Eliyahu Rabbah on Mishnah Oholot Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כותל שונית טומאה בוקעת כו'. בפרק בתרא דמכילתין תנן איזהו שונית מקום שהיה עולה בזעפו. והכא ה"פ מקום שהים עולה בזעפו וזעפי הים מעלין על שפתו שירטון וחול הרבה עד שהחול והשירטון גבוה ככותל ועשהו להאי שירטון כותל לביתו והיינו כותל שונית ואם טומאה שם באותו שירטון אע"פ שיש במקום הטומאה טע"ט על רום טפח אינו מטמא סביביו אלא בוקעת ועולה. משום דקרקע עולם הוא וכל קרקע עולם אינו מטמא סביביו דאי לא תימא הכי אין לך מקום טהרה בעולם שהרי טמאה כל הארץ מקבר אחד שבה מפני שהוא קבר סתום ומטמא כל סביביו שכל הארץ סביביו הוא ודופנו הוא אלא קרקע עולם אינו מטמא סביביו וה"נ האי שירטון שעשהו כותל לביתו קרקע עולם הוא ואף ע"ג דאיכא במקום הטומאה טע"ט בוקעת ועולה:
נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדין טהור. ואע"ג דאיכא בקבר החפור בקרקע כמה טפחים אלא דהטומאה בנסר ומהמת עד הנסר ליכא רום טפח הנוגע בקרקעו מן הצדדין טהור דקרקע עולם אינו מטמא מן הצדדין:
אם היה מקום הטומאה טע"ט כו'. הנסר שמכסה בו הקבר מיקרי נפש אטומה ומיקרי מקום הטומאה וקאמר אם היה הנסר שמכסה בו הקבר טע"ט על רום טפח שגבוה הנסר מן המת טפח הרי הנסר מטמא משום קבר סתום כל סביביו והנוגע בה כנגד הנסר בכל שמכוסה בהנסר טמא דהנסר שנעשה אהל סתום מטמא כל סביביו כל מה שתחתיו וכדתנן ס"פ כוורת גבי ארון כדבעינא למימר לקמן:
אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע. שכלה במקום ירידתו עד כאצבע גבוה מן הארץ דסמוך לארץ בסוף שיפועו אינו גבוה מן הארץ אלא כאצבע מ"מ טומאה באהל כלים ששם טמאין טומאה שם תחת השיפוע במקום האצבע כלים שבאהל טמאין דשיפועי אהלים אע"ג דלא גביהי מארעא אלא אצבע הן כאהלים:
טומאה מתוכו הנוגע בה מתוכו כו'. דתוכו נידון ככלי שמביא הטומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה וכלים הן כמת כדתנן בפ"ק הלכך הנוגע בו טמא טומאת שבעה ואחוריו דחוצץ נידון כאהל ואהל אינו כמת אלא הוא עצמו טמא טומאת שבעה והנוגע בו טמא טומאת ערב. טומא' מאחוריו אחוריו הנוגעין במת נידון ככלי לטמא הנוגע בו טומאת שבעה. ותוכו דחוצץ כדתניא בתוספתא הנכנס לתוכו טהור נידון כאהל דעצמו טמא טומאת שבעה והנוגע בו טמא טומאת ערב:
כחצי זית מתוכו כו'. והאהל עצמו טמא שבעה ורבי נתן פליג כדתניא בתוספתא:
מקצתו מרודד על הארובה כו' רש"א אינו מציל. משום דדבר המקבל טומאה הוא וכל המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אא"כ נטוי כנטית האהל דמציל משום אהל דגזירת הכתוב היא דאהל אע"ג דמקבל טומאה חוצץ ור"י סבר אע"ג דלא נטוי כנטית אהל הו"ל אהל וכה"ג תניא בתוספתא נטוי ע"ג קנים דוקרנים פי' קנים יוצאים משרש אחד ומתפרדין למעלה לארבעה רבי יוסי אומר מציל ורש"א אינו מציל עד שיהא נטוי כנטית אהל שיהא נטוי על ארבעה עמודין נפרדין:
או בחלון שהוא ארבעה טפחים על ארבעה טפחים. ודוקא בחשב חלון נמי מציל כי חשב עליו. אבל בנפתח ולא חשב פתח הוא דמציל. הא חלון כי נפתח מביא נמי טומאה על עצמו ואצולי לא מציל על הפתחים משום דאין דרך להוציאו בחלון כדתניא בתוספתא המת בבית ולו פתחים הרבה כולן נעולין כולן טמאין נפתח אחד מהן אע"פ שלא חשב עליו טהר את כולן היו בו חלונות הרבה וכולן מגופות כולן טהורות נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על הפתחים:
ה"ג בית שמאי אומרים והוא שחשב כו' היה סתום כו' בש"א כשיפתח ד"ט ובה"א כו' ומודים בפותח כו'. ורבי יהודה פליג כדתניא בתוספתא רי"א הפותח בתחלה בש"א כשיפתח ד' טפחים ובה"א כשיתחיל. הפותח סתום בש"א כשיתחיל בה"א כשיחשוב:
הראשון טמא בספק. שמא נפתח שם הקבר. והשני בודאי. הא דקתני בודאי קמ"ל ואפילו הוציאו משם הכלים קודם שנולד טמאין ודאי דאמרינן נפתח הקבר מיד כשהביאו להשני דכל הטומאות כשעת מציאותן:
אין לנפלים פתיחת הקבר. סיומא דת"ק הוא כלומר הא דראשון טמא מספק דוקא כשנולד ולד נגמר דחיישינן לפתיחת הקבר אבל הפילה נפל שלא נגמר הראשון טהור שאין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו כו':
יצא הראשון מת והשני חי טהור. שאין דרך טומאה ליכנס:
הראשון חי והשני מת טמא. שדרך הטומאה לצאת:
ר"מ אומר בשפיר אחד טמא. ואפילו הראשון מת והשני חי דסבר פתיחת הקבר כיציאה לאויר העולם דמי וקודם פתיחת הקבר לא אמרינן סוף הטומאה לצאת דטומאה בלועה היא הלכך בשפיר אחד ואפי' יצאו זה אחר זה הואיל ובשפיר אחד תרווייהו בפתיחת הקבר אחת יצאו וכי יצא המת כבר נפתח הקבר של החי וכמאן דיצא לאויר העולם דמי ונטמא באהל המת ולאו טהרה בלועה היא. וכן הראשון חי והשני מת אם בשפיר אחד טמא הואיל וכי יצא החי כבר נפתח הקבר של המת ובפתיחת הקבר נטמא החי. וכן כל הבית נטמא בהאי פתיחה. בשני שפירין שכל היוצאין בשני שפירין אינם יוצאים בפתיחת הקבר אחת אלא לכל אחד ואחד נפתח הקבר בפני עצמו אפי' הראשון חי והשני מת הואיל וכי יצא החי עדיין לא נפתח הקבר של המת והוציאוהו קודם פתיחת הקבר של המת הלכך טהור. ואף ע"ג דסוף הטומאה לצאת. קסבר ר"מ אין להולד טומאה עד שיצא לאויר העולם דטומאה בלועה היא. וכן הראשון מת והשני חי טהור. הואיל ולא נפתח הקבר של החי טהרה בלועה היא. ובתוספתא תניא אמר רבי יוסי אני אומר דבר אחד והם אמרו דבר אחד אני אומר הטומאה דרכה לצאת ואין דרכה ליכנס והם אמרו לי אין להולד טומאה עד שיצא לאויר העולם פי' רבי יוסי בתוספתא היינו רבנן דמתני' ורבנן דתוספתא היינו ר"מ דמתניתין. דסבר אין להולד טומאה לטמא משום שסופו לצאת עד שיצא לאויר העולם דטומאה בלועה היא ופתיחת הקבר הו"ל יצא לאויר העולם: