נסר שהוא נתון ע"פ תנור חדש. דלאו כלי הוא חוצץ הנסר. וכ"ת ליהוי ככלי אדמה דנעשה אהלין לטמא ולא לטהר. לא דמי התם כלי. אבל תנור קודם שהוסק לא הוי כלל כלי הואיל ופתוח מלמעלה ולמטה. וחוצץ כמו נסרים:

ובישן טמא. דכלי הוא אינו חוצץ:

וריב"נ מטהר. קסבר תנור ישן נמי אע"ג דאטמויי קמטמא גזירת הכתוב הוא דליטמא אבל כלי לא הויא. ולענין חציצה בכלי תליא מלתא ולא בדבר המקבל טומאה דהא כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אע"ג דטהורים נינהו אי סמיך עליה נעשו אהלין לטמא ולא לטהר משום דכלים נינהו. תנור נמי אע"ג דמיטמא אי סמיך עליה נעשה אהל אפי' לטהר הואיל ולאו כלי הוא דסמיכה אדבר המקבל טומאה לא איכפת לן אלא דלא לסמוך אכלי. ותנור נמי טהור הואיל ולאו כלי אלא אהל ובאהל לא צריכה צמיד פתיל אלא דלא ליהוי פתוח בפותח טפח:

נתון ע"פ שני תנורים. פי' שני תנורים האמורים למעלה האחד חדש ואחד ישן טומאה ביניהם הם טמאין בין התנורים בין הכלים הואיל וישן סומך את האהל מצד אחד אינו חוצץ ריב"נ מטהר אזיל לטעמיה דאמר בתנור אחד אף הישן חוצץ דסבר לאו כלי הוא והיינו דתניא בתוספתא היה ראשו אחד נתון ע"פ התנור חדש וראשו א' נתון ע"פ התנור ישן או שהיו שנים ישנים א' מכאן וא' מכאן וחדש באמצע טמאין והתנורים טמאין וריב"נ מטהר:

סרידה שהיא נתונה ע"פ התנור. הכא גרסינן ישן ובסיפא דנסר שהוא נתון ל"ג ישן כדבעינא למימר קמן. ואם היתה סרידה נתונה ע"פ תנור חדש אפי' אינו מוקף צמיד פתיל הכל טהור אפי' שלא כנגד אוירו של תנור והכי תניא בתוספתא בנסר נתון על פי' ובחדש הכל טהור ותניא בסרידה אם היתה חלקה ה"ה כנסר:

נסר שהוא נתון ע"פ תנור. הכא בתנור ישן המוקף צ"פ עסקינן כגוונא דסרידה כדאמרן דסרידה נמי בישן דבחדש הכל טהור. הלכך הא דגרסי בסרידה מוקף צמיד פתיל ולא גרסי בישן והכא גרסי בישן ולא גרסי ביה מוקף צ"פ ליתא אלא לעיל בסרידה גרסי' ע"פ תנור ישן מוקף צ"פ והכא לא גרסינן ישן אלא נסר שהוא נתון ע"פ התנור ותו לא וקאי אדרישא דמיירי בישן ובמוקף צ"פ. וטעי בה ספרי ואשמיטיה לישן דרישא דסרידה ושדיוה אדהכא והואיל והכא נמי במוקף צ"פ כגוונא דרישא הלכך אם אינו יוצא מן הצדדים טומאה בצד זה כלים שבצד השני טהורין דצמיד פתיל מפסיק בין הטומאה לכלים ור"י מטמא דסבר אין התנור מפסיק:

הבטח אינו מביא את הטומאה. בטח הוא כעין חגורה בולטת שעושין סביב התנור ואם אין בו פ"ט אינו מביא את הטומאה אע"ג דזיז מביא את הטומאה בכל שהוא כדתנן ריש פרק י"ד הבטח אינו מביא:

היה בו זיז למעלה מן הבטח רא"א אינו מביא את הטומאה עד שיהא בו פ"ט. כזיז ע"ג זיז דתניא בתוספתא ב' זיזים זה ע"ג זה והפתח תחתיהן התחתון כ"ש והעליון אפי' בתוך ג' נדבכות שהן יב"ט שיעורו בפ"ט:

רבי יהושע אומר רואין את הבטח כו'. דלא דמי לזיז ע"ג זיז דהתם הואיל והתחתון מביא את הטומאה בכ"ש לא אמרינן ביה רואין כאילו אינו להכי העליון אינו מביא עד פ"ט אבל בטח דאינו מביא את הטומאה לא חשבינן לזיז שעליו כזיז ע"ג זיז דלא להביא נמי העליון את הטומאה אלא רואין את הבטח כאילו אינו והעליון מביא את הטומא' בכל שהוא:

היה נתון תחת האסקופה ידון מחצה למחצה. ור"ש פליג כדתניא בתוספתא פי"ג היה נתון תחת האסקופה ידון מחצה למחצה לטמא את הבית ד"ר יעקב אר"ש לא נחלקו ר"א ור"י על הנתון תחת האסקופה שהבית טהור על מה נחלקו על המודבק באסקופה שר"א מטמא את הבית ור"י מטהר:

מודבק למשקוף. מבחוץ בעובי המשקוף:

הבית טמא. דגזור טומאה מודבקת במשקוף אטו טומאה בתוך הבית וטהור נוגע במשקוף דטמא מדאורייתא וכדתני סיפא:

ר' יוסי מטהר. דלא גזר ותניא בתוספתא ר' יוסי מטהר עד שיהא בטומאה משך פ"ט. פירוש דהיא עצמה נעשית אהל ומביאה לבית:

הנוגע במשקוף טמא. שעל עצמו מושך הטומאה מן הבית בכל שהוא כדאמרינן בשפוד דפ"ק ובטבליות דפט"ו ב':

מטפח ולמעלן טמא. דחיישינן שמא איכא חור תותי אסקופה בפ"ט ומביא הטומאה על עצמו כמו במשקוף אבל מטפח ולמטן דליכא למיגזר טהור: