זש"ה הצור תמים פעלודריש שנכתבה פ' בלק בתורה להודיע שכל דרכיו ופעולותיו של הקב"ה הוא במשפט צדק:

שאתה רחקתנוולא נתת לנו נביאים:

**כך העמיד כו'**עי' בתנחומא מה שמסיים עוד:

ולקח הבית לשמושנא' מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. שנקראת על שמו על שהכין הכל וגם בנה היסודות:

העמיד פרצה לאבד את הבריותזה בלעם שהשיאן לזנות ופרץ הגדר שגידרו האומות עצמן מן הזנות מימות דור המבול:

מה ראהדהל"ל וישמע בלק דמסתמא לא היה במלחמה. אלא וירא הוא לשון ראיית הלב. ור"ל שחשב מחשבה לבא עליהם בדבר שאינם יכולים לעמוד בו כדמסיק. ובתנחומא גרס ראה בפורענות העתידה לבא על ישראל ושונאן היה יותר מכל שונאים. שכולם היו באים כו':

שמוצא דברכלו' קללה ודיבור בעלמא:

**נח לרשעים כו'**ובא לרמז שהראיה של רשעים גורם להם תקלה:

וירא חםשע"י הראיה בא לחטא וסרסו:

וכן כולםרצה לומר כמו וירא שכם וגו':

**וירא בלק משל למלך כו'**ודריש וירא לשון הבנה וכמו שמפרש:

הגייסחיל:

והיה המרתת על עצמוהיה רותת ומפחד מן אותו גייס:

מהו ויגרדהל"ל ויירא מואב:

כל מין גירוידלא כתיב אל תתגר בם מלחמה:

**שהיו רואין כו'**המואבים:

ואחזולשון אחוזת נחלה:

**ומשכירין כו'**הישראלית היתה משכרת בתים למצרים שנא' ומגרת ביתה שכינוי הה"א של ביתה שב על מלת אשה הקודם לו והיא ישראלית:

לשון יראהמורא כד"א גורו לכם מפני חרב:

שאין בו עולהמפני שנא' אל תצר גבי מואב ועמון כי לא אתן וגו' שסיחון כבר נטל מהם כמ"ש חז"ל עמון ומואב טהרו בסיחון וכדלעיל סדר חקת:

לכך היו מתייראיןשלא ידעו הם שנטהרו בסיחון:

נדע מהםפי' מהמדיינים:

המכה את מדיןמשמע שתמיד היה מכה והולך:

אין בו סי' ברכהלפי שעוקר את הכל מן השורש. כך אלו כן שעוקרין את הכל כדכתיב עד בלתי השאיר לו שריד:

שנא' וקרני ראם קרניוורישא דקרא בכור שורו וגו':

נסיך היהפי' מושל היה. שר קרוב למלכות ולא מלך:

את אוי ואת רקםואת צור ואת חור ואת רבע נסיכי סחון יושבי הארץ. כן כתיב ביהושע י"ג. אבל במדבר ל"א כתיב ואת מלכי מדין. ועכ"פ כוונת המדרש דצור הוא בלק הרי שלא היה אלא נסיך:

שגרמה לו שעהדוחק השעה דחקם להמליכו עליהם:

עמי מה עשיתי לךכלו' לכו נא ונוכחה מה עשיתי לך שעשית לי כנגדן:

**לא צויתי אלא מהבהמה שהיא ברשותך כו'**שלהורות שאין ה' חפץ ביגיעתן פסל אותם שיש יגיעה בהבאתם (יפ"ת):

ולא הפלתי אותםבתמיה:

**לא ראה בלק כו'**בא לדרוש קרא דבתריה עמי זכר נא מה יעץ בלק כו' ומה ענה אותו בלעם כו':

משלשה בני אדםבב"ר פ' י"ט סי' כ' אי' מד'. וחשב שם גם אדה"ר ע"ש:

שבדקן הקב"הפי' שניסה אותם בשאלות כמי שאינו יודע עניינם ח"ו. וחשבו שי שספק לשואל:

קרוןפי' הערוך כלי שרוחצין בו:

בקש להטעותשחשב שאין הכל צפוי לפניו יתב':

כך דברת קול דמי אחיך צועקיםואי אפשר לך להכחיש:

**ואמר מארץ רחוקה כו'**והוה ליה לאסוקי אדעתיה שלא א"ל דרך שאלה אלא ליכנס עמו בדברים. ולא הל"ל אלא מה דבר ה' בפיך (נזה"ק):

**אלא אמר לו בלק כו'**וכדאי' בתנחומא שאמר יש עתים שיודע ויש עתים שאינו יודע כו':

בבבת עינושל הנוגע עצמו. כלו' שיסתום עינו:

עירו היהופתורה פירושו כמו לפתור למ"ד בתחילה כמו ה"א בסופה:

שולחני היהתרגום של שולחן פתורה:

כשולחני הזה שהכל מריצין לומעות כך כל המלכים מריצין לו אגרותיהם שיודיע להם עצתו:

פותר חלומות היהפתורה לשון פתרון:

להיות קוסםדכתיב ביהושע בלעם בן בעור הקוסם:

לרוח הקדשדכתיב ותהי עליו רוח אלהים ובסנהדרין דף ק"י אי' אר"י בתחלה נביא ובסוף קוסם וע"ל פ' מן ארם:

שמשם היה בלקשאע"פ שהיה מנסיכי סיחון. ארץ מולדתו היה פתורה:

והוא אומר לופי' בלעם אמר לו:

**שכתב לו כו'**פי' הקריאה היתה שלו ולהנאתו:

כנען ומצרים משתחוים לךכצ"ל הנה עם יצא ממצרים לכן מצרים משתחוים לך. ואגרשנו מן הארץ שלא יכנס לארץ כנען וישתחוו לך הכנענים:

א"ל ואת מה איכפת לךכ"ה בתנחומא. ומלת ואת הוא ר"ת וא"ת וע' במזרחי. וה"ק בלק אל המלאכים לאמר לבלעם הנה עם יצא ממצרים ואם יאמר בלעם מה איכפת לך. אמרו לו הנה כסה את עין הארץ:

סתמו עינים שהארץ תלוי בהםבתנחומא גרס הנה כסה את עין הארץ שתי עינים שהארץ כו':

ממלי כתיבחסר לשון כריתה שהוא יושב להכריתני:

כאדם שהוא אורה את התאניםשלוקט את התאנים מעט מעט לפי שאינן נגמרים בבת אחת. וארה לשון לקיטה כדאמרי' בב"ב כמלא אורה וסלו:

אלא שהיה בעל קסמיםכצ"ל וכ"ה בתנחומא:

שנא' וירא בלקשהל"ל וישמע אלא וירא ראה בקסמים:

חוברי שמיםמבררי הליכות המזלות:

ולא היה יודעלכן נטל עצה מבלעם:

**מכ"ד לסאה כו'**פי' הסאה היא ששה קבין שהן כ"ד רובע הקב. והמוכר סאה פחות רובע אינו ניכר כלל. שלפיכך אחז"ל בפרק המוכר את הפירות שהמוכר פירות מקבל עליו הלוקח רובע פסולת לכל מין ומין. או י"ל שמנכה אחד מכ"ד כו' כוונתו על אותו פסולת עצמו שצריך הלוקח לקבל. וכן היו ישראל עתה כ"ד פעמים כ"ד אלף. שהרי ששים רבוא עולים כ"ה פעמים כ"ד אלף. וכבר מתו במחלוקתו של קרח ובמגפה של אחריו קרוב לחמשה עשר אלף מלבד המתים בוירד העמלקי והכנעני ויכתום וגו'. וכמה משפחות נהרגו כשחזרו אז לאחוריהם כמו שפרש"י בסדר פנחס וקרוב הוא שהיו ט' אלף או יותר עד שמתו מהם כ"ד אלף וא"כ נשארים כ"ד פעמים כ"ד אלף. וכאן מתו כ"ד אלף הרי שהגיע לכל כ"ד אלף אלף אחד ואע"פ שמיד אחר המגפה מונה אותם בפ' פנחס ועולה מספרם ששים רבוא והותר. מ"מ הולך אחר המספר שהיו בצאתם ממצרים ששים רבוא והמספר הזה היה גלוי לבלק (מת"כ):

**מנא היה יודע שבשעה כו'**והכוונה על סוף פסוק ואשר תאור יואר מנא ידע זה. וקאמר מסיחון ומסיים לכך אמר כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו':

ע"כ יאמרו המושליםע"כ על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב. יאמרו המושלים בלעם ואביו בעור. והם אמרו באו חשבון תבנה ותכונן חשבון בשם סיחון להיות עירו. וכתיב אוי לך מואב זהו הקללה שקללו את מואב שימסרו בידו של סיחון:

כל מיני קסמיםר"ל כאילו אמר כלי הקסמים בידם:

**וביד זקני מדין היו הקסמים כו'**ותלה הקסם בזקני מדין משום דכתיב בתריה וישבו שרי מואב עם בלעם דזקני מדין הלכו להם (מזרחי):

**אם יבא עמנו יצליח כו'**הכוונה אם יבא עמנו תיכף ולא יצטרך לשאול כלל אצל הש"י. א"כ הוא גדול ממשה שצריך לשאול מפי הגבורה שנא' עמדו ואשמעה וגו' א"כ בודאי יצליח. ואם יעכב עד שישאל תחלה מפי הגבורה תיכף ומיד. א"כ הוא במדרגת משה שבכל עת שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה אין בו תוחלת שאינו ידוע מי ינצח את חבירו כיון ששניהם שוים. וכיון שאמר להם לינו פה הלילה שהוא צריך להמתין עד הלילה דוקא א"כ הוא גרוע הרבה ממדרגת משה ידעו בקסמים שלהם שאין בו הנאה של כלום והלכו להם ועיין באד"א:

נוהגת בכשרותפי' שמתחלה היו גדורים בעריות כדאי' בב"ר פ"ע ופ"פ:

**ורחל באה כו'**ולא היתה מתיראה שלא יענו אותה הרועים:

בה נפלשהלך לשם ליטול שכר כ"ד אלף שנפלו מישראל בעצתו ונהרג שם:

והטעהו הקב"השאמר לו מי האנשים כו':

**משגיא כו'**דרשו משגיא לשון שגגה בשי"ן ימנית (מנחת שי):

ד"א מי האנשים האלה עמךדבר אחר מיותר וצ"ל כדאי' בתנחומא לכך אמר מי האנשים האלה עמך כדי להטעותו. ואמר בלעם בלק בן צפור כו':

המלכים מבקשים אותיוזהו מלך מואב שלח אלי:

שבלק לא אמר קבה ליאלא ארה והוא בקש מה' קבה במקום ארה:

וזה קבה בפירוששנוקב השם ומפרש הקללה יותר (תנחומא). שמלת קבה שרשו נקב (מזרחי) שנוקב השם כו' וכתרגום ויקב את השם ופריש:

**א"ל א"כ אקללם במקומי כו'**לא תלך לא תאור את העם כי ברוך הוא כל אחד ואחד נדרש לעצמו שמפני שבקש ללכת לקללם א"ל לא תלך עמהם. ומפני שבקש לקללם במקומו נאמר לו לא תאור את העם. ומפני שבקש לברכם נאמר לו אינם צריכים לברכתך כי ברוך הוא:

א"ל א"כ אקללם ממקומידאי' בשוח"ט מזמור א' כשאמר לו הקב"ה אל תלך עמהם מיד אמר בלעם בלבו בשביל שאני צדיק אינו מבקש להטריחני א"ל ואקלל אותם מכאן כו':

אין צריכין לברכתךדאי' שכל הברכות שברכם בלעם נהפך פעם אחד לקללה כדי שלא יאמרו עכו"ם שברכות שלהם נתקיימו בישראל. וזהו שסיים אומרים לה לצרעה לא מן דובשך ולא מן עוקצך. משל הוא שאומרים אל הצרעה איני חפץ בדבש שלך ולא בעוקצך:

**לפיכך ויוסף עוד בלק כו'**ר"ל לפיכך לפי שלא אמר להם רק תחלת דברי ה'. ולא אמר להם שא"ל ג"כ לא תאור את העם. לכן שלח בלק עוד שרים רבים ונכבדים מאלה:

לשעברר"ל במלחמת סיחון מתשובת בלעם אם יתן לי כו' כסף וזהב כו' אתה למד שבלק אמר לו תחלה לכבדו בממון הרבה:

דכתיב וישא בלעם את עיניושבקש להכניס בהם עין רעה כמו שפרש"י:

לתתי להלוך עמכםשמשמע אלא עם שרים גדולים מכם. למדנו שרוחו גבוהה עליו ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של הקב"ה:

**אם יתן לי בלק כו'**אחר שהיה זאת לרבותא שאם יתן לו מלא ביתו כסף וזהב לא יוכל לעבור משמע שהיה עכ"פ חביב בעיניו הממון. ואגב הודיע שחפץ במלא ביתו כסף וזהב:

**שאינו יכול לבטל הברכות כו'**ודרש לעבור את פי ה' כמו להעביר ולבטל פי ה':

בפחי נפשבדאבון נפש ופיו הכשילו ואמר גם אתם:

מתנבא שעתיד להוסיף להם ברכהניבא ולא ידע מה ניבא:

שהליכתו מאבדתוזהו להסיר אדם מעשה מה שיעשה לו עבור זה ע"י שגופו מגבר יכסה שיאבד ע"י זה. וכן הנפש שבו תאבד מבלי להחשיך מני שחת כי אם תשחת בשחת אבידת הגוף והנפש יחד:

השטן מרקד לוהוא השטן הוא היצה"ר ואחר שיש לו רצון מעט אז מטבע היצר לעורר עוד יותר:

חוזר ומודיעוכמ"ש בב"ר יורד ומסית ועולה ומסטין כו':

עד יפלח חץ כבדושאז כבר אין לו חיים. כן האדם הנפתה מיצה"ר לדבר עבירה:

וידע במה שהואבאיזה מעמד הוא עומד התחיל מבקש על נפשו. שעכ"פ נפשו בל תהי אבודה אף שיאבד מעוה"ז:

כל הנסים שנעשו לישראל כו' בלילה היהמפני שמדה"ד שולטת בלילה:

בלילה מדבר עמםע"י החלום שאז ביטול החוש והנפש מתבודדת יותר אז:

וכן אליהוא אומר (שם ל"ג) בחלום חזיון לילה על שדיבר אתו בלילהכצ"ל וכ"ה בתנחומא. ואתי' כמ"ד אליהוא לאו מישראל הוי:

מוליכין אותונותנין לו רשות לילך כי הבחירה בידו:

**כיון שהעיז פניו כו'**ואע"פ שהוא נגד רצונו יתברך. וכמ"ש חז"ל בסנהדרין ק"ד חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני. וע"ז אמר שכך כתיב כו':

ויחר אף אלהים כי הולך הואשלא אמר לו קום לך אתם אלא מפני שהעיז:

איני חפץ באיבודן של רשעיםכי למען ישראל לא היה חושש אחר ששם הברכה בפיו. ורק החרון היה שהולך לאבד את עצמו:

הואיל ואת רוצה כו' קום לך אתםדרש לך אתם להיות בגיהנם כמותן:

שבהתראה הלךולכן מחוייב מיתה על הליכתו:

**כבר קדמך כו'**ע"י זריזותו בטוב בטל כחך. כי כל מעשה אבות סימן לבנים:

**ללמדך שהיה שמח כו'**דאל"כ עם שרי מואב למה לי:

ונעשה לו לשטןוזהו דכתיב לשטן לו דמשמע דלאחר לא היה שטן. אלא מלאך של רחמים:

**זה דרך ארץ כו'**דאל"כ ונעריו עמו מיבעי ליה אלא להודיעך דרך ארץ:

וחוזרים ומשמשין זה לזהכלו' אם יצטרך אחד לנקביו יהיה השני משמש שמוש שלו ושל חברו:

**ותרא האתון כו'**כתב בספר נשמת חיים הבהמות רואים מה שאין האדם רואה ואחז"ל כלבים צועדים מלה"מ בעיר:

לנשוף בוענין נפיחה:

ויכה במחנה אשורואי' בסנהדרין צ"ה י"א בחוטמו נשף להם ומתו שנא' וגם נשף בהם ויבשו:

וגם נשף בהם ויבשו אלא כךכצ"ל וכ"ה בתנחומא. ולגירסתינו מלת חייהם הוא פירוש על וגם נשף בהם:

וחרבו שלופה בידושלופה כלו' שלו פה. הפה לישראל שמתפללים להקב"ה ולא שלך:

ומכה אתונו שלא תלך בשדהכלו' שהיה לו להכריחה ברוח פיו:

ספקלטורפי' בלשון רומי ממונה להרוג מחוייבי מיתה:

בא אצלו ברגליורמז ללשון הש"ס רגלוהי דבר נש אינון ערבין כו':

כדי שלא יצטער המלאךכי אינו חפץ לשכון אצל רשעים ולהופיע עליהם:

הכרמים נמכרים כשועליםואפשר שצ"ל הכרמים נרמסים לשועלים והוא ע"ד הכתוב שועלים קטנים מחבלים כרמים וישראל נקראו כרם ה' צבאות:

שבידיהם שני לוחות אבנים כתוביםכ"ה בתנחומא ור"ל כדפרש"י בתורה שסתם גדר של אבנים מזה ומזה רומז לכך:

משני עבריהםהכוונה שכתובים גלוי ונסתר כי כל התורה שמותיו של הקב"ה. וא"כ בה יכול לשנות כל טבע ומערכה וקסם ואיך יכול לשלוט בהם:

בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאלכדמפרש שיעקב מטה שלימה אין בה פסולת:

במקל על בזיונות שביזתה אותוודרש במקל מלשון מקלה אביו ואמו:

שהפה והלשון ברשותושל הקב"ה. שאם יחפוץ לקלל הוא ברשות הקב"ה להכריחו לברכם. כמו שפתח פי האתון:

החוגגתוכאומרת זכור למי תלך לזו החוגגת ג' רגלים להתקרב בזה אל ה'. ואיך אוכל להוליכך לשם:

לשונו סרוחהתעללת בי הוא לשון טומאה כד"א ויתעללו בה כל הלילה:

אנקהאפשר שצ"ל נאקה. והוא גמל נקבה:

התחילו תמהין שרי מואבואע"פ שכן ראו ותמהו לא שבו מרעתם:

וי"א אמר להם אינה שליקאי אדלעיל שתק ולא מצא תשובה. וי"א שא"ל אינה שלי ולכך לא הרגתיה בפה. והיא השיבתו הלא אנכי כו' ובסנהדרין דף ק"י אי' א"ל מ"ט לא רכבת אסוסיא. א"ל דשדאי ברטיבא. א"ל הלא אנכי אתונך. לטעינא בעלמא. אשר רכבת עלי. אקראי בלעמא. מעודך עד היום הזה כו' ע"ש:

שהאתון גדולה הימנושמעודך משמע מיום הולדו כמו מעודי עד היום הזה (בראשית מ״ח:ט״ו) אף שעדיין הוא רך ואינו רוכב בעצמו. מ"מ היה רוכב ע"י פדגוגו וטבע האתון אינו מאריך ימי יותר מארבעים בשום פנים. וגנאי הוא לו שהוא נער ובער וע' בש"ר פ"א סי' י"ב מ"ש:

וכיון שדברה מתהדרש ההסכן לשון סכנת מות:

ד"א ההסכן הסכנתי לעשות לך כה חסובילקוט גרס ד"א חס כו':

לא היו יכולין לשעבדהכי היו בושים מפני דבריה ובקשתה לחמול עליה:

וכי סומא היהכלו' מהו לשון ויגל. רק שהראה לו השם שהעין ברשותו שכשירצה הקב"ה לא יראה האדם מאומה:

וישתחו לאפיו שדבר עמוהכיור שמלאך ה' הוא. לפי שדבר עמו בחזיון לילה והכירו בהכרת פנים. וזהו לאפיו פי' בשביל הכרת פניו (מת"כ) ולכן נפל ארצה שלא היה יכול לשמוע הדיבור מעומד:

**וכי דקיון כו'**פי' עלבון וגנאי ר"ל וכי קרוב או גואל המלאך לה שיתבע עלבונה. אלא א"ל כו':

יראה ראתה נטתהפי' בשביל שראתה אותו לכך נטתה:

ירט בא"ת ב"ש מגןשיצא להיות מגן על האתון. ואפשר שפי' לעשות לך מגן. כי מלאך רחמי היה ויצא לשטנו כדי שישוב לביתו ולא יאבד וע' במת"כ:

מכאן את למד שהרג את האתוןעיין רש"י ומזרחי. וזה לשון בחיי אולי נטתה מפני לולי נטתה מפני כאשר הרגתיה הרגתיך ואותה החייתי. מכאן שמתה האתון אחר שדברה:

שהיה רשע ערוםכי לא יתכן שעשה תשובה באמת. שא"כ היה חוזר לביתו:

**כך אומנתו כו'**שזה רמזו במלת ועתה שהוא היפוך הקודם כאומר הוא ציוני לילך ועתה אתה מעכבני:

עם האנשים שחלקך עמהםשעשה אותו טפל להם והוא העיקר אצלם (מת"כ):

**מלמד שכשם שהם שמחים כו'**דאל"כ עם שרי בלק למה לי:

מלמד ששלח שלוחים לבלק לבשרובכדי שיכבדו ויצא לקראתו:

למטרפוליןפי' אם של עיירות אם בל"י מטרי פולין עיר (ערוך):

למטרפולין שלהןדאל"כ עיר מואב למה לי:

קובלמתאונן:

**נתנבא שסופו לצאת כו'**ר"ל מדהל"ל האמנם אוכל ואמר לא אוכל לשון שלילה. לרמוז כי באמת לא יוכל (מת"כ):

וכענינו השיבוכלו' כענין נבואתו דבר גם הוא שבודאי יצא ממנו כך. שפיו אינו ברשותו:

אטליזפי' דבר נקי מן המכס והירידים קבועים מידי שנה בשנה במקומות רבים היו חפשים (מוסף הערוך):

להרוג בני אדם ותינוקותכמו שמצויין בירידים ובשווקים. ודרש קרית על מקום שווקים וירידים שזהו שם קריה על המון אדם קוראים והומים זה לזה בכל חוצות:

ואח"כ מהרי שלש סאים ואל הבקר רץ אברהםואי' באדר"נ נעשה לם שלשה שוורים ותשע סאין של סולת ע"ש:

לא שיגר אלא בקר וצאן אחתואע"ג שכן דרך שקורין לשוורים הרבה שור כמ"ש רש"י על פסוק ויהי לי שור וחמור. י"ל מדשינה התורה והקדימה בקר לצאן ( ודלא כברוב המקומות שכתוב אצל זביחה צאן ואח"כ בקר) ע"כ לדרשא אתא שלא שיגר לו אלא בקר וצאן אחת (א"א י"מ):

מארהפי' קללה והקללה בנכסיו הוא מה שצוה להעלות זבחים על ז' מזבחות כדמסיים ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה ז' מזבחות:

אדםשהקריב שור שקרניו קדמו לפרסותיו כדאי' באגדה ומסתמא בנה מזבח:

והבלמסתמא ג"כ בנה מזבח והקריב עליו קרבנו. ועיין לעיל פרשה י' סי' ד':

הפרקיםפי' אברים שלמים של הבהמה:

שראה שישראל נופלים שם ואין לו סכין ובלעם היה לו סכין ולא ראה את המקומותכצ"ל (א"א). ור"ל שבלק ראה את המקומות שישראל נופלים בהם שהוא כמו ראיית הפרקים והאברים ששם חותכין ובלעם היה יודע לחתך ע"י קללתו אך לא ידע אנה הוא המקום:

טוב מנחה בלולה בשמן וחרבהדרש פת חרבה לשנים. פת הוא מנחה בלולה בשמן. וחרבה דרש ואפי' מנחה חרבה. ושלוה בה שקרבנות ישראל משימים שלום בעולם. כמו שהיו מקריבים ע' פרים על ע' אומות. מבית מלא זבחי ריב קרבנות בלעם שרצה לעורר מריבה על ישראל מאביהם שבשמים:

היה שפויפי' שקט ושליו שהיה עודנו מחשב בלבו שאולי יסכים ה' עמו לקללם:

בעל השוקממונה על תקנת השוק שלא יעשו עול במדה ובמשקל:

דורון לביתךכי הקרבן הוא כמו דורון להורדת השפע. אבל דורון כזה בשביל לעשות שקר הוא:

טוב ארוחת ירקוגו' ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו:

ופקמופי' הערוך כמו שנותן בפי הבהמה ברזל קבוע ברסן להטותה בו לכל צד שירצה:

מלאך היה מדברמתוך פיו של בלעם. ודרש דבר כמו דבר בפת"ח פי' מדבר (ור"ל שהיה נשמע קולו של מלאך ובלעם לא היה מדבר כלום):

**מלאך היה מדבר רבי יהושע אומר הקב"ה היה מדבר שנא'**כצ"ל (א"א):

והורידני בלק לבאר שחתמפרש מן הרמים ינחני לבאר שחת. כד"א נהה על המון מצרים והורידהו וגו' אל ארץ תחתיות את יורדי בור. ונהה כמו נחה שאותיות אחע"ה מתחלפין:

עם רם של מעלן הייתיפי' במדרגת רוח הקדש. והמת"כ כתב ובתנחומא גרס עם כסא של מעלן כו'. ולפנינו ליתא זה:

להיות כפוי טובהוזה מן ארם שהוא ארם נהרים מקום אברהם ינחני להעבירני מבלי להכיר טובה:

לא פלט לוטומשם נתגלגל תולדות עמון ומואב:

נתנו לו בניםובלעם היה נכדו של לבן הארמי כדאי' בתנחומא ס"ז. וכן איתא בזוהר וישלח דף קס"ו:

לעצמו מאררדהיה לו לומר ארה ליעקב:

אלא יעקבבתמיה:

לגיוןחיל של מלך:

לא היה טובעןפי' לא היה מרשם אותם להזכירם בשמם:

הריני הולך לשרשיהםשיצאו ממנו. ור"ל שהיה בלעם מתבונן אם ימצא חסרון וקללה מצד התחלתן. ולכך כאשר היה מהפך השי"ת הקללה לברכה היה מברך אותם מצד התחלתן ואמר כי מראש צורים אראנו. לומר כי מצד התחלתן ויסוד שלהם קשים הם:

לכך אמר כי מראש צורים אראנומפרש צורים אלו האבות לפי שנמשלים האבות להרים. וגבעות אלו השבטים שהן למטה ממדרגת האבות כשם שהגבעות למטה מהצורים הגדולים (בחיי). ואח"ז מפרש ומגבעות אלו האמהות שהם למטה ממדרגת האבות כשם שהגבעות למטה מהצורים הגדולים. ותיבת דבר אחר מיותרים. וכן בילקוט ליתא ד"א:

הם אוכלים עם כל מלכות ומלכותשהטוב שמגיע להם אינו נבדל מן ישראל:

מן החשבוןחשבון זכיותיהם:

**מי מנה עפר יעקב מי יכול למנות כו'**הכוונה על שכר המצות הללו שאין תכלית לשכרן הטוב:

הרביעיותבמחשבות טהורות:

שהיו חוטפות ומחבבות את המצותדרש רובע פועל יוצא שהיו הנשים מסבבים הרביעה. וקאמר שאפי' באותו ענין שהיא דבר תאוה הם היו מכוונים רק למצוה בכדי להקים זרע שבטי יה:

והרי זנחתיהכתב המת"כ בתנחו' גרס דכותיה ופי' חוזר אני להחיותה. ובתנחו' שלפנינו ליתא ובילקוט גרס זכיתיה. וי"ג זנתיה פי' נתתי לפניה מזונות:

כאדם שנותן בלינוסדוישם דבר בפיו משמע דבר שיש בו ממש. ופוקס פי' ומעקם ונוטה אותו שילך אל בלק:

לפוחלשבור רוחו לשון פחי נפש:

לילך לעצמופי' לדרכו:

וכה תדבר ויבא אליו והנהכצ"ל:

שניהם היובלק ובלעם דכתיב בנו בעור בנו צפור כאילו האבות בניהם:

**אמר להביא עליהם רעות כו'**משום שקשה רישא לסיפא. דברישא אמר לא איש אל ויכזב וגו'. ובסיפיה אמר ההוא אמר ולא יעשה. לכן מתרץ כשאמר לעשות טובה לא איש אל ויכזב וגו'. אבל כשאמר להביא רעה ועשו תשובה ההוא אמר ולא יעשה. ואמר זאת כנגד שראה בלק המקומות שהם מוכנים להכשל. אמר בלעם שיתכן שיעשו תשובה לבטל הרעה:

והייתי סבור לקללם ולהכחידןפי' בלעם חשב באותה שעה שכעס עליהם הקב"ה לקללן:

ומעט עשו תשובהקאמר מעט על שנתעוררו לתשובה ע"י משה שא"ל אתם חטאתם חטאה גדולה וגו' ולא ע"י עצמם. או פי' ומעט עשו תשובה כמעט רגע עשו תשובה. ובתנחו' גרס מיד עשו תשובה:

**ואומר לבן בנו והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק וגו'**כצ"ל (א"א):

ושמתיך כחותם ובטל מ"שכצ"ל:

אינו מסתכל בעבירות שבידם ואינו מסתכל אלא בזכות שלהןכצ"ל (א"א). פי' אינו מסתכל בעבירות שעתידין לחטוא. אבל במצות מסתכל הוא במה שעתידין להטיב. ומטיב עמהם:

זה שעומד אחריופי' יהושע שיעמוד אחריו מה יהיה גבורתו. וכאומר הן עתה לא נוכל אותו. אם יכול נוכל ולו בזמן יהושע והשיב גם זה אינו:

קימעא הורידן כעוףפי' כשחוטאין הוא מורידן רק קימעא כעוף המעופף מעט מן הארץ. אבל כשזכו מעלן ומרוממם עד כעב. לפי שמדה טובה מרובה ממדת פורענות. ודרש כתועפות לשון עוף יעופף. וראם לשון רם ונשא וגבוה:

**ומרוממם כעב שנא'**כצ"ל (א"א):

ואלו משקרים אותם בתשובהפי' וישראל עושין תשובה וע"י התשובה עושין הקסמין שלהם לשוא ולשקר:

כתלמיד לפני רבושיהיה מעלת הצדיקים לעתיד לבא גדולה ממלאכי השרת:

**ושואלין ממנו כל פ' ופ' למה נכתבה כו'**בזה גלו כי השגת התורה לא יהיה בטל לעולם (תפארת ישראל):

ושואלין אותם מה הורה לכם הקב"הכיון שישראל יהיו לפנים ממה"ש יהיו מחדדי טפי מהמלאכים (י"מ):

**שנא' כעת יאמר ליעקב כו'**פי' כעת בעת העתיד שאז ישיגו התורה על אופן היותר נעלה מאד. יאמר מהמלאכים ליעקב ולישראל בדרך שאלה מה פעל אל. כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה ושמותיו מורים על פעולותיו:

**הן עם כלביא יקום אין כו'**דרשו חז"ל מקרא זה על קיום המצות שכשיקום ממטתו ויתנשא ממנו הוא כארי וכלביא לקיים המצות של שחרית. וכן בערבית לא ישכב על מטתו עד שיאכל כל הבאים לטורפו כשיקרא את שמע על מטתו:

הרי הם ישנים מן התורהכי בעת השינה עת הסתלקות השכל. אך מהר בעת יקומו יתגברו כארי לעבודת השם:

אחד מהם בכלוםכצ"ל:

ממליך להקב"ה וניצולכצ"ל. וכ"ה בילקוט:

ומלחשין אחריופי' המחבלים עונין אחריו בשכ"מ:

משומרי היום לשומרי הלילהפי' מלאכים השומרי אותו ביום מוסרים וסומכים אותו ביד המלאכים הממונים על שמירתו בלילה:

וכשננער ממליך להקב"הכמש"ל עמדו משינתן עומדים כאריות חוטפין ק"ש פי' ממהרים סמוך לקימה:

טרף זה בלעםשבא לטרוף את ישראל טרף קרי בו טורף:

זה בלעם ודם חללים אלו מלכי מדין שנא' ואת מלכי מדיןכצ"ל וכ"ה בתנחומא:

על חלליהם תדע שכן כתובכצ"ל (א"א):

גלוףפי' חקוק:

הרגו על חלליהםר"ל שנפלו על חללים מן האויר. וכן בבלעם כתיב על חלליהם בס' יהושע:

וישב למקומוארם נהרים שמשם היה:

חזר ליטול מהם שכרושבמלחמה זו היו מואבים ג"כ כדאי' בספרי ס' מטות וצור זה בלק כנ"ל היה שם באותה מלחמה שהבטיח לבלעם לתת לו שכר:

נט"י לפני המזון רשותפי' מצוה לגבי חובה רשות קרי לה:

**מעשה בשעת הגזירה כו'**זה שייך לסיום המאמר לקמן שאמר מי יוכל לקלל את כו' כאומר שהתבונן בלעם שאף במצות קלות יש בהם תועלות גדולות אף כי בגדולות:

**שלא ירגישו בו כו'**הא לאו הכי אסור לעשות סחורה בדבר אסור. רק מפני סכנה מכרה:

תיפח רוחךלשון קללה הוא:

כמעט אויביהם אכניעוכן סיפיה דקרא משנאי ה' יכחשו לו ותפס כן שבלעם כחש דבריו ורצונו. והתחיל לומר משלים לטובת ישראל:

ששמו מעורב בשמןשבסוף שם ישראל הוא שם אל כדאי' בס' במדבר סי' י':

כתיב להלן קול גדולבמתן תורה כתיב שהיה הולך הקול מסוף העולם ועד סופו. כן כאן שכתיב בקול גדול פירושו ג"כ שהלך הקול מסוף העולם ועד סופו:

**בקול גדול וגו' שאמר לו כו'**ר"ל וגו' קללה תחשב לו שאמר לו לכה כו':

נגאלו ישראל ממצריםקודם לזמנם:

את שמותםבכדי שיהיו מיוחדים לאומה. ומזה שלא יתערבו בהם:

לשונםשהיו מדברים בלה"ק. ועיין מ"ש בשהש"ר:

מסתוריםפי' סודות ודברי סתר:

מופקד אצלם כל י"ב חדשדאע"ג דדבר נא באזני העם נאמר לבסוף כשהודיעו מכת בכורות. מ"מ בתחילת שליחות מרע"ה נאמר לו ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה וגו' והודיע הדבר לישראל. ומ"ש אח"כ דבר נא באזני העם הוא לומר שאז הגיע עת מעשה:

אלו הזכריםכאומר לכלה את כגן נעול מפני הזכרים שאינם פרוצים בעריות. ועי' בכל המקומות שצייינתי ביד יוסף ותמצא שינוים בהגי':

אלו הבתולותע"ל פ"ג ש"נ:

לא סרחולא חטאו בזנות עד שבאו לשטים. ולפיכך כתוב וישב ישראל בשטים וגו' ויחל העם לזנות:

שעשו שטותשנא' כי תשטה ודרשו שעשו שטות:

והוא היה משקה סדוםשנחל השטים ההוא בבקעת יריחו שסמוכה לצוער מערי סדום. ותפס לשון משקה כי כלה משקה לרמוז מ"ש שם לשם ערוה נאמר:

אשר באו אליך הוציאם אלינווגו' ונדעה אותם:

עתיד הקב"ה לייבשו ולחדשושנא' כצ"ל וכ"ה בבחיי. וי"ג ליישבו. ובז"ח רות הגי' לרפאותו:

פי החירות מקום קבוע לזנות היהשפי החירות הוא לשון גנאי אכלה ומחתה פיה וגו'. ולפי שהצניעו עצמן ביציאתן ממצרים נקראו פני חירות כצ"ל כדכתיב בפ' מסעי ויסעו מפני החירות לשון כבוד:

ואלו שהפקירו עצמן לנשיםכצ"ל:

לעיקרו נופלעל הארץ שממנה גדל (רש"י) כלו' שהכל חוזר לשרשו:

שהלכו בעצתושל בלעם:

קלעיםפי' אהלים של קלעים כמו שעושים בשווקים:

ומשמרת לילדהצ"ל כדאי' בתנחו' ומסרסרת לילדה:

כלי פשתןלפי שבמצרים הפשתן מצוי כמ"ש עובדי פשתן וגו'. והורגלו ישראל בהן. ובתוך מ' שנה במדבר נחסר להם והם מתאוים לקנות מאשר ימצאו (Rש"א):

שבא מבית שאןכצ"ל. ועיין בב"ר פ' י"ט ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן. והוא שם מקום בא"י (יהושע י"ז י"א):

וצרצורפרש"י נאד:

**ועדיין ל"נ כו'**פי' סתם יינם עדיין לא נאסר. שהוא אינו אסור אלא מדרבנן ופנחס גזר עליו אחר מעשה מדין. אבל י"נ גמור אסור מדאורייתא אף בימים ההם (ז"א):

הפוער עצמו לבעל פעורפרש"י מתריז רעי בפניו. וזהו עבודתו וחייב עליו מיתה:

כענין של צמד בקרפי' כמו צמד בקר ששני שוורים מצומדים ומחוברים כו':

**כאדם צמיד כו'**פי' כאדם שמחובר למלאכתו בחשק:

ויצמד כצמידים על ידיהשל אשה:

**דאילו בעגל כתיב כו'**ובתנחו' גרס דאילו בעגל כתיב ויתפרקו העם וכאן כתיב ויצמד ישראל כצמידים. ופי' שהעם הוא המון העם. וכאן כתיב ישראל אף הכשרים שבהם. והמת"כ מפרש גירסתינו ובכאן ויצמד בצמידים. שאתנן הזונה היו צמידים ואילו גבי עגל לא כתיב אלא נזמי הזהב:

ראשי העם תלהשהוא מפרש הוקע אותם אראשים. ורבי נחמיה ס"ל דהוקע אותם אחוטאים קאי. אבל הראשים לא תלה:

**הושיב להם ראשי כו'**שידונו אותו מהרה כדי שישוב חרון אף מישראל:

בבלוריתהבשערותיה הארוכים:

בלק אבאשצור זה בלק כמש"ל:

נתעלמה ממנו הלכהשהבועל נכרית המקנאים קנאתו של מקום פוגעים בו בשעה שרואין את המעשה. אבל לאחר מיכן אין מיתתו מסורה לב"ד. והלכה למשה מסיני הוא. פוגעין פי' ממיתין כמו לך פגע בו ע"כ (ועי' בח"א רש"א):

לעבור לארץ ישראלשהוא אפריון ובית חתונתם לשכינת ה':

**אלא בשביל פנחס כו'**ובת"י נתן טעם על מה שנתעלם ממשה הלכה זו משום שבא לכלל כעס:

**ולפי שנתעצל כו'**אף שהיה זה סיבה מאת ה' בשביל פנחס. עכ"ז הבחירה היה ביד משה:

ויקבור אותו בגי מול בית פעור ולא ידע אישכצ"ל:

שמדקדק עם הצדיקיםאף שהיה זה מן השמים למען פנחס כדלעיל:

ונתנדבנפשו ומסר עצמו על קידוש השם:

נטל שיני ברזלפ' להט הברזל של ראש הרומח. ואפשר שצ"ל שנון הברזל:

והניחו בחיקומדכתיב ויקח רומח בידו דרומח נאמר על הברזל שלקח בידו מתוך העץ שהיה קבוע בו והניחה בחיקו שלא ירגישו בני שבטו בדבר (Rש"א):

אל הקובהפי' אהל שמושיבים בו זונות (מוסף):

ועשה לו י"ב נסיםבסנהדרין פ"ב אי' אר"י ששה נסים נעשו לו:

דרכן לפרוש זה מזהבפרק הנשרפים אי' שהו"ל לפרוש ולא פירש. והיינו להנצל מפנחס או לפגוע בו. ה"ל לפרוש ולא פירש שאם פירש שוב לא היה יכול לפגוע בו:

שלא יצווחוכדי שלא יבואו בני שבטו להצילו שאע"פ שהיו עמו. לא היו בתוך האהל:

הנוקרניןפי' המדקדקים שלא בדבר צורך. כגון תרנגול דמנקר באשפה (ערוך):

**אף הוא נכנס כו'**ואע"פ שהיו נדקרים יחדיו היו אומרים שאחר שפירשו זה מזה עשה צרכיו ושוב אח"כ דקרם:

האריך הברזלדמסתמא קטן היה כיון שהניחו בחיקו:

**כח בזרועו כו'**שנשא אותם בכל מחנה ישראל ולא נתיגע (ז"א):

הפכן המלאךשיהיה הוא למעלה משום כשדקרן היה זמרי למטה:

שלא יטמא פנחספי' שלא ילכלך ויטנף אותו. דאל"כ קשה הא הנס העשר היה ששמר הקב"ה רוחן שלא ימותו:

**את המשקוף כו'**כתב רש"י והוציאן עד שהם נדבקים ולא הוצרך להשפיל הרומח וישמטו. או שטעם הנס כדי שביציאתם מיד ותיכף יראו לעין כל. לפי שעיני כל ישראל תלויות מה יעשה בדבר זה (יפ"מ):

ונגף בהםומ"מ הוצרך לנס השני. שאפי' היו טרודים מאז במגפה לא יניחו את זמרי בידו כשהיה צועק (יפ"מ):

חבטןהשליכן:

ויעמד פנחס ויפלל. דבר אחר ויפלל שהואכצ"ל (מת"כ). וכן הוא בפדר"א:

משטדין ומשפט מלשון שוטר ומושל. אבל נראה שצריך להיות מסטר שהוא מכת לחי. וכן מצאתי במעריך:

נתכלולשון כליון:

על ידי סרחוןשהם נעננשים על סרחונם ומתוך כך הוא מונה אותם אחר כך לידע כמה הנותרים בחיים: