כלים הנוגעים במת. הם כמת ולאו דוקא חרב אלא כל הכלים חוץ מכלי חרס הם כמת עצמו כדברי הרמב"ם:

כיצד ארבעה. הנך תרי תלתא ארבעה כולהו כתיבי. דכתיב וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת וגו' יטמא שבעת ימים. הרי אדם במת ואדם בכלים שנגעו במת דחרב הרי הוא כחלל. וכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. וכל אשר יגע בו הטמא אכלים. מדכתיב בסיפא דקרא והנפש הנוגעת מכלל דרישא בכלים דנגע בהו הטמא והיינו דכתיב יגע ולא כתיב תגע דאי אנפש תגע הו"ל למכתב כדכתיב הנוגעת. ויטמא דקאמר קרא טומאה כיוצא בו קאמר. כל כלי אשר יגע בו הטמא האדם הטמא דנגע במת או בחרב יטמא הכלי כהאדם הטמא. הרי כלים שנגעו באדם שנגע במת וכלים שנגעו באדם שנגע בחרב שנגע במת טמאין שבעה. וסיפא קאמר והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. אבל נפש הנוגעת באדם הטמא שנגע במת או בחרב תטמא עד הערב. או נפש הנוגעת בוכל אשר יגע בו הטמא בכלי שנגע בו הטמא הזה תטמא עד הערב. הרי אדם שנגע באדם שנטמא במת או בכלים שנגעו במת וכן אדם בכלים שנגעו באדם שנטמא במת או בכלים שנגעו במת טמאין טומאת ערב:

אמרו לו אין האהל מתחשב. דהשפוד לאו משום דנגע באהל הוא דטמא שבעה. דא"כ אדם הנוגע בו לא יטמא אלא טומאת ערב. דשפוד הנוגע באהל הוי כלים בכלים דאינו עושה אלא שלישי לטומאת ערב כדלעיל ולא הוי אלא שלשה במת. אלא השפוד משום דמביא על עצמו בכל שהוא הוא דמיטמא כדתנן במכילתין כל המטלטלין מביאין טומאה על עצמן בכל שהן והו"ל השפוד כמת ואדם הנוגע בו טמא שבעה וכלים באדם שבעה והו"ל ארבעה במת. ובטבליות דסגוס עבה נמי משום דמביא על עצמו בכל שהוא הוא כדבעינא למימר קמן:

חומר באדם מבכלים וכלים מבאדם. והיינו דקתני לעיל שלשה במת כלים במת וכלים בכלים ולא קתני שלשה במת אדם במת וכלים באדם טמא טומאת שבעה השלישי בין אדם בין כלים טומאת ערב א"נ כלים במת ואדם בכלים טמא טומאת שבעה ואדם באדם טמא טומאת ערב. משום דסדר חומרתן נקט ואזיל ברישא קתני חומר דכלים מבאדם וקתני שנים במת אדם במת ואדם באדם הרי שנים וחומר בכלים דהוי שלשה כלים במת וכלים בכלים וכו'. והדר קתני חומר דאדם מבכלים שכל זמן שהוא באמצע הן ארבעה וקתני כיצד ארבעה כלים נוגעים במת ואדם בכלים וכו' וכדקא אזיל ופריש הכא:

אדם ובגדים מטמאין בזב. קתני זב הכא משום דדמי למת במנין הטומאות אלא בזב חסר אחת מבמת שכל שבמת שנים בזב אחד ושבמת שלשה בזב שנים ושבמת ארבעה בזב שלשה. אדם במת ואדם באדם שנים במת ובזב אדם בזב אינו מטמא אדם הרי אחד בזב. אדם במת וכלים באדם מטמא עוד אחד והוי שלשה במת ובזב אדם בזב מטמא כלים הנוגעים בו בשעה שנוגע בזב ותו לא הרי שנים. א"נ כלים במת וכלים בכלים מטמא שלישי ובזב כלים ששכב או ישב עליהן הזב מטמאין כלים ותו לא הרי שנים. כלים במת ואדם בכלים וכלים באדם מטמאין רביעי ובזב כלים ששכב או ישב עליהן הזב מטמאין אדם הנוגע בהן לטמא בגדים או כלים הנוגעין באדם בשעת נגיעתם במשכב ומושב הזב הרי שלשה וכ"מ בתוספתא והיינו דקתני מתניתין שאדם הנוגע בזב מטמא בגדים והרי שנים ואילו במת בכה"ג אדם הנוגע במת וכלים בו מטמאין עוד שלישי. וקתני חומר בבגדים שהבגדים הנושאין את הזב מטמאין אדם לטמא בגדים שעליו והרי שלשה ואילו במת כלים הנוגעים במת ואדם בהן וכלים באדם מטמאין עוד רביעי. וקתני ואין אדם נושא את הזב מטמא אדם והרי אחד בזב ואילו במת אדם במת מטמא אדם הרי שנים. והא דקתני בזב בגדים ולא קתני כלים כדקתני במת. ברישא קתני לטמא בגדים משום דאדם הנוגע בזב לא מטמא אלא כלים הנוגע בהן בשעת נגיעתו בזב וסתמא דבגדים עליו הן כדאמרי' בפ"ק דכלים. ובסיפא קתני בגדים משום דראוי למשכב ומושב בעינן וסתם בגדים ראוין הן:

ואפילו מגויד. שאינו יכול עוד לחיות אינו מטמא משום דדעתו צלול. ואפילו גוסס שאין דעתו צלול אינו מטמא משום שיכול עוד לחיות:

האיברים אין להן שיעור. והא דלא חשיב נמי אבר מן החי. משום דהני יש להן טומאת בשר בשיעורן. וקמ"ל דאברין שלהן אין להן שיעור ומטמאין אפילו פחות מכשיעור אבל החי אין לו טומאה אחרת בשום שיעור דבשרו טהור ואין לו אלא טומאת אבר:

מטמאין טומאתן. כל אחד טומאתו מת במגע ובמשא ובאהל נבלה במגע ובמשא שרץ במגע:

קורסל. הוא סמוך לפס הרגל קנעכיל בל"א:

שוק. הוא אורך הרגל עד הארכובה:

ארכובה. קני"א בל"א:

חמשה בארכובה. בתוספתא שנים מכאן ושנים מכאן והפיקה באמצע:

ירך. הוא כל אורך מהארכובה עד הקטלית:

קטלית. הוא הכף למעלה מהירך סמוך למתנים:

שנים בקנה. הוא כל אורך היד עד המרפק:

שנים במרפק. עלין בוגין בל"א:

זרוע. מהמרפק כל ארכו עד הכתף:

תשעה בראש. בתוספתא והלחיים עמהם:

אבל אם אין עליהן בשר כראוי מטמאין במגע ובמשא וכו'. לא שנו אלא באבר מן המת ואבר מן החי אבל בשרץ ונבלה אם אין עליהן בשר כראוי טהור מכלום: