטמא בתוכו. אם הכניס ידו לתוך הבית ונגע בו ואע"ג דלא נכנס גופו לתוכו דליהוי טמא משום בא אל הבית אם נגע בכותל מתוכו מיטמא כדפירש"י:

וכן באבן המנוגעת. עד כאן ותו לא גרסינן מידי במתני'. וכ"ה בברכות ובקדושין. וקתני וכן באבן המנוגעת אם אדם נושא את האבן המנוגעת הוא כמצורע שאם עומד תחת האילן מטמא הטהור אפילו עובר שם ואם טהור עומד והוא עובר טהור ולגירסת הספרים מאי טהור ומאי ואם הניחה אפילו לא הניח אלא שעמד הנושא את האבן טמא הטהור. ובתוספתא תניא וכן באבן המנוגעת הטהור עומד ונזרקו אבנים מנוגעו' תחת האילן טהור ואם נחו טמא. כלומר שנזרקו האבני' דרך תחת האילן ונפלו להלן מן האילן שהוא הטהור עומד וטמא עובר טהור ואם נחו תחת האילן הרי הטמא עומד טמא. והתם שפיר קאמר אם נחו דמיירי בזריקה אבל מתני' דסתמא קתני ולא קמפרש מידי מיירי באדם הנושאן וכגונא דרישא ולא צריכה להניחה אלא אם עמד הנושא טמא. ואמרינן נמי בקדושין א"ר נחמן בר כהן זאת אומרת רכוב כמהלך דמי מדאמרינן באבן המנוגעת אם האדם הנושאה עובר טהור ואמאי האבן מיתב יתבא בחיקו אלא אנן לאו בתר האבן אזלינן אלא בתר אדם הנושאה ואיהו הא עובר ורכוב נמי לאו בתרא דידיה אזלינן אלא בתר בהמה הנושאתו. שמעינן מהא דהכא לאו בהניחה עסקינן אלא באדם הנושא את האבן שהוא כמצורע אם עבר טהור ואם עמד טמא. והא דמייתי בקידושין טמא עומד תחת האילן וטהור יושב טהור. ואם ישב הטמא. הטהור טמא. הכי גריס לה רש"י ז"ל מדתניא בת"כ. והאמת שבושא הוא דנפל בת"כ חדא דהתנן אם טמא עומד אפילו טהור עובר טמא ולא מיבעיא טהור יושב ותו רש"י ז"ל בעצמו קמפרש בברכות דמייתי למתני' דהכא טמא עומד וטהור עובר טמא וקאמר רש"י ז"ל מכאן אמרו עומד כיושב דמי דקבוע. אלא בת"כ נמי ה"ג טמא יושב תחת האילן וטהור עובר טמא. טמא עובר תחת האילן וטהור יושב טהור. וכן באבן המנוגעת. והכי נמי גרסינן בקדושין ונקט בת"כ יושב ה"ה בעומד אלא איידי דקרא כתיב מושבו נקט נמי יושב והיינו נמי דדייק רב נחמן בר כהן רכוב כמהלך דמי מאבן המנוגעת דהתם נמי בעובר טהור דהוי כאילו האבן מהלך וכדאמרן:

טלית טהורה כו'. בטלית טהורה אם הכניס שלש על שלש אע"פ שאינו רוב הבגד כגון שהוא בגד גדול טמא. כדתניא בתוספתא וטהורה שהכניס ממנה שלש על שלש לבית טמא נטמאת ור' נחמיה מטהר עד שיכניס את רובה מכלל דלרבנן אע"פ שלא הכניס את רובה טמאה ואם הכניס את רוב הבגד אע"פ שאין בה שלש על שלש שהוא בגד קטן טמא ובין שלש על שלש ובין רוב הבגד אע"פ שאין בהן כזית טמא אבל אם אין בה לא רוב הבגד ולא ג' על ג' אף ע"פ שיש בה כזית טהורה ובטלית טמאה אם הכניס ממנה כזית אף ע"פ שאין בה רוב ולא ג' על ג' או הכניס רוב או ג' על ג' אע"פ שאין בהן כזית טמאה כדתניא בתוספתא טלית טמאה שיש בה ג' על ג' ואין בה כזית והכניס רובה לבית טהור טמאתו:

אינו דין שלא יטמא את מה שעליו כו'. ותני בתוספתא א"ל ר"י מצינו שיפה כח הטמא להציל מכח הטהור ישראל מקבלין טומאה ומצילין בגדים בבית המנוגע הבהמה והכותי אין מקבלין טומאה ואין מצילין בגדים בבית המנוגע:

כולם מיד טמאים. גרסינן ול"ג כלים דמכלים קא סליק אלא כולם קתני כלומר אפילו עד הקורות למר ועד ד"א למר כולם טמאים מיד רי"א אם שהה כדי הדלקת הנר ובתוספתא תניא מצורע שנכנס לבית כל הכלים ששם הרי אלו טמאין מיד א"ר יהודא בד"א בזמן שנכנס ברשות אבל נכנס שלא ברשות כל הכלים ששם טהורים עד שישהא כדי הדלקת הנר: