Eliyahu Rabbah on Mishnah Oholot Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כ"ד דברים מטמאין במת. י"ג מהן מטמאין במגע ובמשא ובאהל. שנים מהן מטמאים במשא ובאהל ואין מטמאין במגע. שבעה מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל. שנים מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא. וכולהו תנינא י"ג תנן ברישא כל הנך דחשיב דמטמא באהל בהדי רביעית דם ורביעית דם תבוסה לבד ממלא תרוד רקב ומלא תרוד רקב ועוד עפר קברות הן שנים שמטמאין במשא ובאהל ולא במגע דלא חבור נינהו למגע כדתנן אינו חבור לטומאה. ושבעה תנן אלו מטמאין במגע ובמשא ואינו מטמא באהל וקחשיב להו. וגולל ודופק הן שנים שמטמאין במגע ואהל ולא במשא:
רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין. שיהא הרובע נלקח מעצמות שיש בהן רוב בנינו של מת או רוב מנינו שהן מטמאין באוהל אע"פ שאין בהרובע רוב בנין או רוב מנין. אבל אם לא נלקח הרובע מעצמות שיש בהן רוב בנין או רוב מנין אינו מטמא הרובע באהל וכדתניא בתוספתא רובע עצמות מרוב הגויה בגודל ועצמות רוב הגויה בגודל ועצמות רוב הגויה בגודל ואע"פ שאין בהן רובע טמאין. ורובע עצמות מרוב הגויה במנין ועצמות רוב הגויה במנין ואף על פי שאין בהן רובע טמאין. רבי יהודה אומר בלשון אחר בית שמאי אומרם מעצמות משנים או משלשה מן הגויה. ובית הלל אומרים רובע עצמות מן הגויה מרוב בנין או מרוב מנין רוב בנינו או רוב מנינו של מת אף על פי שאין בהן רובע טמאים. שמאי אומר אף מעצם אחד. אמר רבי יהושע יכולני לעשות דברי ב"ש ודברי ב"ה כאחד משני שוקים וירך אחד כדברי ב"ש. כלומר שהוא שלשה עצמות כברי ב"ש והוא מרוב הבנין ובפרקי ידיו ורגליו כדברי ב"ה. כלומר והוא מרוב המנין. ובשדרה וגולגולת כדברי שמאי כלומר שהוא מעצם אחד ורובע ממנו מטמא באהל שהשדרה וגוגולת עצמן מטמאין באהל כמת שלם:
כמה הוא רוב מנינו קכ"ה. וקמ"ל כדתניא בתוספתא היותרת עולה מן המנין. וחסר שאין בו אלא מאתים. ויתיר שיש בו מאתים ושמונים ואחד כולם מצטרין למנין קכ"ה. פירוש אע"פ שבחסר ק"א הוא רוב מנינו מ"מ צריך קכ"ה לרוב מנינו כרוב כל אדם וביתיר שרובו לא הוי עד קמ"א מ"מ סגי בקכ"ה רובו דכל אדם ואיברים היתרים של היתיר הן בכלל המנין ומצטרף לקכ"ה:
דם קטן שיצא כולו כו'. תניא בתוספתא דם הקטן שיצא ממנו כולו ואין בו רביעית ר' עקיבא אומר כל שהוא וחכמים אומרים כו'. שר"ע אומר טומאה בדם וטומאה בעצמות מה עצמות אע"פ שאין בהן רובע טמאין אף הדם כו'. השיבו את ר"ע ג' תשובות לא אם אמרת בעצמות שכן רובן טמא בלא רובע תאמר בדם שאינו טמא אלא ברביעית ד"א כו'. פירוש ר"ע קנסיב לה מעצמות של קטן מכל הגוף שאע"פ שאין בהן רובע טמאין. כך הדם שיצא כולו אע"פ שאין בו רביעית טמא וקמהדרי ליה רבנן לא אם אמרת בעצמות שכן רובן טמא בלא רובע וכולה לא כל שכן תאמר בדם שאינו טמא אלא ברביעית שלא אמרו בו טומאה אלא ברביעית ולא רובו וכן כולו נמי לא:
מלא תרוד ועוד עפר קברות טמא. ולא גרסי' רקב והכא במת שנקבר בכסותו או בארון של עץ וכיוצא בו שנתערב עפר אחר עם עפר גופו של מת ואין לו דין רקב אלא דין עפר קברות דצריך מלא תרוד ועוד. והכי תניא בתוספתא פרק ב' דמכילתין. ואיזהו מת שיש לו רקב הנקבר ערום בארון של אבן על גבי רצפה או ע"ג טבלא של שיש אבל הנקבר בכסותו ובארון של עץ ע"ג עפר אין לו רקב והנוטל עפר מתחתיו זה הוא עפר קברות מלא תרוד ועוד. נמצא עפר ואינו יודע מה טיבה פירש רבי אליעזר בן צדוק בורר את הצרורות ואת הקסמין נוטל את הודאי ומניח את הספק וזהו עפר קברות מלא תרוד ועוד. פירוש זה הספק הוא עפר קברות דצריך ועוד שמע מינה מהא דנקבר בכסות וכיוצא בו שיש עפר אחר בו הוא עפר קברות ומטמא במלא תרוד ועוד:
מלוא תרוד רקב שגבלו במים אינו חבור לטומאה. לענין מגע אבל במשא ובאהל מטמא. וקחשיב הנך תלתא ואיכא בכל חדא תרי טומאות מתלת דבמת. רקב שגבלו במים מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע. והדר קתני אלו מטמא במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל עצם כשעורה וארץ העובד כוכבים וכו'. והדר קתני הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל ואינם מטמאין במשא. והכי תניא בתוספתא פרק ד' רבי שמעון אומר שלש טומאות פורשות מן המת שתים בכל אחת והשלישית אין בהם ואלו הן גולל ודופק ועצם כשעורה ומלא תרוד רקב גולל ודופק כו' עצם כשעורה כו' מלא תרוד רקב כו':
באיזה מקדח אמרו כו'. ולא קשיא הא דפליגי תנאי אליבא דב"ש. דהא איתמר עלה בגמ' וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו. והשתא הואיל וב"ה לא יהבי שיעורא בהדיא. וב"ש קיהבי שיעורא כמלא מקדח. קא מפלגי ר"מ ורבנן בשיעורא דיהבי ב"ש דאיזה מקדח אמרו ומינה נשמע לב"ה דהא קרובים דברי ב"ה לדברי ב"ש:
הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל. טומאת אהל דגולל לא נפקא לן מידי דהא הגולל לא מטמא אלא בקבר סתום כדתניא בתוספתא סוף פ"ג שתי אבנים גדולות של ארבעה ארבעה טפחים שעשאן גולל לקבר המאהיל ע"ג שתיהן טמא נטלה א' מהן המאהיל ע"ג שניה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא. שמעינן מינה דכי איכא ד' טפחים כשיעור יציאת הטומאה תו לא מטמאה באהל משום גולל אלא בקבר סתום הוא דמטמא באהל ובקבר סתום גולל למאי מיבעי ליה תיפוק ליה משום מת הוא דמטמא דהא מאהיל ע"ג קבר סתום דמטמא כל סביביו באהל. וגולל היוצא חוץ לקבר לא מטמא כלל כדתנן במכילתין (פרק ט"ו ח') ועוד תניא התם רבי אליעזר אומר גולל מטמא במשא אם מטמא באהל המועט לא יטמא במשא המרובה א"ל רבי יהושע מרובה טומאת אהל כו' שהמאהיל על המת בסוכה טמא משום קבר סתום והמסיטה טהור אמר רבי שמעון זהו הנדון אם סוכה שיש לה פתח ה"ה חוצצת ע"ג ואם סוכה שאין לה פתח זהו גולל עצמו פי' דסוכה שאין לה פתח והיא כקבר סתום זהו גולל עצמו שמטמא משום קבר סתום שאין לו פתח לצאת דרך שם הטומאה וכשם שר"א מטמא בשאר גולל במשא כך מטמא בסוכה במשא. אלמא דגולל משום קבר סתום הוא דמטמא באהל דמאהיל ע"ג קבר סתום. ואם יש לה פתח ה"ה חוצצת אלא גולל דקתני משום מגע דכל גולל שכנגד הקבר מטמא במגע ואפילו פירש הגולל מן המת:
ר"א אומר מטמאין במשא. פירש בתוספתא במאי פליגי ר"א ורבנן:
ואבר מן החי שחסר עצמו. אבל אבר מן המת טמא משום עצם כשעורה:
ורביעית דם משני מתים. הא תני לה חדא זימנא. ומשנה יתירה קמ"ל דפליגי ר' עקיבא ורבנן בין ברביעית דם שיצא מב' מתים מזה חצי רביעית ומזה חצי רביעית וקסבר ר"ע בהא נמי מטמא. ובין ברביעית דם שפירשה משתי רביעיות שיצאו משני מתים וקסברי רבנן בהא נמי טהורה. וקמ"ל חדא להודיעך כחו דר"ע וחדא להודיעך כחן דרבנן: