קודם הפסח. ופר"ח הקשה אמאי לא עשה תקנה לערבו כדרך יבש ביבש דבטל ק"פ ושני דלדידן דס"ל וחוזר וניעור לא מהני ע"ש:

אסורות. ואם נתבקעו ואין ביקוען ניכר. ונתערבו בכרי אסורין אפי' אחר פסח ואסורין למכרם לעכו"ם וכשאכל ממנו ק"פ מותר לאכלם בפסח עי"ד סי' צ"ו דאין לך מצה שאין בה יותר משיעור של איסור והוי תרתי תרתי ב"ח בשם ראב"ח והוא חולק מטעם דאותו משהו הנשאר אוסרות כל המצה ע' ססי' תס"א ועמ"א מ"ש אדברי כל בו וע' באר היטב ס"ק ט':

אבל לאכלן. הקשה ט"ז ופר"ח הלא אפי' בדאורייתא סמכינן אס"ס מכ"ש במשהו דרבנן וע' סי' תנ"ג ס"ג וצ"ל דאיירי שאין ס' כנגד האיסור וע"ש עד דמסיק דאסור לאכלם מכיון שאין הפסד בשהייתם ולפ"ז כשאין לו דגן אחר מותר. וש"ך בי"ד כ' הטעם כיון דלמר עוקבא אפי' לא נתבקעו אסור והוי ס"ס דפלוגתא ולא במציאות הדבר. ולדעת ח"י ס"ס זה יותר קיל והסכים לדעת ט"ז ע"ש: מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד מה ששמעתי יוצא מפי (הגאון הגדול המפורסם אב"ד ור"מ מוהר"ר שאול נרי"ו דק"ק אשכנזי' באמשטרדם יע"א) . איזה דברים שנתחדשו לו בבית המדרש ראשון לציון דרוש דרש אהא דהביא המ"א סי' תמ"ב ס"ק א' כ' הטור דכל דבר שאין אסור באכילה מן התורה מותר לערבו ולהשהותו וכ"כ הסמ"ק אבל התוס' ריש פסחים כתבו דאסור דלא פלוג רבנן והוכיחו כן ממתניתין דשיאור ישרף ואע"ג דהוה נוקשה ואין איסור דאורייתא באכילתו אפ"ה ישרף מדרבנן וכו' ולדעת הטור צ"ל ההיא דשיאור מיירי בי"ט וכו' עכ"ל ומבואר לכל מעין שתירוץ זה דחוק מאוד. אבל לענ"ד לק"מ על שיטת הטור ואדרבא דברי התו' צריכין ביאור דהא פר"ח מהך דא"ר גידל אמר רב המקדש משש ולמעלה אפי' בחטי קורדנייתא אין חוששין לקדושיו דחמץ נוקשה הוא ואפ"ה אין חוששין לקדושיו אם כן מוכח דאפי' לפני זמנו דהיינו משש ולמעלה עד הערב אסרו חכמים חמץ נוקשה אפי' בהנאה ובדף כ"ח סבר ר' יודא דלפני זמנו ולאחר זמנו שוין הם לכל דבר לענין חמץ גמור מן התורה. אם כן כי היכי דגזרי רבנן אחמץ נוקשה לפני זמנו לאסרו בהנאה ה"ה דגזרו לאיסור חמץ נוקשה לאחר זמן בהנאה אליבא דר' יודא וכיון דהך דשיאור ישרף ר' יודא קתני לה כדאיתא בדף מ"ח ע"ש ליכא ראיה מהתם כלל. דאליבא דר' יודא אפי' אם ישהנו לאחר זמנו יהא אסור בהנאה מדרבנן כמו שהוא אסור לפני זמנו מדרבנן לכך ישרף. אבל לדידן דקי"ל בלפנו זמנו כר' יודא ובלאחר זמנו כר"ש דחמץ גמור אחר הפסח אינו אסור אלא משום קנס היכא דעבר עליה בבל יראה אבל בחמץ נוקשה דלא עבר עליה בבל יראה לא גזרו משא"כ לפני זמנו דחמץ גמור אסור מן התורה מש"ה גזרו על נוקשה מדרבנן לפיכך המקדש משש ולמעלה אפי' בנוקשה אין חוששין לקדושין אבל לאחר זמנו מותר חמץ נוקשה אפי' מדרבנן הואיל ולא עבר עליה בבל יראה אם כן מותר להשהותו אפי' לכתחלה כדי לאוכלו אחר הפסח וה"ה ע"י תערובות דדמי לנוקשה ואין כאן קושיא על הטור כל עיקר ומ"ש התוס' בריש פסחים צריך ביאור והארכתי במקום אחר: זאת [ועוד אחרת] סי' תמ"ד במג"א ס"ק ט' תימא על מ"ש לעיל סי' רמ"ט דאסור לעשות סעודת אירוסין בע"ש והוא מהירושלמי כו' עכ"ל לא ידענא מה קושיא כל כך הלא מפורש בש"ע שם סעודה ומשתה דאינו רגיל בימות החול אבל אם עושה סעודת אירוסין בענין שהוא רגיל גם בימות החול שרי וי"ל דבהכי מיירי הך דהכא: ועי"ל כענין שפי' ההג"א בסי' תקנ"ד ס"ק י"ב ע"ש: ועוד (בה שלישית) בתמ"ד מ"א ס"ק י"ב א"כ משמע דבשעה ו' שא"א לבטל יחזור עכ"ל עיין בס' אבן העוזר שנדפס מחדש במג"א דפוס פרופס שהאריך לחלוק על זה וא' מראיותיו מדקתני ההולך לשחוט את פסחו והתם אפי' בדא"א לבטל כו' דהא פסח יותר חמור דעשה שיש בו כרת כו' ובודאי דחי עשה דתשבותו וה"ה לכל הנך דקתני בהדיא עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו כלל דודאי א"א שיעשה פסח כל זמן שהחמץ ברשותו ולא ביטל עכ"פ דלא תשחט על חמץ דם זבחי כתיב וקי"ל אפי' אינו עמו בעזרה. ואם כן אדרבא הך דהולך לשחוט פסחו ודאי מיירי בשעה שיכול לבטל עדיין וה"ה נמי לשאר מילי דקתני בהדיא וזה פשוט: וארבע (אני יודע) מהגאון המפורסם הנ"ל ויותר מהמה אך המצע קצר מהשתרע סי' תנ"א סעיף ד' בהג"ה עיין בט"ז ומה שהאריכו בזה: ולפע"ד היש מקילין הם הר"א ממיץ ואבי העזרי דס"ל חמץ מיקרי התירא בלע וסגי ליה בהגעלה או בליבון קל כדאיתא בהג"מ פרק ב' מה' חמץ עכ"ל וע"ז כת' רמ"א דנוהגין כסברא ראשונה למחשב חמץ כמו איסורא בלע דצריך ליבון גמור ודוקא בדברים הצריכין ליבון מן הדין בשאר איסורין ה"ה בחמץ נוהגין כן לפי שאנו חושבין חמץ כמו איסורא בלע אבל בדברים שאין מלבנין אלא משום חומרא כי הך דסעיף ו' ואע"ג דרבינו יואל ס"ל התם דצריך ליבון גמור בשאר איסורים חוץ מבב"ח מ"מ כיון דשאר פוסקים לא ס"ל הכי אפי' בשאר איסורים להצריך ליבון גמור. אלא דאנו מחמירין להצריך ליבון גמור בשאר איסורים כרבינו יואל מ"מ בחמץ דלהרבה פוסקים מיקרי התירה בלע נהגינן בליבון להקל בליבון קל בהך דסעיף ו' כנלע"ד ברור כוונת רמ"א ונכון הוא לדינא ומ"ש הט"ז לחלק בין בעין ובין בלוע ע"ש קשה לי דהא שפודין ואסכלאות של קדשים צולין עליהן בשר בעין ואפ"ה סגי להו בהגעלה משום דהתירא בלע כדאיתא סוף ע"ז ומשם הוא מוצא הדין דהתירא בלע אם כן א"א לחלק בהכי וצ"ע:

מראיהן. וכשנשתנו או לחים אסורים להשהותן טור וכשבא עליהן מים יש לאסור אפי' בחטי קורדנייתא ולא נשתנו כלל כ' כה"ג הבאים ממדינות אירמאן כשהן אינם לחים אעפ"י שאינם קשים כחטים אחרים מותרים וכ"פ פר"ח:

א"ח. הא דנח מחל' דממקום קביעות אסור לקנות דרשב"א לשיטתיה אזיל דאפי' ערימות שנפל גשמי' עליה' מותרים דשמא לא נכנסו אלא בעליוני' וא"ת נכנס בבטן הערימה שמא לא הספיק להחמיץ והוי ס"ס וכ"כ בה"ג ע"ש:

אין מחזיקין. הא מעורב בו סולת צריכין לבערו ירושלמי אע"פ שדעת הרא"ש בשם הרר"י דבתר השתא אזלינן מכל מקום אין להקל:

יש מחמירין. ובכל זאת מתירין התערובות פחות מס' גם אם ודאי נתערב בתבשיל בפחות מס' הסומך על דברי ב"י הנ"ל משום שמחת י"ט לא הפסיד ואף דמ"א דוחה סברת ר"י הנ"ל ולדידן אזלינן בתר התחלה ע"ש ועט"ז בזה היתר בכרכום שכ' רשב"א שמערבי' בו בשר ולענין מוסקא ע"ש וכן הפר"ח הסכי' להמחבר אם לא שידוע שא' מהמוכרי' עירב בו קמח או מים כי אז אסור לקנות ממקום קביעתו:

שאין לחוש ומהרי"ל הזהיר בענבים קטני' שמתערבי' עם תאנים וגרוגרות מחשש שמפזרים עליהם קמח ומי שרוצה לקיים פתח הסמדר יקיים בענבים דידן:

או חטים. ומוהר"ם סי' תמ"ו ות' בי"ד רוצים לחלק וס"ל דחטים הואיל והמה קשים אינם מתרככים כ"א במים חמין ע"ש. ובכ"מ להדיא דאין לחלק ע"ש. וכ"כ פר"ח:

לא נתבקעו. אפילו נתרככה דמספקא אי הלכתא כמר עוקבא או כשמואל ובמשהו הוי ספיקא דרבנן ולקולא רי"ף. ובס"ב אוסר אפילו לא נתבקעו היינו לאכול החטה בעינייהו. וכשנצאו ג' אי הוי חוקה עיין תס"ה ס"ג ועמ"א

נוהגין לשרוף. ובת' בי"ד סי' קע"ה פי' למעשה דסגי בפדיון מטעם ס"ס אולי הלכתא דסגי בחמץ בפדיון ואולי הלכתא במשהו אינו אוסר בהנאה ע"ש. ועוד העלה דחמץ שנתערבה עם מצה ביבש לכ"ע יש לו תקנה בפדיון ועוד העלה דאין לחלק בין חטה א' או אפילו הרבה בענין שאין ס' לנגדם דאכתי איכא טעמא דאין נמכרת ביוקר עי"ז ע"ש ובסי' קע"ו:

בקוע'. ע' באר היטב ס"ק כ"ד ומעתה כי ההיא איתא בת' סי' נ"א והוא בפסח נמצא במים צוננים חטה א' ומאותן מים כבר עשו תבשיל ואפו בו מצות והיה ספק אי החטה בקועה היא והתירו מכח ס"ס דדלמא א"ב ועוד הלא איכא פלוגתא דרבוותא אי מים צוננים אוסרים התבשיל ועוד דהעלה מר' שמואל גאון דאפי' בודאי בקועה יש להתיר ואף שכ' הש"ע ויש מי שאוסר בתוך הפסח הלא סברא זו לא מצינו להדיא אלא מחמת שנתקשה כן דברי הטור אהדדי וכדי לישבו מחלק בין נמצא בפסח לקודם לו אך הגאון מתרץ תמיהות הטור בפי' מרווח מעת' כשהמים צוננים אפי' בקועה ואפילו בפסח שרי דאין החטה נ"ט וע' בת' ראש יוסף ובח"י:

מותר. המ"א מפרש היינו בחמץ מועט וס' במים כנגדו ודע דלבוש האריך להתיר בצונן בשם חכמים וזקנים גדולים בשם מהרי"ל מפראג אבל מהר"ש מאוסטרהא כתב למהר"ם מלובלין לאיסור וכן נוהגין דלא כט"ז ע"ש:

וירדו המים עיין ת' בית יהודה סי' י"ד: