מפתח בין הככרות ככר בין המפתחות גרסינן ברישא מפתח ולא גרסינן לבין בלמ"ד. דס"ל בין טומאה בין טהרה הנזרקת ספיקו טהור כדתניא בתוספתא כל הנתלין וכל הנגררין ספיקן טמא מפני שהן כמונחין וכל הנזרקין ספיקן טהור. והא דקתני הזורק טומאה אפילו זורק טהרה אלא איידי דפתח במפתח בין הככרות דהוא זריקה דטומאה נקט הזורק טומא':

רי"א כו'. ס"ל לא בעינן קביעת מקום אלא לטומאה אבל טהרה אפילו נזרקת טמא. אבל משום דעת לישאל בין לת"ק בין לר"י הואיל ונזרקה ע"י אדם הוה ספק טומאה הבאה בידי אדם שיש בו דעת לישאל:

ספיקו טהור. מפני שני דברים שאין לטומאה מקום ואין בו דעת לישאל:

ספיקן טהור. ואע"פ שיש בהן דעת לישאל הואיל ואין לטומאה מקום:

היו מנקרים כו' ספיקו טמא. שיש לטומאה מקום ויש בו דעת לישאל:

ספק אדם טמא. שיש בו דעת לישאל ויש לטומאה מקום דכל המאהילין חשובות יש לטומאה מקום:

ספק כלי טהור. ואע"פ שיש לטומאה מקום טהור שאין בו דעת לישאל. וקתני הכא כולהו בבי ברישא קתני שרץ בפי החולדה ומהלכת שאין בו דעת לישאל ואין לטומאה מקום והדר קתני השרץ בפי החולדה ועברו בין הטהורים שיש בהן דעת לישאל ואין לטומאה מקום ספיקן טהור והדר קתני מנקרין שיש לטומאה מקום ויש בו דעת לישאל וכן במת ספק אדם ספיקו טמא והדר קתני ספק כלים במת שיש לטומאה מקום ואין בו דעת לישאל ספיקן טהור:

הממלא בעשר דליים. שמילא בעשרה דליים מן הבור זה אחר זה ונמצא שרץ באחד מן הדליים הוא טמא וכולן טהורין ולא חיישינן שמא היה השרץ בבור ונטמאו כל הדליים בנגיעתן בשרץ בבור אלא אמרינן כאן נמצא כאן היה ובאותו דלי שנמצא היה בו השרץ. והשרץ שבאותו דלי לא טמא המים שבבור כששואב בו דמים מחוברים לא מיטמאי:

העליון טהור. דלא מחזקינן טומאה ממקום למקום ואמרינן כאן בתחתון נמצא כאן היה ולא היה בעליון כלל אבל אם נמצא שרץ בעליון התחתון טמא דמחזקינן טומאה משעה לשעה ואמרינן מקודם שעירה היה בו השרץ:

על ספק הרוקין. ולא גרסינן הנמצאין דאפי' שוטה אחת בעיר או כנענית או כותית כל הרוקין שבעיר טמאין כדתנן לקמן (פ"ה ח). על ספק מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה. כדפי' בתו' פרק קמא דשבת (ט"ו ב) דכשהן זה אצל זה ניכרות טפי שהן של אדם וליכא אלא ספק אחד:

רש"א כו' ובקרקע טהור. דבקרקע מקוה הוא דשיעור מקוה מן התורה לכלים ברביעית ומקוה טהור הוא דכתיב אך מעין ובור וגו' יהיה טהור:

רי"א ספק ירידתו טמא. כדתניא בתוספתא רי"א ספק ירידתו טמא מפני שהמים עולין וא"א לו שלא ליגע. ספק עליתו טהור מפני שהמים דוחפין אותו לצדדין:

וזרקה לבין משקין טהורין ספק נגע כו' ספיקו טמא. הואיל וזרקה אדם הוה טומאה הבאה בידי אדם שיש בו דעת לישאל. ולא דמי להא דתנן בריש פרקין הזורק טומאה ממקום למקום טהור דספק טומא' הנזרקין טהורין מפני שאין לטומאה מקום דהתם שזרקה למקום אחר דרך בין הככרות שעברה הטומאה דרך בין הככרות לחוץ ואין מקום לטומאה. אבל הכא בזרקה לבין משקין טהורין שתנוח שם ונשארה בין המשקין ועדיין גם הספק במונח אם נגע לאחר שהונחה שם ויש מקום לטומאה והיינו דגרסינן התם בין הככרות שזורק למקום אחר דרך בין הככרות והכא קתני לבין משקין טהורין שזורק לשם שתנוח שם וכן במקל דסיפא טהור משום דלטמא טהור אבל משום ספק נזרקין הוה טמא שזרקה לבין הככרות שתנוח שם ועדיין הספק לאחר שנח אם נגע:

רבי יוסי אומר כו'. כיצד שתי חביות כו'. הא דנקט רבי יוסי בבא חדתא ולא ניחא ליה בבא דנקטי רבנן מקל שהיה בראשו משקין טמאין וסברי רבנן טהור ואיהו לימא בהאי בבא שספק לטמא אוכלין טמא. משום דהתם אפי' ר"י מודה דטהור כדתניא בתוספתא מקל שהיה בראשו משקין טמאין לא זהו ספק משקין שנחלקו עליו חכמים כו' כלומר ר"י ור"ש דתני לעיל בתוספתא דסברי לטמא אוכלין טמא. ולא מטעמא דרבנן קסבר ר"י התם טהור משום דספק משקין לטמא טהור אלא ר' יוסי קסבר נזרק אין בו דעת לישאל הוא ואע"פ שנזרק ע"י אדם לא הוי ספק טומאה הבאה בידי אדם הואיל וזרקו ולא הניחה אדם. ונקט כיצד שתי חביות שאדם נוטל ולש את העיסה בידים והוי יש בו דעת לישאל:

לאוכלין טמא ולכלים טהור. שעשה העיסה בכלי. וקמ"ל שאותן המשקים עצמן להעיסה מטמאין מספק ולכלי שעשה בו העיסה אין מטמאין מספק:

או שנפלו על ראשו ורובו כו'. בנפילה גזרו ג"כ על טהור שנפלו על ראשו ורובו ג' לוגין מים שאובים אבל בביאה לא גזרו אלא על טבול יום אבל טהור גמור בביאה לא גזור. כדפי' בתוספות פ"ק דשבת (יג ב) דמעשה שהיה בטבול יום בנפילה היה כדאמרינן שהיו טובלין במי מערות מכונסין וסרוחין ואחר טבילה היו נותנין עליהן מים שאובין והיו אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין וגזרו עליהן טומאה. וגזרו נמי על טהור גמור בנפילה כדאמרינן התם דאי לא הא לא קיימא הא מיהו בטהור גמור לא גזור אלא דומיא דמעשה שהיה בנפילה וכן גזרו נמי על טבול יום בביאה אבל טהור גמור בביאה לא גזור: