קפולין. אסגוס הואיל ומקבל טומאה לא ממעטי התחתונים לאהל ואמרינן כמאן דליתנהו דמי והעליון מביא את הטומאה. אבל כופת דלא מקבל טומאה קא ממעטי התחתונות לאהל ולא מביא העליונה את הטומאה. ולישנא דקפולין בקו"ף נמי משמע אסגוס אי נמי אפי' תימא אכופת ובכופת דמקבל טומאה כגון דחקק בה בית קבול כדתנן (כלים פכ"ב ט') כופת שסירקו וכרכמו ועשאו פנים ר"ע מטמא וחכמים מטהרין עד שיחוק בו:

ה"ג קפולין זו ע"ג זו שתהא העליונה גבוה מן הארץ פ"ט טבליות של עץ זו ע"ג זו שתהא העליונה גבוה מן הארץ פ"ט. ול"ג אינן מביאות עד שתהא דאם התחתונה גבוה מן הארץ פ"ט דומיא דרישא דכל הסגוס גבוה מן הארץ פ"ט כ"ש דמביאות אלא הכא רבותא דמביאות אשמועינן אע"ג דאין התחתונה גבוה מן הארץ פ"ט אם העליונה גבוה מביאות ותחתונות אינן ממעטות:

ואם היו של שיש טומאה בוקעת כו'. דשל עץ דמקבל טומאה אין חוצץ בין הטומאה להעליונה וכמאן דליתיה דמי אבל של שיש דאינו מקבל טומאה חוצץ וממעט את האהל. ותניא בתוספתא אפילו גבוהות מן הארץ אמה בוקעת:

הנוגע בשניה טמא טומאת שבעה. כדתנן בפרק דלקמן כל המטלטלין מביאין את הטומאה על עצמן בכל שהן וה"נ הטבלא השניה מביאה את הטומאה על עצמה בכל שהוא והרי היא על עצמה כמאהלת על המת וכלים במת כמת עצמו דמי לטמא הנוגע בהן טומאת שבעה וכדתנן בשפוד דפ"ק מתני' ג'. וכלים שתחת השניה טהורין דלהביא טומאה על אחרים פ"ט. ובתוספתא פט"ו תניא טבלא שנתונה בצד רגלו של שלחן וטומאה תחת טבלא הנוגע בין בטבלא בין בשלחן טמא טומאת שבעה טומאה תחת השלחן הנוגע בשלחן טמא טומאת שבעה בטבלא טמא טומאת ערב. פירוש אם הטומאה תחת טבלא רגלו של שלחן מביא הטומאה על השלחן בכ"ש דרגל ושלחן אחת היא אבל אם הטומאה תחת השלחן והטבלא נוגע ברגלו הואיל וטבלא אינו נוגע במקום שהטומאה תחתיו אלא ברגלו והטומאה תחת השלחן ואינה יכולה הטבלא להביא על עצמה כיון דלא נגעה במקום שהטומאה תחתיו. ורגל אינו יכול להביא על הטבלא דלהביא על אחרים פ"ט בעינן:

השלחן אינו מביא את הטומאה כו'. דשלחנות שלהן היו עגולין הלכך אינו מביא את הטומאה עד שיהא בעגולה כדי לרבע בו טפח על טפח דכל אהל טע"ט מרובע בעינן. ובתוספתא תניא כלים שכנגד הריבוע טמאין שלא כנגד הריבוע טהורין ר' מנחם ברבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין מפני שנדונין כקרן הטבלא. פי' אם יש בו לרבע טע"ט ת"ק סבר אינו טמא אלא הכלים שבאמצע כנגד הריבוע וכלים שכנגד הקרנות העגולים טהורים ור"מ בר"י סבר נדונין כקרן טבלא וכל הכלים שתחתיו טמאין:

חביות. והן נוגעות זו בזו בפותח טפח. משום סיפא קתני לה דרישא ל"ש נוגעות בפותח טפח ל"ש אינן נוגעות:

טומא' בוקעת ועולה כו'. לאו דווקא בוקעת דמוטות על צדיהן לא בקע' לתוכה דבשתי דפנות לא אמרינן בוקעת אלא כל כנגד הזית תחתיה וגבה טמא ותוכה טהור וכדבעינא למימר קמן ומשום יושבת על שולי' קתני בוקעת דהכא תוכה נמי טמא הואיל ולית בהו אלא דופן אחד:

אבל אם היו טמאות. אמוטות על צדיהן קאי ואפילו אין גבוהות טפח מן הארץ דכלי טמא אינו מציל אפילו על עצמו ולהביא הוא מביא הלכך אמרינן דופן התחתון כמאן דליתיה דמי ודופנו העליון הוא מביא הטומאה תחת כולם. אבל בטהורות ואינן גבוהות טפח מן הארץ ומוטות על צדיהן מצילות על עצמן ולא אמרינן התחתונות כמאן דליתא אלא כולו אינו חוצץ וכמאן דליתיה לכוליה דמי וע"ג כנגד הטומאה טמא ותוכו טהור דבשתי דפנות לא אמרינן בוקעת לתוכו כדאמרינן במגדל ובכוורת. או גבוהות מן הארץ טפח אפי' טהורות בין מוטות על צדיהן בין יושבות על שוליהן טומאה תחת אחת מהן תחת כולם טמא וע"ג כולם טמא דלחצוץ כל כלי אינו חוצץ לע"ג דכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר ומתני' לא חש להאריך אבל תוכן דטהורות במוטות על צדיהן טהור דעל עצמו מציל והכי תניא בתוספתא חביות שהן מוטות על צדיהן באויר הוגנה של זו בצד הוגנה של זו והוגנה של זו בצד דופנה של זו (פי' או הוגנה) גבוהות מן הארץ פ"ט והוגניהן פ"ט טומאה תחתיהן תחתיהן וע"ג טמא. ע"ג ע"ג ותחתיהן טמא ותוכן טהור גבוהות מן הארץ טפח ואין בהוגניהן פ"ט וטומאה תחת אחת מהן תחתיה וע"ג טמא ע"ג ע"ג ותחתיה טמא ותוכה טהור בד"א בטהורות אבל אם היו טמאות אע"פ שאין גבוהות מן הארץ טפח וטומאה תחת א' מהן כולן טמאות:

בוקעת כו'. ותניא בתוספתא ואם יש במקום הטומאה טע"ט על רום טפח ה"ה כקבר סתום ומטמא כל סביביו:

חצר הקבר. תניא בתוספתא ואיזו היא חצר הקבר זו היא הגת שהמערות פתוחה לתוכה אם יש בה כשיעור הנכנס לתוכה טהור ואם לאו הנכנס לתוכה טמא בד"א בזמן שאינה פתוחה לאויר אבל בזמן שפתוחה לאויר אפילו אינו מרוחק מן השקוף אפי' כל שהוא טהור ובלבד שלא יגע בשקוף:

קורה שעשאה גולל לקבר. אם עשה כולה גולל לקבר דמבטל לה לכולה קורה למיהוי גולל לקבר בין עומדת בין מוטה על צדה אין טמא אלא כנגד הפתח אבל כנגד הפתח טמא אפילו עומדת והיא גבוהה מאה אמה הואיל ובטיל לה לכולה למיהוי גולל כל גבהו שכנגד הפתח טמא:

עשה ראשה גולל לקבר. אם עומדת והוא לא ביטל להיות גולל לקבר אלא ראשה והשאר חושב לקוץ לצרכו אין טמא בגבהו אלא עד ד' טפחים ובזמן שהוא עתיד לגוד ואפילו עתיד לגוד בפחות מד"ט כל כמה דלא גדד טמא עד ד"ט ומד' טפחים ולמעלה טהור הואיל ועתיד לגוד:

רי"א כולה חבור. כל כמה דלא גדד. ותניא בתוספתא גל של צרורות שעשאו גולל לקבר הנוגע בו עד ד"ט טמא ד"ר יהודה וחכ"א אין טמא אלא הסדר הפנימי צרכו של קבר א"ר נראין דברי רבי יהודה בזמן שאינו עתיד לגוד ודברי חכמים בזמן שהוא עתיד לגוד:

והחבית והמשקין טהורין. ובתוספתא תניא אר"א בר"ש בזו ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין כו':