**כה תברכו כו' הה"ד אל תקנא כו'**דריש דנסמכה פ' ברכת כהנים לפרשת הנזיר לרמז שנזיר זוכה לקבל הברכות של ברכת כהנים כדמסיים. ומביא מפ' אל תקנא כדדריש ליה בסי' ב'. ואגב דריש ליה לקרא כדרך המדרש:

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אלופרש"י עוד עתיד להיות עת כזאת אשר תגלה חבתן לעין כל. שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת והם ישאלו להם מה פעל אל:

ונוה צדיקים יברך אלו ישראלוה"ק קרא מארת ה' בבית רשע שלרשע העוה"ז אצלו כבית שהיא בקביעות. אבל להצדיקים הוא נוה. שנוה היא מקום דירה לפי שעה. ואומר שלרשע יהיה מארת ה' אפי' בביתו שכאן הוא הקביעות שלו יהיה גם כן מארת ה' ומכל שכן בעולם הבא. ונוה צדיקים יברך פי'. ולהצדיקים אפי' הנוה שלהם שהעולם הזה אצלם כנוה לפי שעה יברך וכ"ש בעולם הבא (הגר"א):

הוא יליץעל ידי אחרים שעתיד הקדוש ברוך הוא למדוד להם כמדתם שכשם שיתלוצצו מאחרים כן אחרים יתלוצצו מהם:

לעולם ייירשו ארץארץ החיים וחיי עוה"ב:

**שהמים המרים המאררים בודקין אותו כו'**כדאי' לעיל פ"ט סי' י"ח:

**נכנס יין יצא סוד כו'**היינו דאמרינן בפרק הדר המתיישב ביינו הרי יש בו מדעת שבעים זקנים שהסוד מתגבר על ידי היין ואין כח ביין להוציא:

הכבד ושב בביתךר"ל שיהואש מלך ישראל שלח אל אמציהו מלך יהודה הכבד ושב בביתך ר"ל כבודך יהיה כשתשב בביתך כי תשיגך קלון מזאת המלחמה ותאבד כבודך ושם גבורה אשר עתה אתה בה:

**דומה דודי לצבי כו'**לפי שרוצה לדרוש קרא בענין ברכת כהנים מביא ליה כאן:

**אין את אתא כו'**פי' אם אתה תבא אלינו אין זה חדשות שכן דרכך מעולם להיות דומה לצבי ולהגלות לנו תחלה וכמו שמפרש (מת"כ):

לאורזילא דאיילתאעופר האילים תרגום אורזילא דאיילא ופי' איל בחור:

אחר כתלנו זה מדבר סיניבשהש"ר גרס אחר כתלנו של סיני הה"ד כי ביום השלישי ירד ה'. והכוונה כמו שמי שהוא עומד אחר הכותל והוא קרוב שיבא לבית. כן היה הקב"ה מוכן וקרוב לבא אליהם ליתן להם הדברות:

**משגיח מן החלונות וירד ה' כו'**הכוונה על מה שאמרו בשהש"ר פ"א ששתים מפי הגבורה שמענו היינו אנכי ולא יהיה לך. אבל שאר הדברות שמעו מפי משה. ומה שנא' דבר אתה עמנו וגו' היה תיכף אחר ב' דברות אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה וז"ש כאן משגיח מן החלונות שדיבר הקב"ה בעצמו עמנו ואח"כ מציץ מן החרכים וידבר אלהים את כל הדברים וגו' והיינו ע"י משה. המדרש בעצמו מפרש הדברים ענה דודי ואמר לי אנכי ה' אלהיך. פי' שאמר לי בעצמי. זהו הפירוש משגיח מן החלונות ר"ל בפרהסיא כאדם המדבר עם חבירו מתוך החלון. ואח"כ מציץ מן החרכים וידבר אלהים את כל הדברים וגו' פי' ששאר הדברות לא נאמרו לי ע"י הקב"ה בעצמו רק ע"י משה. והוא בדמיון כמציץ מן החרך (י"מ):

ג' חדשיםוכן הוא בשהש"ר. אבל בש"ר פ"ה אי' ששה חדשים. והרבינו בחיי בסוף סדר שמות והרמב"ן בפ' וארא הביאו שני הגירסות:

**הה"ד ויפגעו כו'**כתב הא"א בשהש"ר צל"ע איך יליף. ולי נראה שאינו מביא ראיה על כמה נכסה מהם. אלא מביא ראיה שהיה נכסה מהם כדכתיב ויפגעו משמע שעד עכשיו לא מצאום שמשה היה נכסה מהם ואהרן היה במצרים ולא עם ישראל:

אף גואל האחרון כו' וחוזר ונכסה מהםהרבינו בחיי נתן טעם כדי להטעות לגוג וחיילותיו:

**א"ד למדבר יהודה כו'**בשהש"ר פ"ב סי' כ"ב אי' מ"ד למדבר יהודה הה"ד עוד אושיבך באהלים כימי מועד. ומ"ד למדבר סיחון ועוג מדכתיב הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. וברות רבה פ"ה אי' איפכא שמ"ד למדבר יהודה מדכתיב הנה אנכי מפתיה וגו'. ומ"ד למדבר סיחון ועוג מדכתיב עוד אושיבך באהלים כימי מועד וכתיב מועד צאתך ממצרים. כלו' דהיינו מדבר סיחון ועוג שהיו שם ישראל כשיצאו ממצרים. ולפי זה נראה שחסר כאן. וזה מה דאמר לקמן בסי' זה הה"ד עוד אושיבך באהלים כימי מועד ואומר מועד צאתך ממצרים שייך לכאן לראיה לחד מ"ד. וראי' למ"ד שני חסר כאן:

רתמיםשם אילן כמו (מ"א י"ט) תחת רותם:

ועלי מלוחיםמלוח שם עשב מר. ועי' ברש"י איוב. ובקדושין דף ס"ו:

הורגין אותועיין רות רבה פ' ויצבט לה קלי:

ואומר מועדויליף מועד מועד בג"ש. ועיין מ"ש לעיל:

שאינו חרב לעולםבשהש"ר אי' שנשבע הקב"ה שאינו חרב לעולם:

כשם שיש הפרש בין חלון לחרךחרך הוא ביקוע בכותל. וחלון הוא החלל הפתוח בשלימות. וכן הצצה היא קטנה מהשגחה. וכן זכות האמהות קטנה מזכות האבות הן בכמות ההשגחה והן באיכותה:

מה אמר כו' כי כולם כעדי תלבשיוז"ש כאן קומי לך רעיתי יפתי המקושטת בעדי עדים ביופי ככלה. ותקשרים ככלה כלו' אל תדמי שככה תהיה בהסתר פנים עד עולם. כי אם תקשרים אלי ככלה מדובקת בלי פירוד ובלי הסתרה מאומה:

מדלג ומקפץ מכנסת זו כו' בשביל לברך את ישראלכלו' מקבץ כל הזכיות והמעשים טובים ולמוד התורה שבכל בית הכנסת כדי לברכם בזכות זה. משום שהבתי כנסיות ובתי מדרשות חביב להקב"ה מאד. כי אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד:

כה יהיהוילפינן כה כה לגז"ש:

**ישב כתיב כו'**פי' שאילו היה בוי"ו שהוא פועל בינוני היה מתפרש שגם כשנראה לו ה' היה יושב. אבל מדכתיב בלא וי"ו שהוא פעל עבר משמע שישב קודם שנראה לו ה' וכשנראה לו רצה לקום וא"ל הקב"ה שב:

אתה סימן לבניךדכל מה שאירע לאבות סי' לבנים:

בעדת אלואף על גב דסיפא בדיינים. רישא בבתי כנסיות מיירי. כדאמרינן בפ"ק דברכות מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנא' אלהים נצב בעדת אל. ופי' רש"י בבית מועדו:

איטומיםפי' מוכן ומזומן (ערוך) וזהו בעמידה. תרגום להיות עתידים דיהוון איטימום עבידין:

**והיה טרם יקראו כו'**שפי' שהקב"ה מוכן לענות אותם:

פורשים את כפיהםלכבוד השכינה:

כה תברכו הה"ד ואעשך לגוי גדולשמלת כה משמע שמראה על איזה דבר. לכן מפרש שמראה על ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם ואמר לו והיה ברכה כדמסיק. ולכן מביא פסוק זה:

ג' גדולות וד' ברכותשהשלש גדולות רמז לג' אבות שהגדולה נשואה באיש. ובברכות רמז לד' אמהות שהברכה לרגל הנשים כדיליף בפרק הזהב מולאברם הטיב בעבורה (יפ"ת):

והלא גדולות אינו אלא שתיםהיינו ואעשך לגוי גדול. ואגדלה שמך. אבל הברכות יש ד' ואברכך והיה ברכה ואברכה ונברכו. ומתרץ שתיבת ואעשך גם הוא לשון גדולה כדכתיב אשר עשה את משה שפירו' אשר הגדיל. ואף שואעשך מוסב על גוי גדול. מ"מ ואעשך לבד הוא סי' ברכה שעשה אותו גדול מאד במעלתו עד שעי"ז יזכה שיצא ממנו גוי גדול בכמות ובאיכות:

והיה ברכה ברכתך קודמת לברכתיואע"ג שגם ברכת מגן אברהם הוא ברכת ה'. מ"מ עיקרו לא נאמר אלא לכבודו של אברהם שה' מגינו כענין שנא' ואתה ה' מגן בעדי. אבל ברכת מחיה מתים הוא שבח מיוחד לה' לבד (נזה"ק):

והיה בריכהמלשון בריכת מים:

מקרב רחוקיםוהיינו הנפש אשר עשו בחרן:

אלא ואעשךואעשך לשון בריה כד"א ויעש אלהים:

משאברא אותך בריה חדשהכי בטבעו היה בלתי מוכן להולדה ונברא בריה חדשה. היינו מה שהוציאו ממזלו הראשון. גם בברית המילה נשתנה לעילוי (מת"כ). וזהו ואעשך בריה חדשה שתהיה מוכן להוליד גוי גדול:

מנח לא העמדת ע' אומותומאי רבותיה דלך לך דמשמע אעשה לך מילתא יתירתא דלא הוי לאחר (יפ"ת):

**א"ל אותו אומה כו'**דמ"ש ואעשך לגוי גדול היינו גדול במעלת החשיבות והוא גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו (נזה"ק). ואפשר שבאמת לא עבר הויכוח הזה בפועל בין אברהם להקב"ה. אלא שנשמר הקב"ה בדבריו ממה שהיה אברהם יכול להקשות לו (האב"א):

**אימתי עשה כו'**כי הגדולה באיכות המעלה הוא רק מפני קבלתם התורה וביאתם למשכן הנבואה. וגם על זה היתה כוונת משה בתארם גוי גדול:

**דבר אחר כו' שאתן לבניך כו'**שהבטיחם שיתן להם התורה ועי"ז יבואו למעלה רמה. כי התורה הטיבה לבם:

ממעטת פריה ורביהשאין דרך ארץ לשמש מטתו בדרך (רש"י):

היציאההממון שעיקרו עומד ליציאה:

את השםשאין אדם יכול לעסוק במצות בדרך כאדם שיושב בשלוה בביתו (רש"י):

**אמרי אינשי במתלא כו'**אומרים האנשים במשל מבית לבית פי' העוקר דירתו אפי' רק מבית לבית אי אפשר שלא יאבד חלוק או דבר אחר. מאתר לאתר נפש פי' ממקום למקום מאבד נפש כלו' מטורח הדרך נחלש הגוף ונאבד הדרו:

**ברם את כו'**פי' אבל באמת אתה לא יחסר לך כלום. וזהו דכתיב והיה ברכה שיעמדו לך בברכתו (נזה"ק):

לברך את בריותיהצדיקים:

**למאן דהני לך כו'**למי שראוי והגון בעיניך לברכהו ברכהו:

של סם המות כרוכים זה בזה אמר האריס אם משקה אני אילן של סם חיים זה של סם המות שותה עמו. ואם אני משקה זה של סם המות היאך זה של סם חיים חי. חזר ואמר אני אעבוד ואשליםכצ"ל. ועי' בב"ר פ' ס"א ושם נתבאר:

לכך נא' כה תברכור"ל כה כמו שאמרתי לאברהם והיה ברכה. תברכו את בני ישראל:

כה תברכו הה"ד הנה מטתובעי לפרש מעלת ברכת כהנים שהם עומדים כנגד כל הפורענות. ומביא סמוכים לזה מפסוק הנה מטתו שמפרש ליה בברכת כהנים כדלקמן:

**שהיה מתיירא כו'**לאחר שחזר למלכותו. שכבר נכשל בחטא ונטרד ע"י אשמדאי:

נותנין לו אאימה ויראהשכל הבריות מתפחדים ממנו:

נותנין עליו אימה ויראהומתפחד הוא מאחרים:

אימירוןפי' בייתי בלשון יון בלעז דומישטיק"ו (ערוך) כלו' רגיל ושכיח בלא בהלה ופחד:

אגריוןפי' יערי ובהיל. ור"ל כמי ששומע קול חיות היער שמתפחד ובהיל:

ז' מחיצותהוא כנגד ז' גלגלים ונגד ז' ימי הבנין הידועים לבעלי אמת:

כוססותמעורבבים וגוששות מלשון כסכוסי קרמי (מת"כ). ובשה"ש רבה גרס טיכסות והרב מוה' אברהם בהגר"א גרס נוססות זו בזו ומפרש שהוא מלשון (ישעיה כ"ט) ורוח ה' נוססה בו. פי' מתרחבת שהשבע מחיצות של אש היו מתרחבות ומתפשטות זו בזו סביבי ישראל מרוח מצויה ולא היו מתייראין עכ"ל. וכלו' שהשיגו עניינים ולא היו מתפחדים. כי נטהרו בהשגתם לדעת כל דבר על בוריו:

הסרסורהוא האמצעי בין המוכר ובין הקונה. כך היה משה אמצעי בין הקב"ה לישראל. וקאמר שאף הוא הרגיש כמאמרם בברכות כלום נתתי לך גדולה אלא בשבילם עתה לך רד:

מן שעה לשעהכלו' בכל עת שחטאו נתמעט גם מעלת משה:

**מלכי צבאות מלכיהון דמלאכיא כו'**ר"ל מדלא כתיב מלאכי צבאות ידודון. משמע מלכן של מלאכים. ואיזה זה מיכאל וגבריאל שהם שרים של צבאות של מעלן:

בגוליריןפי' חלשין. אף וחמה שני מלאכי חבלה הם. וכן פרש"י בסוף נזיר. וממדרש אסתר למדתי שהוא אדם הדיוט המוליך רסן הסוס בידו כשאדם חשוב רוכב עליו (א"א):

לכדמשמע בכח הדין ומצד זכות:

נצחפי' יחייב לאחרים לאפוקי שלא נפרש שפעל רשע:

שהיה עניוכצ"ל (א"א) וכ"ה בפסיקתא פ' ט"ו סי' ג' ובאג"ש פ"ט. כמ"ש אם קטן אתה בעיניך. וכשחרפו אותו ויהי כמחריש ונחבא אל הכלים ולא רצה למלוך:

ואוכל חולין בטהרהאי' בשוח"ט מזמור ז' וירם הטבח את השוק והעליה כו' רבי אומר השוק והחזה שהיה אוכל חולין בטהרה:

ומבזבז את ממונוהיינו דכתיב (שמואל א ט״ו:ד׳) ויפקדם בטלאים שאסור למנות את ישראל והטלאים היו משלו כדאיתא ביומא דף כ"ב:

**וששקל כבוד עבדו כו'**שנא' (שמואל א ט׳:ה׳) פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו. הרי ששקל כבוד עבדו כיוצא בו. ועיין בילקוט שמואל:

שהיה בן תורהכצ"ל ועי' בפסיקתא:

יגע ורפה ידיםאחיתופל אמר כן על דוד:

**היה רודה בשדים ובשידות שהיה מושל כו'**כצ"ל:

ומשוררות נקבותעיין מ"ש בקה"ר פ"ב סי' י':

פרוזבוטאבמד' קהלת משמע מרחצאות:

שדה ושדתיןפרש"י בפ' מי שאחזו שד זכר ושידה נקבה:

דהוו אזיין בהוןפי' שדים היו מחממים אותו. והמעריך כתב שפירושו שהשדים היו לשלמה ככלי זיין להגן עליו:

**כיון שבנה בית המקדש כו'**בחזית ובקהל"ר ל"ג ליה:

מטתו מטותיומטתו קרינן מטותיו לשון מטות אבותם:

ששים רבוא שיצאו ממצריםוהם היו השומרים האמתיים. כי מספר הזה מסוגל לשישרה עליהם השכינה. כמ"ש אילו היו ישראל חסרים אחד מס"ר לא היו יכולים לקבל את התורה. וכמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם:

להביא טף ונשיםוקורא להם מגבורי ישראל כלו' מקצת גבורה שלא הגיעו לכלל גבורה בשלימות. שכן שמושה של מ' לפעמים כמו מראשית ולא כל ראשית:

**ממי למדו וכו'**פירושו שהיו מלומדי מלחמה אלהית בחוזק הבטחון והדביקות בה'. וכמו שמתואר כביכול באיש מלחמה על פעולה נסית שעושה. כן הם מלומדי מלחמה שיעשה בם נסים למעלה מהטבע:

סינטימוסבלשון יוני כללו של דבר (מוסף):

ומל עצמור"ל הניח למול עצמו וכדמפרש. וזאת עמד להם למגן שלא חסו על עצמם ולא הרגישו בכאבם למען מלאות דבר ה' ומצותיו:

**ר"ב כו'**ס"ל שמסתמא לפי מעלתן היו עסוקים. מתחלה משה ואח"כ אהרן ואח"כ יהושע וי"א ס"ל שיהושע ע"כ היה מוהל מדכתיב שנית כו'. וא"כ הואיל ויהושע התחיל ע"כ מתוך ענוה שהיה במשה ובאהרן נתנו רשות ליהושע להתחיל. ומתוך שהיה משה עניו יותר מן אהרן ע"כ היה הוא אחרון (י"מ):

בסנהדראותשהם עיני העדה והן הן עיקר המגינים על ישראל:

ומאי נינהופי' היכן הם נזכרים:

זה מופלא של ב"דוקורא אותו סריס שמסרס את ההלכה פי' בפלפולו מכריע וחותך פסק ההלכה. ואשר הוא פקיד על אנשי המלחמה פי' שעומד על הסנהדרין שהם אנשי מלחמתה של תורה (יפ"ת):

הרי אחד עשר אישוהששים איש מעם הארץ הרי ע"א סנהדרין:

שני סופרי הדייניןשיושבין לפניהם:

זה שליח ב"דואותן שני סופרים והשליח ב"ד לא קחשיב להו במנין כיון שאינן נצרכים לגופא דדינא:

קורא להםכלומר ממתנת עליהם כאילו צווחת ואומרת מה דינו. אבל בחזית פ"ג גרס קוהה להם כלו' שתהא הלכה ברורה ומוכנת להם בפיהם שלא יצטרכו להיות קוהה ושוהה בה. וכן בספר ישן גרס שאין דבר הלכה ספקה להם:

**על הדין כו'**דיני נדתה וכתמה. וכן הוא בחזית:

כאילו יצאה מירכךפי' כאילו היא בתך שאין יצרך מהרהר עליה. והא"א גרס כאילו יצאה חרב מירכך:

אלו כ"ד משמרות כהונהואע"ג שהיו ג"כ כ"ד משמרות של ישראל. אותן היו נשארים בערי ישראל. ומשמרות כהונה ולויה לבד היו עולים לירושלים. ושל ישראל היו מתפללים בעריהם על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון. ועיין כל זה בפרק בתרא דתענית:

ושתים עשרה מחלקותכל מחלוקת היתה באה בתחלת החדש ויוצאת בסוף החדש ונכנסת אחרת תחתיה וחוזרת חלילה לכל חדשי השנה. וכן בכל שנה ושנה. ועל כל אחת היה מוטל בחדשה לעשות צרכי המלך. וכדאי' בד"ה א' כ"ז. והמת"כ במחילת כבודו לא ירד לזה:

מומיןשל בכורות וקדשים איזהו מום ואיזה אין מום. היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. דאילו ליטול שכר מכל בהמה מבפני עצמה אסור דתנן הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין על פיו:

מגיהי ספר העזרהפי' המגיהים הספר שבעזרה. והמת"כ פי' ספר היה מונח בעזרה שמתוכו היו מגיהים כל ספרי תורות:

דייני גזילותעיין כתובות דף ק"ה ובירוש' שקלים פ' התרומה:

האורגות את הפרוכתשבין היכל לקדשי הקדשים (קה"ע). ועי' בחזית פ"ג סי' י"ב:

בנותרותוזהו מפחד בלילות שהיו מתפחדים פן יעבור הלילה ויהיה נותר (מת"כ):

בברכת כהניםשהם היו המסבבים להשפיע ברכה בעולם באמצעות בית המקדש שמרבה ברכה לעולם כמטה שמפרין ומרבין בה. והששים אותיות של ברכת כהנים המה ענינים מסוגלים לקבל הברכה האלהית. וכמ"ש כה תברכו כדלהלן והם מגינים מול כל רע או חלום רע המעותד לבא ח"ו (אשה"נ):

כך כל מה שהיה בביהמ"ק היה פרה ורבהכדאי' בתנחומא ס' תרומה ס' י"א אמר ר' לוי כשהכניס שלמה את הארון לביהמ"ק הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות שנא' שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו. והיו הולכין ועושין פירות. ומהם היתה פרנסה גדולה לפרחי כהונה כו':

שנ' ויאריכו הבדיםוזהו ג"כ כוונת המדרש בשה"ש פ' הנך פה דודי עד שלא עמד ביהמ"ק היתה השכינה מתמצעת בין ב' בדי ארון. משנבנה בית המקדש ויאריכו הבדים ע"ש:

לפי שכל מעשה הפרשה באהרןפי' לפי שמצוה זו נוהגת באהרן ולא בישראל להכי אמר דבר אל אהרן ואל בניו:

מה להלן בלשון הקודשדילפינן קול קול ממשה. כתיב בהר גריזים קול רם. וכתיב התם משה ידבר והאלהים יעננו בקול. מה להלן בלה"ק דהא בלה"ק ניתנה התורה אף קול רם דכתיב גבי הר גריזים בלה"ק (גמרא):

**רבי יהודה אומר כו' כה עד שיאמרו כו'**אבל לרבנן לא משמע להו עיכובא כה אלא ככה (תוס'):

**שכל מקום שנא' עניה כו'**עניה ואמירה גבי לוים בהר גריזים דכתיב וענו ואמרו וילפינן קול קול ממשה כהנ"ל. כה כתיב גבי ברכת כהנים כה תברכו. ובסוטה ל"ג אי' כ"מ שנא' כה ככה עניה ואמירה אינו אלא בלשון הקודש. ומפרש הגמ' ככה דחליצה דכתיב שם ככה יעשה וגו':

ת"ל ואלה יעמדוגבי הר גריזים:

בנשיאות כפיםשיגביהו את ידיהם:

**ת"ל וישא אהרן את ידיו כו'**פי' נאמר כאן כה תברכו ונא' להלן וישא אהרן וגו' ויברכם (גמרא):

**ר' יונתן אומר אי מה להלן ר"ח כו'**פירש"י דקשיא ליה אהך גז"ש דאיכא למיפרך מה למלואים שכן קרבן צבור כדכתיב קחו שעיר עזים כו'. ור"ח הוי כדכתיב ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן. והוא היה יום שמיני למלואים כדתני' בסדר עולם:

**ת"ל כי בו בחר ה'**וגו' לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים ומקיש בניו לו כו'. ופי' משום דמפרך הגז"ש מייתי ליה בהיקישא שמקיש בניו לו מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים. ולא תיקשי תו שכן כ"ג דאין משיבין על ההיקש. וכתיב כל הימים ולא תיקשי תו ר"ח ועבודת צבור:

ואיתקיש ברכה לשירותכלו' ואע"ג דבהאי קרא לאו ברכה כתיב אלא שירות לעמד לשרת בשם ה' הוא ובניו. איתקיש ברכה לשירות כדאמרינן לעיל לשרתו ולברך בשמו (ועיין בתוס' שם):

בשם המפורשככתבו (רש"י) להוריד הברכה ממקור העליון. וכל זה רק במקדש אבל לא בגבולין:

בכינויבקריאתו באדני (תוס'):

זה מקרא מסורסבגמרא איתא הרי הוא אומר בכל מקום אשר וגו' בכל מקום ס"ד אלא מקרא זה מסורס הוא כו'. ופרש"י בכל מקום ס"ד וכי בכל מקום שם המיוחד נזכר הכתיב זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא. ועוד וכי בכל מקום שכינה באה ושורה דכתיב אבא אליך והוא לא ייחד מקום להזכרת השם. אלא מקרא זה מסורס הוא פי' מהופך הוא. בכל מקום אשר אבא אליך באהל מועד שבמדבר ובשילה ובית עולמים ע"כ. ובית הבחירה כאן לאו דוקא בהמ"ק אלא המקום שבחר ה' אהל מועד שבמדבר ושילה:

או עורף מול פניםפי' או אפי' עורף כנגד פנים. וכ"ה בגמ'. ופרש"י שאין הצבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים:

**אמור להם מכאן שהחזן כו'**פרש"י מקרא דלהם נפקא לן ששליח ציבור מזהיר אותן לברך:

אם שני כהנים הםפרש"י כשיש שם שני כהנים לברך. שליח ציבור כשגמר ברכת הודאה קורא אותן כהנים והן הופכין פניהם שהיו הופכין לצד התיבה להתפלל יהי רצון מלפניך שתהא ברכה זו כו':

בברכת עבודהקודם שיסיים שליח ציבור רצה צריך לעלות על הדוכן (רש"י):

וירד מעשות החטאתאלמא בעוד עבודה בידו בירך ואח"כ וירד מעשות אלמא השתא הוא דגמר (רש"י):

א"ר שמלאי בית הכנסת שכולה כהנים כולם עולים לדוכן. והא תניא בית הכנסת שכולה כהנים מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן. לא קשיא הא דאישתייר ביה עשרה הא דלא אשתייר ביה עשרה. העם שאחוריכצ"ל. ועי' סוטה ל"ח. ופרש"י אישתייר ביה עשרה מקצתן עולין לדוכן והעשרה עונין אמן. לא אשתייר עשרה לא חשיבי לברכה לחודייהו הילכך כולן עולין ומברכין לאחיהם שבשדות:

העם שאחורי כהנים אינן בכלל ברכהומפרש בגמ' דווקא אם לא אניסי לעמוד אחורי הכהנים אלא שאין הברכה חשובה עליהם. הילכך אינם בכלל ברכה:

שלא נטל ידיולפני עלותו לדוכן (רש"י):

במה הארכת ימיםאיזה זכות בידך עיקר שהארכת ימים (רש"י בע"י סוטה סי' ע"ט):

קפנדריאלקצר דרכו דרך ב"ה ליכנס בפתח זה ולצאת כנגדו. ופי' בברכות (דף ס"ב):

ולא פסעתי על ראשי עם קדששהיו התלמידים יושבין בבית המדרש על גבי קרקע והמהלך ביניהם כשהם יושבין ונכנס לישב במקומו מרחיב פסיעותיו על כרחו ונראה כמפסיע על ראשיהם ולפיכך צריך להקדים או ישב לו מבחוץ. ואפשר שהיה מחמיר על עצמו אף כשרבים צריכין לו:

ולא נשאתי כפילדוכן שכהן היה:

כי עקר הכהן רגליובעבודה למיסק והוא מחזיר פניו כלפי תיבה מאי אמר:

ומחזיר פניו מן הציבורלצד התיבה עד שיגמור שליח ציבור המברך את עמו ישראל בשלום:

לכוף קשרי אצבעותיהםשפושטים אצבעותיהם כשמברכין ולאחר שגמרו סוגרין אגרוף שלהם כשאר בני אדם. קשרי אצבעותיהם החוליות שכופפין ופושטין בהם:

ואין הקוראש"צ שקורא כהנים שיחזירו פניהם לברך. וכך צ"ל ואין הקורא רשאי לקרות כהנים. ותיבת ברכת מיותר. וכן בסוטה ל"ט ליתא תיבת ברכת:

אמןשל ברכת הודאה:

מה הציבור אומריםשיראו מסבירים פנים ומודים לפניו על ברכותיו להראות שהם נוחות להם (רש"י):

**ברכו ה' מלאכיו כו'**ושלש מקראות הן כנגד ג' ברכות (רש"י):

רב ששת אמר בהזכרת השםכצ"ל. וכ"ה בגמ' ופי' כשהכהנים מזכירים את השם:

פסוק כנגד פסוקכשהכהנים אומרים פ' ראשון הם אומרים אחד מאלו ובשני אומרים את השני. ובשלישי את השלישי (רש"י):

ברוך ה' מציוןאינו באותו מזמור. והיינו דקא פריך ונימא יברכך ה' מציון דכתיב בההוא ענינא:

במנחתא דתעניתאשנושאים בו כפים. משא"כ בשאר מנחות משום שכרות (רש"י):

מקוה ישראל מושיעו בעת צרהכצ"ל:

אינו אלא טועהשלא נתקנו לומר אלא לכבוד שם המיוחד הנזכר במקדש:

אמר ר' אחא ב"ח תדע דבגבולין נמי מיבעי לממרינהוכצ"ל. וכן הוא בסוטה מ':

ואינו מסבירלהראות שברכת רבו חשובה לו ועריבה עליו ותגמל לרבו עליו בכך (רש"י):

וכל כך למהשבמקדש אומר את שלשתן ברכה אחת:

שאין עונין אמן במקדשואין כאן במה להפסיק (רש"י):

**קומו וברכו את ה' כו'**בספר נחמיה כתיב שכל ברכה שהיו מברכין במקדש כך היו מברכין ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם למגן אברהם. וכן למחיה מתים (רש"י):

על כל ברכה וברכה תן לו תהלהואותה תהלה מפרש בפ"ג דתעניות שהיא בשכמל"ו (תוס'):

כנגד כתפותיהםמפני שצריך נשיאות כפים:

על גבי ראשיהםמפני שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם לכן הם מגביהין ידיהם למעלה מראשיהם (רש"י):

מן הציץמפני שהשם כתוב עליו:

אמור להם מלאפי' תיבת אמור מלא בוי"ו:

באנגריאבל"י ורומי אנגריא עבודה שנעשית באונס (מוסף):

שלא תהא עשוי במדינה פניאסגביית גולגלתא (מת"כ). והמעריך גרס כמדינת פניאס. וכתב פניאס שם עיר והיא דן שבסוף גבול ארץ ישראל. לכן היא מוכנת לפורעניות שלעולם היא דואגת מהגייסות. גם אפשר שהיא מסוכנת משטיפת מים לפי שהירדן יוצא ממערת פמיאס עכ"ל:

זימיבל"י מס ועונש (מוסף). ועיין בערך זמיון:

שהבנות צריכות שמירהמן הזמה:

יברכך בעושר וישמרך שתעשה ממנו מצותשלא יהי' עושר שמור לרעתו ח"ו. וגם ע"י הצדקה שיתן בלבבו ליתן (שהיא המצוה דהכא) ישמור העושר שיתקיים כמ"ש מלח ממון חסר (הרד"ל):

וישמרך בגופךדריש דהשמירה קאי אגוף שלא יארע לו חולי. ור' יצחק דריש השמירה מיצה"ר. ור"ל יברכך ה' בממון רק מה יועיל אם היצה"ר ישלוט עליו שלא יעשה בהעושר חיזוק לתורה ויבא ע"י העושר לגיהנם. לזה אמר וישמרך מיצה"ר:

בכסלךבמבטחך (רש"י):

מלכדשלא תלכד ברשתו של יצה"ר:

**יומם השמש לא יככה כו'**והם אדום וישמעאל שישימעאל מונה ללבנה ואדום לחמה שלא יכו אתכם ב' אלה (חוזה דוד):

**הנה לא ינום וגו'**כדאי' בסוטה מח וכי יש לפני המקום שינה והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן וגו'. אלא בזמן שישראל שרוים בצער כו' לכך נא' עורה למה תישן ע"כ משמע ששכשהוא בהיפך נאמר הנה לא ינום וגו'. וזה ראיה לפרש וישמרך שלא ישלוט אחרים עליך (ז"א):

ה' שומרךפי' שלא תאמר כי דוקא לכל כללות ישראל יעשה כן כי לא ינום כו' שומר ישראל כתיב אבל לא לכל יחיד בפ"ע. לכך מביא הפסוק ה' שומרך שאפי' ליחיד בפ"ע ה' שומרך ה' צלך:

ה' ישמרך מכל רעהוא הרע עצמו שעשית שמכל עון נעשה מלאך רע וגורר לך עבירה אחרת. ועליו אומר ה' ישמרך מכל רע שעשית (אלשיך):

ה' ישמר צאתך ובואךלומר שאפי' שאנחנו בגלות עתה. מ"מ ה' ישמר צאתך אף שיצאת בגלות כבר הבטיח אותנו בתורתו הקדושה ואף גם זאת בהיותם וגו' ולא מאסתים ולא געלתים לכלותם וכמו כן ישמר בואך מן הגלות ויהיה גאולה שלימה נצחית מעתה ועד עולם (ז"א):

המקיפיןכמו שאחז"ל בברכות דף י':

ישמור לך ברית אבותיךשאע"פ שתמה זכות אבות ישמור לך ברית אבות. ועי' שבת נ"ה תוס' ד"ה ושמואל:

ישמר לך את הקץפי' שישמרך מן הפורעניות שיהיה באותו פעם בעת הגאולה. והיינו חבלי משיח שיהיה באותו הזמן. לזה מביא לראיה שיהיה פורעניות באותו פעם מן פסוק משא דומה ששם מבואר שיהיה פורעניות בעולם. אי נמי ישמר ימתין. שימתין להביא הפורעניות על בני אדם גבורים שיהיה להם כח לעמוד בהם. על דרך שאמרו חכמינו ז"ל ברעב שהיה בימי דוד (ידי משה):

משא דומהפרש"י הוא שעיר:

אלי קורא משעיראמר הקב"ה אלי קורא הנביא או המלאך שומר מה מלילה פי' שומר ישראל מה תהא מן הלילה והחשכה הזאת. אמר שומר הקב"ה אתא בקר יש לפני להזריח לעשות בקר לכם. וגם לילה מתוקן לרשעים לקץ:

צרורהכמו שמורה. וזה וישמרך (מת"כ):

ואת הרשעדהוה אמינא כיון שהנשמה חלק אלוה ממעל תשוב למקומה. והגוף יהיה נדון על חטאיו. ת"ל ואת נפש אויביך וגו' שאצל הרשעים אף הנפש מקבל עונש (ז"ר):

מן גיהנם הוא מלבד כף הקלע ניתן בו שיעור וזמן יב"ח לרשע להצרף מן סיגי הרע:

ורשעים בחשך ידמופ' גיהנם נקרא חשך כדאי' בש"ר פ' י"ד:

הרי הם מבורכיםמהברכה יברכך. ושמורים מן וישמרך:

שאף שכינה ביניהםשיהיה להם ברכה אלהית נעלה מהטבע:

קומי אוריוגו' ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. ופי' האלשיך וכבוד ה' היא השכינה אשר עליך בגלות יזרח אלא שאינו נראה לעיני בני אדם כו' משא"כ לע"ל לא בלבד תהיה הזריחה כי אם שגם תראה ותגלה. וזהו וכבודו עליך יראה:

יתן לך מאור עיניםזהו פי' אחר על פסוק יאר ה' פניו אליך. ופי' יתן לך מאור עינים להבין ולהשכיל דעת התורה:

בפנים מאירותכי שם פנים הוא לפעמים שם הכעס. והוא שם המושאל כאדם המביט פני חברו בכעס והרוגז הוא כדמות חשך. אבל כאן יאר ה' פניו כי ההשגחה העליונה תהיה רק לטובה:

ויתן לך בנים בני תורהשהם מאירים עיניו של אדם אם הם טובים וחכמים:

כי נר מצוה ותורה אורפרש"י כמו שהאור מאיר לעולם תמיד כך התורה עומדת זכותה לעולם. וזכות מצוה לפי שעה כאור הנר:

כהנים שמאיריםלשון אור ואש. ר"ל שיקריבו קרבנות בקדושה ובטהרה ויורידו שפע האור בעולם:

כמה דמצלינןכמו שמתפללים בתפלת י"ח:

שתהיו חונניםשזהו מלת ויחנך בשורו"ק שיעשה אותך בעל חנינה בטבע שתאהוב לחנון לרעך ולרחם על רעך כענין שנא' ונתן לך רחמים בטבע. ועי"ז וירחמך כי כל המרחם ירוחם:

בבניםטובים ומאושרים בטבע. והבנים המה נתח מהאב. וכאילו חנן אותו בעצמו:

כמד"א אלהים יחננו ויברכנולפי דרש זה ויחנך מוסב על יברכך כאילו היה כתיב ויחנך תחלה. שהברכה והארת פנים יהיה ע"י מדת החנינה והחסד אף שלא יהיה הזכות כל כך גדול. וזהו כדמות הכתוב יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה:

ויחנך במשאלותיךשלפעמים תהיה צר לך בחטאך חטא מה. כי אין צדיק בארץ. אז ויחנך למלא משאלותיך:

יחנהלשון חנייה ושכינה שכביכול תהיה השגחתו בתמידות אצלך כמו שהא חונה אתך תמיד ולא בהשגחה לפרקים:

ושפכתי על בית דוד רוח חןוס"ל ששפיכה זו היינו נבואה כדכתיב (יואל ג׳:א׳) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם וגו'. ויותר נראה שצ"ל כמד"ת כי מצאת חן בעיני. וכן הובא באברבנאל:

תתן לראשך לוית חןחברת חן. ופרש"י שהתורה והמוסר יהיה לראשך לוית חן:

במתנת חנםכדפרש"י אין חנון בכ"מ אלא לשון מתנת חנם:

להוציאך משיעבוד מלכיות כו' לגאול אותךהוא ע"ד כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וכמו שבמצרים בטלה העבודה ששה חדשים קודם יציאתם ממצרים. וכן תהיה לעתיד. וממילא יבואר המדרש שלפנינו:

**ק"ו כו'**וזהו מלת אליך כלומר אליך שאתה מתפלל אליך שאתה מבני אברהם בודאי ישא פנים אליך. ומדרש זה סותר למה דאי' בב"ר פ"נ כ"א דמפרש שם דנשיאות פנים זה לא היה אלא מן המלאך לכבוד האכסנאי ולא מפני זכותו של אברהם ועיין מ"ש הנזה"ק שם:

**עד כזית כו'**אם הגיע לכל אחד כזית לר"מ או כביצה לר"י. דתנן ברכות דף מ"ה עד כמה מזמנין רבי מאיר אומר עד כזית רבי יהודה אומר עד כביצה. ועיין בפי' הגר"א משלי כ"ב אות ט':

**לפיכך ישא ה' פניו וגו'**דידוע שהקב"ה משלם לאיש כמעשהו. והנה אם האדם עושה לפנים משורת הדין הקב"ה עושה עמו ג"כ לפנים משורת הדין. על כן הנשיאות פנים הוא הדין:

עד שלא נחתםאז התשובה מועלת:

משנחתם גז"ד וישקודכי אחר גז"ד אז גם הרחמים נהפך להם לדין למהר לשלם להם פורעניות:

אם ישוב ולא ישובפרש"י כשירצו לשוב מרעתם. לא ישוב הקב"ה מגזירתו:

חפץ ה' להמיתםגבי בני עלי כתיב. ומתרץ כאן קודם גזד כו' עיין תוס' ד"ה כאן בעושה תשובה נדה דף ע' ע"ב:

בעולם הזהע"י תשובה. אבל בעוה"ב אשר לא ישא פנים. דקימ"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם:

לבין חבירךעד שתרצהו וימחול לך:

לשאינם שביםאף שיוה"כ מכפר הוא רק לשבים שלא כדעת רבי:

יהפוך פניו כו' מן הצדדיםכי יש השגחה טבעית כסדר העולם והרי הוא כאילו בא מן הצד ע"י אמצעים רבים. אבל הפיכת פניו אליו היא ההשגחה הנעלה מדרך טבע הנהוג:

**שלום בכניסתך כו'**מברך אותם שיהיה להם שלום בכניסתן וביציאתן ושלום עם כל אדם אף שאינם בני אומתך כלם יהיו אוהבים ושלמים עמך:

זה שלום מלכות ב"דשלא יחצו עוד לשני ממלכות. רק מלך המשיח מזרע דוד ימשול ויהיה אמת ושלום בימיו. שאז כולם ידעו את ה' ויקבלו מלכות שמים. ועל זה מביא הקרא למרבה המשרה. פי' להרבות שררה באופן שלא יהיה בה סדק וחלוקה לעולם כמס סתומה שבמלת למרבה שאין בה סדר. ולהיות שלום אין קץ מתמיד לעולם על כסא דוד ועל ממלכתו:

שלום תורהשלא ירבו מחלוקת בתורה (ז"ר) עוז לעמו יתן וגו' ה' יברך את עמו בשלום:

ואני זקנתיכי היא שפירסה נדה אז כמאמרם אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה לא בלשון תמיה כי אם אמרה מצדי אין מניעה כי היתה לי עדנה אבל מה אעשה ואדוני זקן. וה' שינה לומר שתלתה רק בה (ידי משה). וכן שינה המלאך שדיבר עם מנוח מפני השלום שלאשה אמר הנה נא את עקרה ולא ילדת ולא סיפר דבר זה למנוח:

שהשם שנכתב בקדושהגבי סוטה היו מוחקין את השם כדי להשקותה מים המאררים ואם נמצאת טהורה מותרת לבעלה:

**שלא נטעו הנביאים כו'**כלו' שהנביאים מזהירים את הבריות כי יעשו תשובה שלא יחרב הבית ויתבטל השלום בעולם שהשלום הוא מעלת ושלימת העה"ז (נתיבות עולם וז"ר):

שאין כלי מקבל ברכה אלא שלוםכי השלום נחשב כמו הכלי מקבל כל ברכה. כי בשלום הדבר יושלם. וכאשר אין שלום הוא חסר. והשלימות מקבל הברכה. כי הברכה היא תוספת טובה שלכך נקרא ברכה. ואי אפשר להגיע אל תוספת ברכה וטובה רק כאשר תחילה הוא בלא חסרון (נתיבות עולם):

אין חותם כל התפלה אלא שלוםכי השלום הוא עצם השלימות ואין קיום הדבר אלא בחותמו ושלום נותן קיום לפיכך חותם כל הברכות הוא השלום (הנ"ל):

גדול השלום שניתן לענויםכי אין המלוקת רק באשר כל אחד רואה עצמו מיוחד במעלה. ומפני זה מתחדש המחלוקת. אבל בעל ענוה לא שייך בו מחלוקת. ולכך ניתן השלום לבעלי ענוה (הנ"ל):

גדול השלום שהוא שקול כנגד הכלכי הכל צריכין אל השלום ולפיכך השלום כנגד הכל (הנ"ל):

אנו אומרים(בתפלת יוצר אור) עושה שלום ובורא את הכל:

הנח לושאפי' עובדים ע"א הנח לו בשביל חבור ושלום שיש ביניהם:

**שאפילו בשעת מלחמה צריכין שלום כו'**כי אף בשעת מלחמה לא יסולק השלום ולא ניתן רשות למלחמה רק כאשר אינם רוצים בשלום. ומזה תראה כי אין הסרה מן השלום. ולפיכך אמר אחריו שאפי' המתים צריכין שלום ולא תאמר כי אין צריך שלום רק מצד העוה"ז כי בעוה"ז הם בעלי מחלוקת כל אחד רוצה לדחות את השני ממציאותו אבל המתים אינם צריכין שלום. עז"א כי אף המתים צריכין שלום. כי אין בעולם שאין מקבל השלום. רק השי"ת שהוא השלום בעצמו והכל מקבלים ממנו יתב' השלום (הנ"ל):

שניתנה לעושי תשובהפי' כי השי"ת רצה להבטיח בעלי תשובה על שכרם הטוב. ומדלא הבטיחם רק בשלום ש"מ כי השלום מדרגה עליונה (הנ"ל):

בורא ניב שפתיםפרש"י בורא אני לו ניב שפתים חדש כלפי שבאתהו צרה עד עתה והכל קראו עליו תגר. יקראו לו שלום שלום לרחוק ולקרוב ששניהם שוין מי שנתיישן והורגל בעבודתי ובתורתי מנעוריו. ומי שנתקרב עתה מקרוב לשוב מדרכו הרעה אמר ה' ורפאתיו מחוליו ומחטאיו:

הראשונה אומרת יבא שלוםזהו נגד הנפש שתבא בשלום בעולם העליון אשר שם השלום בפמליא של מעלה ושם תבא נפש הצדיק צרורה בצרור החיים:

שניה אומרת ינוחו על משכבותםנגד הגוף שינוח על משכבו בעולם התחתון:

והשלישית אומרת הולך נכוחופרש"י בדרך ישרה. ר"ל כי עניני היושר והנכון נקרא נוכח. כמו (משלי ח' ט') כולם נכוחים למבין. והטעם כי היושר והנכון נוכח פני כל אדם חשוב. וכל איש ישר פונה אליהם לתתם נגד פניו לחשיבותם. ועיין רש"א בח"א פרק י"ב דכתובות:

הראשונה אומרת אין שלוםבנפש מצד עצמה. כי השחיתה דרכיה:

שניה אומרת אמר ה' לרשעיםר"ל אף שהנפש שמה משתוקקת לדבר ה' בטבעה. כי עת שתפרד מגופה תחפוץ לעלות למעלה אך העונש יבא לה מה'. וזהו אמר ה' לרשעים שימנע מהם השלום:

השלישית אומרת למעצבה תשכבוןזהו נגד העדר מנוחת הגוף שלמעצבה תשכבון:

שכר התורהכי על ידי השלום ישבו במנוחה ויוכלו להתעסק בתורה מתוך הרחבת הלב. והוא בכלל ששכר מצוה מצוה:

לאוהבי תורהר"ל המחזיקים לומדי תורה ואוהבים אותם:

ללומדי תורההם הת"ח עצמן שהם לומדים התורה דכתיב בה וכל נתיבותיה שלום. לכך ראוי להם השלום. וכן ראוי לאוהבי תורה המחזיקים לומדי תורה כי בצל החכמה בצל הכסף:

**ששמו של מקום כו'**כי הוא שלום בתכלית השלימות שאין בו הפכיות מאומה כי אם פשוטיי בתכלית הפשטות:

שדרי עליונים צריכין שלוםשהשם יתברך מאחד הכל בשלום. שאם לא זה היה האחד בטול השני. כאשר הם הפכים. אלא מתחברים ומתקשרים ע"י הקב"ה שהוא אחד והוא יתב' כולל הכל ומשלים הכל ולכך יש שלום (נ"ע):

שאין איבהכי אין יצר הרע לוחם בם:

**כתוב אחד אומר היש מספר כו'**משום דר"ש דאמר בא וראה שלא כמדת כו' מביא ענין זה ג"כ:

לכולם שמות יקראדמשמע שקורא לכל אחד מכולם שמות הרבה:

לכולם בשם יקראדמשמע שלכל אחד מכולם הוא קורא רק שם אחד בלבד:

**אחת דבר אלהים כו'**מפסוק זה למדו חז"ל דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו:

וכפטיש יפוצץ סלעודרשינן בסנהדרין דף ל"ד מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים:

**שאין שם שינוי כו'**צ"ל שאין שם שנוי. ר"ל שאין שם אחד בא עוד פעם שני. והשתא ב' הכתובים יתכנו. והיינו שבבחינות חלופי השמות לפי שינוי השליחות יש לכל אחד שמות הרבה. אבל זהו בצירוף והמשך זמנים הרבה. ועל זה נאמר לכולם שמות יקרא. ובבחינות פרטי זמני שליחות נקרא המלאך בכל פעם בשם אחד. וזהו לכולם בשם יקרא היינו בשם אחד פרטי כפי הוראת ענין השליחות כן יקרא אז. ועיין בב"ר פר' ע"א מ"ש שם:

והוא פלאיפי' היום הוא שמי פלאי ע"ש השליחות הנזירות שנאמר איש כי יפליא. ואיני יודע לאיזה שם אני מתחלף:

מקום הגורן בשש מאות מקום המזבח בחמשיםצ"ל מקום הבית. ור"ל המקום היינו השדה שנבנה בו הבית כולו קנה בשש מאות שקלי זהב. אבל מקום המזבח דהיינו הגורן וה"ה הבקר והמוריגים וכלי הבקר קנה בכסף שקלים חמשים ולשון הפסוקים מוכיחים כן. כי אומר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים. ובגורן היה המזבח. ובד"ה אומר ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב וגו' ר"ל כל המקום שהוא השדה שסביב הגורן שנבנה בו הבית ובעבורו נתן שש מאות שקלי זהב. ורבי אלעזר ס"ל שגם הגורן בכלל השש מאות שקלי זהב. שבעד כל המקום היינו השדה ובעד הגורן שהוא מקום המזבח נתן שש מאות שקלי זהב. ובעד הבקר והמוריגים וכלי הבקר נתן חמשים שקלי כסף. ולדידיה ה"פ דקרא (דשמואל ב כ״ד:כ״ד) ויקן דוד את הגורן ולא פירש במה קנאה הרי פירשו בד"ה ויתן דוד לארונה במקום זהב משקל שש מאות. ואת הבקר קנה בכסף שקלים חמשים. והמוריגים וכלי הבקר נכללו בכלל הבקר. ועיין זבחים קט"ז ע"ב ברש"י ובחד"א וברד"ק סוף שמואל:

**י"ב שבטים היו ונטל דוד כו'**ובגמרא שם פריך הא אכתי קשיין אהדדי התם כסף הכא זהב. ומתרץ דה"ק גבה כסף שוה חמשים שקלים של זהב לכל שבט. היינו שש מאות זהב לכל השבטים:

ד' אלפים אסטבלאותמקום מעמד הסוסים:

ארבעים אלף סוסיםשבד"ה מנה הארוות ובמלכים מנה הסוסים. שהיה לו ארבעים אלף סוסים למרכבתו בארוות מעשרה בכל אחת. ואסטבלא היינו ארוות. ועיין בסנהדרין דף כ"א:

שלשת אלפים יכיליכיל פי' מחזיק. ובים של שלמה כתיב שהיה מחזיק ג' אלפים בתים. ובת הוא ג' סאה שנא' האיפה והבת תוכן אחד להם. והאיפה הוא ג' סאין:

בלח אלפיםשהלח אין לו גודש:

שהם שלשת אלפים ביבששהגודש מחזיק שליש:

**מכאן אמרו שני כורים כו'**ונפקא מינה לענין מקח וממכר אם התנה לתת לו סאה גדושה או לתקן לו כלי המדה (תוס' עירובין):

שהם שלשת כורים ביבשוהיינו דוקא בכלי שגבהו כחצי ארכו ורחבו קאמר כיס של שלמה (רש"י):

חביב הוא השלוםמסיים במה שפתח לפאר מדת השלום שכולם נתבשרו רק בו:

וכן אתה מוצא באהרןבספרי סדר זו פיסקא מ"ב אי' גדול השלום ששינה קדוש מפני שלום ושמעתי שפירושו ששינה קדוש היינו אהרן קדוש ה' שכשהיו שני ישראלים מריבים זע"ז היה אהרן בא לאחד ואמר לו היאך חברך מתחרט ומתאנח על זה שהקפיד כנגדל ואח"כ היה בא אל השני ואמר לו כך ונעשה שלום ביניהם כדאי' באבות דר"נ:

בשם המיוחדככתבו:

לשכן את שמיהוא בנחמיה א'. אבל בספרי מביא פסוק לשום את שמו שם (דברים י״ב:ה׳):

משרבו הפריציםהמשתמשים בו:

לצנועים שבכהונהלברך בו את העם במקדש לאחר עבודת ציבור תמיד של שחר (רש"י):

אמר רבי טרפוןר' טרפון כהן היה כדאי' בתוספתא פ"ה דכתובות. ובפסחים דף ע"ב ע"ב. ובבכורות דף נ"א ע"ב:

בשורהלברך ברכת כהנים:

שאמרו בתוך נעימות הכהניםכשהיו הכהנים מושכין את קולם בנעימה היה הכ"ג ממהר להבליע את השם ולא היה נשמע לי:

נעימותפי' ביסום קול:

ג' ברכותשמפסיקים הכהנים בין פסוק לפסוק ועונים הציבור אמן (רש"י):

ובמקדש ברכה אחתלפי שאין עונין אמן במקדש וא"צ כאן שום הפסק. הכי מפרש בגמרא סוטה מ' ע"ב:

ככתבוביו"ד ה"א:

בכינויובאל"ף דל"ת:

כנגד כתפותיהםמפני שצריך נשיאות כפים שיגביהו את ידיהם כדאמרי' בברייתא סוטה ל"ח ע"א:

ובמקדשלמעלה מראשיהם מפני שמברכין את העם בשם המפורש (וה"ה באהל מועד שבמדבר ובשילה) ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם (רש"י):

לגריםתושבים. כמו לגר אשר בשעריך הכתוב גבי נבלה:

ולעבדים מניןכאן ליתא תיבת משוחררים. וכן בספרי. אבל לעיל סימן י' איתא:

ת"ל ואני אברכםכ"ה בספרי פיסקא ל"ט ופיסקא מ"ג. אבל בגמרא ולעיל סי' י' איתא ת"ל אמור להם לכולהו:

אנו נברך את ישראלר"ל שברכותיהם תלויות בנו. ת"ל ואני אברכם. אני בעצמי ובכבודי. והני כהנים שלוחי דרחמנא נינהו: